ברית משה, מצות לא עשה טז:ה
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 16:5
Open in the reader →1אין (ב) המגדף חייב סקילה עד שיפרש את השם כו'. כ"כ גם הרמב"ם הל' עכו"ם פ"ב הל' ז' ובמתניתין סנהדרין נ"ה ע"ב איתא ג"כ כלשון זה המגדף אינו חייב עד שיפרש השם פי' רש"י וז"ל שיזכור את השם אבל אם לא הוציא שם מפיו אלא שמע שם יוצא מפי אחר וברכו פטור עכ"ל וא"כ י"ל דגם רבינו והרמב"ם לזה כיוונו, אבל ראיתי ביד רמה בסנהדרין שם שכ' על שיפרש את השם דמתניתין וז"ל כלומר עד שיהגה את השם באותיותיו ובירך כו' עכ"ל ואפשר דלמד את זה מדאיתא במתניתין עד שיפרש ולא עד שיזכור עכ"פ זה נראה בפי' דהי"ר חולק עם רש"י דלרש"י אפילו אם לא הגה את השם באותיותיו אלא מזכיר את השם ובירך ג"כ חייב דל"ל דמ"ש רש"י שיזכור את השם שג"כ לזה כיוון שיהגה אותיותיו דא"כ הו"ל לפרש כן דהא לקמן שם כשהקשה הגמרא ואימא פרושי שמיה הוא כתב רש"י וז"ל פרושי באותיותיו ומדל"כ רש"י במתניתין ג"כ כן עכ"מ דסובר דאפילו כשלא הגה באותיותיו ג"כ חייב ובלא"ה לפום מסקנת הגמרא דלקמן שם עכצ"ל דלרש"י לא איירי כשהגה באותיותיו כמו שאכתוב לקמן בס"ד וא"כ יש פלוגתא גדולה לדינא בין רש"י לי"ר דלי"ר לא חייב אפילו כשמזכיר את השם אם לא הגה באותיותיו ולרש"י חייב וממילא לפי"ז כיוו דרבינו והרמב"ם נקטו כלשון המתניתין יש לפרש גם בדידהו כמו שמפרש הי"ר במתניתין אבל אחר עיון קצת ראיתי דעכצ"ל דלא סברו כהי"ר דלכאו' ק"ל על פירושו דהגמ' בסנהדרין שם הקשה ממאי דהאי נוקב לישנא דברוכי הוא דכתיב מה אקב לא קבה אל ואזהרתיה מהכא אלקים לא תקלל ואימא מיברז הוא כו' ומשני בעינא שם בשם וליכא כו' אימא פרושי שמיה הוא דכתיב ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות ואזהרתיה מהכא את ה' אלקיך תירא ומשני חדא דבעינן שם בשם וליכא ועוד הו"ל אזהרת עשה ואזהרת עשה לא שמיה אזהרה ואיבעית אימא אמר קרא ויקב ויקלל למימרא דנוקב קללה הוא והקשה הגמ' ודילמא עד דעביד תרווייהו פירש"י תרוייהו וז"ל פירושי וברוכי ובחדא לא מיחייב ומשני לא ס"ד דכתיב הוצא את המקלל ולא כתיב הוצא את הנוקב והמקלל ש"מ חדא היא עכ"ל הגמרא וק"ל דהיכי סובר הי"ר שאינו חייב עד שיהגה את השם באותיותיו ויברך הלא זה היה קושיות הגמרא ודילמא עד דעביד תרווייהו ומשני דליכא למימר כך דבשלמא מהא דהקשה הגמ' ואימא פרושי שמיה הוא ל"ק עליו כיון דהי"ר באמת מפרש שם דהגמרא הכי הקשה וז"ל ומקשינן תו ואימא פרושי בעלמא הוא והיינו ההוגה את השם באותיותיו אע"ג דלא מברך כו' עכ"ל אבל על מה שהקשה הגמרא ודלמא עד דעביד תרווייהו ע"ז לא מפרש שם כלום וא"כ קשה עליו כמו שהקשינו, אבל כשמעיינין שפיר בהי"ר שם נראה בעליל שלא הי' גרס בגמ' את הקושי' ודילמא עד דעביד תרווייהו וממילא לפי גירסתו קאמר שפיר אבל לפי הגירסא שלפנינו באמת ל"ל את פשטו אלא צ"ל כרש"י וגם הנמוקי יוסף שם מפרש כרש"י וא"כ עכ"מ דגם ברבינו והרמב"ם צ"ל הפשט כמ"ש רש"י אם לא שנאמר דהיתה גירסתם כהי"ר כמובן:
2ובדינא דחיי ז"ל ראיתי שהקשה על הגמרא הנ"ל וז"ל ותמיה לי מאי קא בעי אימא האי נוקב לישנא דפרושי הוא ועדיין לחלוחית של דיו קיימת מתירוץ שתירץ בעינן שם בשם וליכא כמו שתירץ אח"כ והמקשה שהקשה ואימא פרושי קא מפרש מה הי' סבור והניח בתימא וגם לי הי' קשה קו' זו כשעסקנו בסוגיא זו עם תלמידנו וגם עוד בקושיא אחרת עמדנו בספרינו פני משה הל' עכו"ם פ"ב הל' ז' על תירוצו של הגמרא דמשני חדא ועוד ואיבעית אימא דלמה לי שלשה תרוצים כיון דבהאי דבעינן שם בשם נמי מיושב שפיר, אבל לפי מה שתירצנו שם את הקושי' זו גם תמיהת הדד"ח מיושב בס"ד שפיר דבסנהדרין ס"ו ע"א על הא מתני' המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם קללם בכנוי ר"מ מחייב וחכמי' פוטרין קאמר הגמרא מאן חכמים ר' מנחם בר' יוסי הוא דתניא רמבר"י אומר בנקבו שם יומת מת"ל שם לימד על מקלל או"א שאינו חייב עד שיקללם בשם פירש"י וז"ל בנקבו יומת הי' לו לכתוב מת"ל שם אם אינו ענין לו דהא כתיב ונוקב שם תנהו ענין למקלל או"א ור' מנחם לא סבירא ליה הא דדרשינן לעיל מהאי קרא עד שיברך שם בשם ואפילו לא ברך שם בשם אלא יתברך יוסי ר' מנחם בר"י מחייב עליה עכ"ל חזינן מרש"י דר' מנחם פליג על הברייתא ועל הא דאמר שמואל בסוגיתינו דאין המגדף חייב עד שיברך שם בשם וא"כ לפי"ז י"ל דהמקשה שהקשה אימא פרושי שמיה הוא באמת סובר כר' מנחם בר"י דלא בעינן במגדף שם בשם וע"כ הקשה [וגם צ"ל דלאו חד מקשה הוא אלא מי שהקשה אימא פרושי שמיה הוא לא הקשה ואימא מיברז הוא] ועל זה מתרץ הגמ' חדא אנן פסקינן דבעינן שם בשם וליכא ועוד אפילו לדידך דסוברת כר' מנחם בר"י דלא בעינן שם בשם וא"כ לדידיה נשאר הקושי' דאימא פרושי שמיה הוא ע"ז משני הגמ' אזהרת עשה הוא ואזהרת עשה לא שמה אזהרה אבל אכתי קשה לר' מנחם בר"י ולפום סברת המקשה דסובר כוותיה דנהי דפרושי שמיה לא יכלינן למימר משום דאזהרת עשה היא אבל אימא מיברז הוא ע"ז משני הגמרא ואיבעית אימא כו' ודו"ק בזה כי הוא דבר נאה מאד בס"ד: