ברית משה, מצות לא עשה טז:ט

1ויברך (ד)

2אותו בשם מן השמות שאינן נמחקין שנאמר ונוקב שם ד' בנקבו שם עד שיברך שם בשם כו'. דברי רבינו כאן הם ממש דברי הרמב"ם הנ"ל מחודש ו' אלא קצת שינוי לשון יש ביניהם דהרמב"ם לא הביא רק את הפסוק ונוקב שם ד' ורבינו הביא גם ונקבו שם ואפשר דכוונת רבינו ליתן טעם על מ"ש למעלה אין המגדף חייב סקילה עד שיפרש את השם המיוחד כו' ויברך אותו בשם כו' ולכאו' מנ"ל דבעינן שם בשם ע"כ כתב שנ' ונוקב שם ה' בנקבו שם עד שיברך שם בשם דהגמ' סנהדרין דף הנ"ל באמת מזה גמר דבעינן שם בשם דז"ל הגמרא תנא עד שיברך שם בשם מנה"מ אמר שמואל דאמר קרא ונוקב שם וגו' בנקבו שם יומת פי' רש"י ד"ה ונוקב שם בנקבו שם להכי אהדרי' בהאי קרא לומר לך עד שיקוב שם בשם ובהרמב"ם י"ל דבאמת ג"כ משום כוונה זו כתב שנא' והביא את הפסוק אלא לא הביא אלא את תחלת הקרא וחסר מלת וגו' בהרמב"ם כמובן, עכ"פ זה נראה בפירוש שגם רבינו סובר כהרמב"ם דשם המברך ל"צ שיהא שם המיוחד אלא אפילו אם בירך את השם המיוחד באחד מן השמות שאינם נמחקים ג"כ חייב סקילה [ומה הן שמות שאינם נמחקים עי' רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ו ובמה שכתבנו לעיל מל"ת ג' מחודש ד'] והכ"מ כתב על הרמב"ם וז"ל ומ"מ צ"ע מנ"ל לרבינו שאם בירך שם המיוחד באחד מן הכינויים שחייב דילמא בעינן שיברך בשם המיוחד ואח"כ כתב שהרמ"ה כתב על הרמב"ם וז"ל דמה שכ' ויברך אותו בשם מן השמות שאינם נמחקים אינו כן דכי היכי דבעינן שם המתברך שם המיוחד הכי נמי בעינן שם שמברך בו שם המיוחד והביא ראיות לדבריו וחכמי לוניל טענו בעד רבינו עכ"ל הכ"מ וא"כ גם על רבינו נשאר הצ"ע של הכ"מ, אבל עי' בתורת חיים סנהדרין נ"ו ובסדר משנה הל' עכו"ם שם שמיישבו שפיר את הצ"ע של הכ"מ ותוכן דבריהם דכיון דבנקבו שם יומת דילפינן מיניה שצריך לברך בשם ל"כ שם ה' משמע דשם המברך בו לא בעינן שיהא שם המיוחד אבל ונוקב שם וגו' כיון דכתיב שם שם ה' ע"כ צריך שיהא שם המתברך שם המיוחד ואפשר דרבינו מש"ה כתב שנאמר ונוקב שם ה' בנקבו שם כיוון בזה לתרץ את הצ"ע של הכ"מ כמו שהם מתרצו וע"כ הביא גם בנקבו שם להורות דמזה למד דשם המברך בו ל"צ שיהא שם המיוחד מדכתיב רק בנקבו שם ולא שם ה' וגם הדינא דחיי מתרץ מדעת עצמו כתירוצם עי"ש:

3אבל הלח"מ הל' עכו"ם שם הקשה על הרמב"ם הנ"ל קושיא אחרת דמהני תרי לישנא דרב אחא בר יעקב דסנהדרין דף ס' הנ"ל שהקשה עליו הגמ' פשיטא יכה יוסי את יוסי תנן מכולהו הני תרי לישנא משמע דראב"י אשמעינן דמתניתין בדוקא נקיט יכה יוסי את יוסי שהוא שם בן ד' אותיות וא"כ משמע דכי היכי דשם המוברך הוא בן ד' ה"נ השם המברך דהא יוסי את יוסי תנן דמשמע בן ד' אותיות כמנין יוסי וא"כ היכי כתב הרמב"ם דשם המוברך צריך שיהיה בן ד' אותיות ובשם המברך בו כתב דסגיא אחד מן השמות שאינם נמחקים עי"ש שהניח בקושיא וכיון דרבינו ג"כ סובר כהרמב"ם א"כ גם עליו קשה קושיות הלח"מ.

4ונ"ל לתרץ בס"ד כך דרש"י במתניתין דמגדף כתב וז"ל ולהכי נקט יוסי דד' אותיות איכא כשם בן ארבע אותיות דאינו חייב אלא על שם המיוחד דהיינו שם בן ד' אותיות ומשום דחשבונו של יוסי כחשבונו של אלקים ולהכי נקט יכה זה את זה דילפינן לקמן דאינו חייב עד שיברך שם בשם עכ"ל ולכאורה צריך להבין דמדוע כתב רש"י דחשבונו של יוסי כחשבונו של אלקים מה נ"מ לנו בחשבון זה הלא שם אלקים לא הוי שם המיוחד אלא כנוי כמ"ש רש"י שם ד"ה ואליבא דר"מ וז"ל בכל הני כנויים כגון אלקים שדי צבאות כו' וכיון דשם אלקים לא הוי אלא כנוי אם מברך את שם אלקים באמת אינו חייב סקילה וא"כ תו ליכא למימר דמשום שם המתברך נקט רש"י את החשבון זה ואי נאמר דרש"י ג"כ סובר כשיטת הרמ"ה הנ"ל דגם שם המברך בו ג"כ צריך להיות שם המיוחד היה קשה דמדוע נקט רש"י את החשבון זה אעכצ"ל דרש"י סובר כשיטות רבינו והרמב"ם דשם המברך בו ל"צ שיהא אלא מן השמות שאינם נמחקים וא"כ ממילא י"ל בכוונת רש"י דרצה לתרץ את קו' הלח"מ הנ"ל וע"כ כתב ומשום דחשבונו של יוסי כחשבונו של אלקים כוונתו דכיון דאיכא בשם יוסי שני רמזים על שם המיוחד ועל שם אלקים ע"כ שדינן הרמז שמרמז על שם המיוחד על שם המתברך והרמז שמרמז על הכנויים שדינן על שם המברך בו כן נ"ל בכוונת רש"י ואח"כ ראיתי שגם התי"ט ז"ל בסנהדרין פ"ז מ"ה למד מרש"י זה דסובר כשיטות רבינו והרמב"ם ושמחתי כמוצא שלל רב שכוונתי בס"ד לדעת קדשו, וממילא לפי"ז ל"ק קושיות הלח"מ הנ"ל די"ל דהן אמת דרב אחא בר יעקב אתי לאשמעינן דמתניתין בדוקא נקט יכה יוסי את יוסי שהוא שם בן ד' אותיות אבל את זה ל"ס רק על שם המתברך דהיינו על יוסי השני דנקט המתניתין אבל על שם המברך בו דהיינו יוסי הראשון דנקט המתניתין ע"ז באמת גם ראב"י סובר דמש"ה נקט יוסי משום דגמטרי' עולה אלקים כמ"ש רש"י וכמו שכתבנו בכוונת רש"י כמובן, וגם ל"ל בס"ד דמגמ' זו שהקשה הלח"מ על הרמב"ם מגמ' זו גופא למדו רבינו והרמב"ם את שיטתם דלכאורה יש להקשות על מ"ש ראב"י אינו חייב עד שיברך שם בן ארבע אותיות לאפוקי בן שתי אותיות דלא כו' דנראה מדבריו דקאי על שם המתברך מדאמר אינו חייב עד שיברך שם כו' דאי קאי על שם המברך בו א"כ הו"ל למימר אינו חייב עד שיברך בשם כו' ומדכ' שם עכ"מ דקאי על שם המתברך ואי"ל דלעולם קאי על שם המברך בו וה"ק אינו חייב עד שיברך כו' כלומר ששם המברך בו יהא שם בן ארבע אותיות דא"כ הי' קשה מה הקשה הגמרא פשיטא יכה יוסי את יוסי תנן הא איכא למימר דאי משום יכה יוסי את יוסי הוה אמרינן דשם המברך בו יכול להיות אפילו מן הכנויים משום דיוסי בגמטרי' אלקים כמ"ש רש"י וע"כ אמר ראב"י דלא אמרינן כן אלא צריך להיות גם שם המברך בו שם המיוחד ומדהקשה הגמ' פשיטא עכ"מ דראב"י לא קאי על שם המברך בו אלא על שם המתברך וגם לשונו מורה בפירוש דעל שם המתברך קאי ואי נאמר כהרמ"ה הנ"ל דגם שם המברך בו צריך להיות שם המיוחד הי' קשה היכי קאמר ראב"י אינו חייב עד שיברך שם בן ארבע אותיות דמשמע דאם מברך שם בן ד' אז חייב ול"צ תו שום תנאי אחר לחייבו הלא גם אז עדיין אינו חייב אם לא שיברך בשם המיוחד ותו קשה מדוע לא אמר ראב"י את זה על שם המברך בו ג"כ, אעכ"מ דראב"י באמת סובר דשם המברך בו יכול להיות אפילו מן השמות שאינם נמחקים כגון אלקים וראב"י גופא באמת למד את זה ממתניתין משום דסובר דמש"ה נקט התנא יוסי דוקא ולא שם אחר של ארבע אותיות משום דיוסי ג"כ בגמטרי' אלקים כמ"ש רש"י וכהנ"ל ודו"ק:

5וגם מיושב בזה בס"ד מה שיש לכאורה להקשות על שיטות רבינו והרמב"ם לפי תירוצם של הת"ח והדד"ח והסד"מ הנ"ל דמנא להו דעכ"פ מן השמות שאינם נמחקים צריך להיות שם המברך בו דילמא כיון דלא כתיב גבי ונקבו שם מלת ה' באמת אפילו אם מברך באחת מן השמות הנמחקים ג"כ חייב ואי"ל דסברו דעל שמות הנמחקים לא שייך לשון שם ומדכתיב ונקבו שם עכ"מ דעכ"פ שמות שאינם נמחקים בעינן דעל זה גופא קשה דמנא להו לומר כן הלא מהברייתא דגמ' דשבועות ל"ה ע"א מוכח להיפך דאיתא שם יש שמות שנמחקים ויש שמות שאין נמחקים כו' אלמא דגם שמות הנמחקים שמות נקראו אבל בהנ"ל מיושב שפיר די"ל דרבינו והרמב"ם למדו את זה ממתניתין דמגדף גופא מדנקט התנא דוקא יכה יוסי את יוסי דחשבונו אלקים מוכח מזה דדוקא מן השמות שאינם נמחקים צריך להיות שם המברך בו דומיא דשם אלקים והטעם משום דתנא דמתניתין באמת סובר דעכ"פ שם צריך להיות השם שמברך בו משום דכתיב בנקבו שם ושמות הנמחקים סובר התנא דבאמת לא נקראו שם וכמ"ש הרמב"ם הל' יסוה"ת פ"ו הל' ה' וז"ל שאר הכינויין שמשבחין בהן את הקב"ה כגון חנון ורחום כו' הרי הן כשאר כתבי הקודש ומותר למוחקן ומדל"כ שאר השמות אלא שאר הכינויין ובהלכה א' שם כתב כל המאבד שם מן השמות כו' מוכח דסובר דשמות הנמחקים לא נקראו שם ולכאורה קשה מנ"ל את זה אבל בהנ"ל י"ל דלמד ממתניתין דמגדף כמובן, וגם מיושב בהנ"ל מה שהניח בקושיא המעשה רוקח ז"ל הל' עכו"ם פ"ב הל' ז' וז"ל ויברך אותו מן השמות כו' כתב מרן ז"ל דצ"ע מנ"ל כו' ואפשר דמלישנא דקרא קאמר דכתיב בנקבו שם דמשמע אף בשאר שמות שאינן נמחקים דנקראו שם ומ"מ אכתי קצת קשה דאמאי לא הזכיר זה בש"ס עכ"ל ונ"ל דמ"ש המ"ר דנקראו שם כיוון בזה למה שכתבנו לתרץ דמהיכא ילפי דצריך להיות דוקא מן השמות שאינן נמחקים וגם זה נר' בפי' דהמ"ר על תירוצו של הת"ח הנ"ל כיוון וקושיתו קצת שהקשה דאמאי לא הזכיר זה בש"ס באמת בהנ"ל מיושב שפיר כיון דאיתא כן במתניתין דמגדף וגם בדברי ראב"י הנ"ל ודו"ק: