ברית משה, מצות לא עשה טז:ד

1וגם נ"ל בס"ד להביא ראי' דעכצ"ל דרבינו והרמב"ם פסקו כר"י דאלקים חול דעל מד"כ התוס' סנהדרין שם ד"ה גמר קודש מחול מדאפקיה בלשון אלקים כו' כתב המר"ם לובלין בכוונת התוס' דלאו מק"ו גמר קודש מחול אלא מדאפקיה בלשון אלקים עי"ש שהאריך בזה ואח"כ כתב וז"ל ויש לדקדק כיון דבין להאי תנא ובין להאי תנא שמעינן מיניה חול וקודש א"כ מאי פליגי התנאים דמר אמר אלקים חול ומר אמר אלקים קודש ונראה דנ"מ לענין מלקות דמ"ד עיקר קרא אתי לחול כו' לדידיה איכא מלקות במקלל הדיין ולמ"ד דעיקר קרא אתי לקודש דהיינו מברך השם ליכא מלקות במקלל הדיין עכ"ל ולכאורה צריך להבין דמה הקשה במה פליגי הלא י"ל דפליגי במחיקה דלמ"ד אלקים חול שרי למחוק ולמ"ד קודש אסור למחוק וכמ"ש הדינא דחיי אעכצ"ל דהמר"ל סובר דכיון דכ' התוס' דגמר קודש מחול מדאפקיה בלשון אלקים א"כ עכ"מ דאפילו למ"ד דאלקים חול ג"כ אסור למחוק דבודאי אלו אמרינן דלמ"ד אלקים חול גמר קודש מחול בק"ו אז שפיר י"ל דלמ"ד זה שרי למחוק כיון דאז כל הפסוק לא הוי אלא חול אבל כיון דהתוס' כתב דלאו בק"ו גמר אלא משום דאפקיה בלשון אלקים א"כ תו הוי לענין מחיקה קודש גם למ"ד אלקים חול ואסור למחוק וע"כ כתב המר"ל את הנ"מ לענין מלקות כן נ"ל דצ"ל בכוונתו וא"כ ממילא י"ל דהדד"ח שפיר כתב את פלוגתתם לענין מחיקה כיון די"ל דהדד"ח סובר כמו שהוכחנו בספרינו פני משה הל' עכו"ם פ"ב הל' ז' דמירושלמי דסנהדרין מוכח דלמ"ד אלקים חול באמת בק"ו גמר קודש מחול ודלא כהתוס' הנ"ל עי"ש היטב ותמצא נחת וא"כ ממילא י"ל דהדד"ח לא חולק עם המר"ל דהמר"ל כתב לפום שיטת התוס' והדד"ח כתב לפום שיטת הירושלמי וממילא לפי המר"ל כיון שכ' הרמב"ם בסה"מ מל"ת שט"ו שלוקין על קללת דיין וכ"כ בחיבורו הל' סנהדרין פ' כ"ו הל' ב' וז"ל ואם קלל דיין לוקה שתים כוונתו אחת משום אלקים לא תקלל ואחת משום לא תקלל חרש וגם רבינו כתב במל"ת רי"ב כן וכיון דסברו דלוקין על קללת דיין משום לאו אלקים לא תקלל א"כ לפי המר"ל הנ"ל עכצ"ל דפסקו כר' ישמעאל ודו"ק:

2ועוד נ"ל בס"ד להביא ראי' דפסקו כר"י למה דכ' הרמב"ם בסה"מ מל"ת ס' וז"ל ובעבור היות העיקר בתורה לא ענש אלא א"כ הזהיר נחפש אחר האזהרה בהכרח ופעמים יצא בהיקש ופעמים יהיה בכלל דבר אחר כמו שבארנו בשורש י"ד כו' ומדכ' הרמב"ם את זה דוקא גבי אזהרת ברכת השם ול"כ כן במל"ת שט"ו גבי מקלל דיין עכ"מ דסובר כר"י וע"כ ל"כ במל"ת שט"ו כלום אלא במל"ת ס' כיון דעיקר הקרא לא בא להזהיר על ברכת השם ע"כ איצטריך לכתוב את זה שם אבל אי נאמר דסובר כר"ע דעיקר הקרא הזהיר על ברכת השם אז הי' צ"ל דמ"ש במל"ת ס' הנ"ל כוונתו לתרץ דאיך לוקין על קללת דיין והיתה קשה עליו בתרתי חדא דאמאי ל"כ את זה במקומו במל"ת שט"ו ועוד תירוצו שתירץ דמשום דעונש מפורש ע"כ נחפש אחר אזהרה בהכרח תירוץ זה על קללת דיין אינו עולה יפה כיון דבקללת דיין לא מצינו עונש מפורש אלא האי קרא אלקים לא תקלל עי' במעיין החכמה ז"ל דף כ"ח ע"ב אות ק"ה שגם הוא דיבר מקושי' זו ותירוצו דוחק מאד כיון דמלשון הרמב"ם נראה דעונש מפורש שכ' כוונתו בלאו קרא דאלקים לא תקלל ועוד מה יענה המעיי"ח על הקושי' הראשונה שהקשינו דמדוע ל"כ את זה במל"ת שט"ו וגם המרש"א בסנהדרין בסוגיתינו הקשה את הקושיא השניה הנ"ל אלא המרש"א הקשה את זה על המזרחי ובאמת לא על המזרחי קשה כיון דהמזרחי לא משמיה דנפשיה כתב את זה אלא העתיק את לשון הרמב"ם בסה"מ שהעתקנו א"כ ממילא ל"ל את תירוצו של המרש"א שמתרץ וז"ל דלא מיקרי לאו שבכללות כמ"ש התוס' לעיל עכ"ל כוונתו על מ"ש התוס' סנהדרין ס"ג ע"א ד"ה על כולם אינו לוקה עי"ש וכיון דהרמב"ם באמת ל"ס כהתוס' דאלת"ה לא היה כותב בסה"מ מל"ת ס' את מ"ש אלא הוה כתב כמ"ש התוס' דו"ק בזה א"כ נשאר על הרמב"ם השני קושיות שכתבנו אעכ"מ דסובר כר' ישמעאל, וגם מרבינו נ"ל להוכיח כן מדכ' במל"ת רי"ט וז"ל וכן המברך השם מזה הטעם נחשב לאו בפ"ע אע"פ שאזהרתו מאלקים לא תקלל שלמדנו גם ממנו אזהרה למקלל דיין עכ"ל ומדל"כ רבינו את זה אלא על ברכת השם ולא להיפך על קללת דיין עכ"מ דסובר כר"י [וממילא לפי"ז אי אלקים זה חול ושרי למחוק או לא תליא בהמר"ל ובדד"ח הנ"ל ועי' בקונטרס מלאכת הקודש מהבעל תשובה מאהבה ז"ל שהסכים לדינא דאלקים זה קודש לענין כתיבת ס"ת ולענין מחיקה ודלא כהסופרים שאין מקדשין השם זה אבל ל"נ להמליץ על הסופרים דאע"פ שאינם נביאים בני נביאים הם דלפי הנ"ל דרבינו והרמב"ם פסקו כר' ישמעאל באמת יש להם על מי לסמוך כמובן] וא"כ עכצ"ל דמה דפסקו כר"י נגד ר"ע טעמם כמו שכתבנו לעיל וממילא שפיר י"ל את מה שכתבנו שם לתרץ את רבינו והרמב"ם מהקושי' הנ"ל מחודש א' ודו"ק:

3ובהנ"ל מה מאד יש ליישב מה דק"ל על רבינו והרמב"ם דהמרש"א בסוגיתינו בסנהדרין שם כתב וז"ל ומיהו יש להקשות נמי אמאי לקי אקללת דיין כיון דהו"ל אלקים לא תקלל לאו הניתן לאזהרת מיתות ב"ד לברכת השם וע"כ נר' דקללת דיין לא איצטריך מהאי קרא דאתי מנשיא וחרש ולא איצטריך לגופיה אלא לאביו ואביו קושטא הוא דאין לוקין עליו שניתן לאזהרת מב"ד ודו"ק עכ"ל ועי' בהגהות קרני ראם מ"ש ע"ז אבל לכאורה ק"ל דהן אמת דהמרש"א שפיר כתב את תירוצו לפום הסוגי' דסנהדרין שם אבל על רבינו והרמב"ם דסברו דאזהרת קללת דיין באמת מאלהי' לא תקלל כהנ"ל מחודש א' [עי' כ"מ הל' ממרים פ"ה הל' ד' שכ' טעם לשבח דמדוע ל"כ הרמב"ם כסוגיית הגמ' דסנהדרין וגם אליבא דרבינו צ"ל טעם זה עי"ש ותבין] א"כ נשאר עליהם קו' המרש"א דהיאך לוקין על קללת דיין הא הוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד אבל בהנ"ל דפסקו כר"י דעיקר הקרא על אזהרת קללת דיין באמת תו ל"ק קושיות המרש"א ודו"ק: