ברית משה, מצות לא עשה קסד:א

1הזהירה (א) תורה שלא לחוס על הרודף כו', זה לשון הספרי פ' תצא שהביא רבינו ז"ל וקצותה את כפה מלמד שאתה חייב להצילה מנין שאם אין אתה יכול להצילה בכפה הצילה בנפשה ת"ל לא תחוס עיניך ר' יהודא אומר נאמר כאן לא תחוס ונאמר להלן לא תחוס מה להלן ממון אף כאן ממון עכ"ל ופסק רבינו כחכמים וע"כ מנה את הפסוק ולא תחוס עיניך לאזהרה שלא לחוס על הרודף וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת רצ"ג החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' תר"א הזוה"ר מל"ת ר"י אות פ' אבל רש"י ז"ל פ' תצא פל"ה פי"ב מפרש את הפסוק וקצותה את כפה על ממון כר' יהודא דספרי וא"כ לכאורה קשה על רש"י דהיאך שבק את החכמים ופסק כר' יהודא ואי"ל דרש"י לא לדינא מפרש כן אלא כדרכו בקדש לפרש כמה פעמים בתורה אפי' כהאי מ"ד דלא פסק כוותיה כמ"ש המזרחי כמה פעמים את הכלל זה אליבא דרש"י וכ"כ היד מלאכי כללי רש"י אות א' דבכאן אא"ל אליבא דרש"י כן כיון דמרבינו מוכח דל"ס בפירושא דהאי קרא אליבא דרש"י כן דאי הוה סובר כן הי' קשה מדוע הביא רבינו את דברי רש"י כלל הול"ל בקיצור דלר' יהודא דספרי ג"כ יש בו עשה ול"ת אעכצ"ל בכוונת רבינו דבלא רש"י באמת לא הי' כתב אליבא דר' יהודא כלום כיון דרבינו פסק כחכמים דספרי א"כ מה לו לר' יהודא אלא כיון דרש"י פסק כר' יהודא וכדי שלא יהא קשה דלפום שיטת רבינו חסר לרש"י מן התרי"ג מצות עשה ול"ת אחת ע"כ כתב רבינו דגם לרש"י לא חסר כלום וא"כ מוכח דרבינו סובר בדעת רש"י דפסק כר' יהודא א"כ קשה על רש"י קושיתינו הנ"ל דהיאך פסק כר' יהודא נגד החכמים, אעכצ"ל דרש"י סובר כיון דסתם ברייתא דסנהדרין דף ע"ג ע"א יליף בהיקישא לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו מנערה המאורסה וא"כ ע"כ מוכח דברייתא זו סוברת כר' יהודא כיון דלחכמים ל"צ היקישא על זה וכיון דברייתא זו סותמת כר' יהודא וגם הגמ' שם שבק' את הדרשה דחכמים ולא הביא, אלא את הדרשה דברייתא זו ע"כ פסק רש"י כר' יהודא כן נ"ל בס"ד דצ"ל בכוונת רש"י לפום שיטת רבינו בדעת רש"י. וא"כ ק"ל על רבינו והשאר מוני מצות הנ"ל להיפוך דהיאך פסקו כחכמים דספרי ולא כהברייתא דגמ' דילן. וגם נ"ל בס"ד דלקושיא זו כיוון הראב"ד ז"ל בהשגותיו הל' רוצח פ"א הל"ז דעל מ"ש הרמב"ם ז"ל שם וז"ל ואם אינן יכולין לכוין ולהצילו אא"כ יהרגוהו לרודף הרי אלו הורגין אותו אע"פ שעדיין לא הרג שנ' וקצותה את כפה לא תחוס עיניך עכ"ל וכתב הראב"ד על זה וז"ל שנ' וקצותה את כו' א"א בספרי קא דריש לה הכי עכ"ל והמגדל עוז ז"ל שם כתב על זה וז"ל ואני אומר יישר כחו שלמדנו מקומו וגם שכבר פירשו הרמב"ם בסה"מ כו' עכ"ל נראה מהמ"ע שהבין בכוונת הראב"ד שכיוון להראות את המקור למ"ש הרמב"ם אבל באמת לא כן אנכי חושב כיון שאין דרכו של הראב"ד לפרש את הרמב"ם אלא להשיג עליו וע"כ נ"ל בס"ד דגם כאן כיוון להשיג כקושייתינו הנ"ל וע"כ כתב בספרי קא דריש לה הכי כוונתו אבל הברייתא בגמ' דילן ל"ס כן וא"כ הי' לו להרמב"ם לפסוק כהברייתא, וגם בנר מצוה ז"ל ספרדי סי' י"א אות קכ"ב ראיתי שכ' בשם המרכבת המשנה ז"ל בדעת הראב"ד שכוונתו להשיג על הרמב"ם דהו"ל לתפוס דרשה דש"ס דמס' סנהדרין דף ע"ג דיליף רוצח מנערה המאורסה ותירץ על זה וז"ל וכפי הנראה דתפס רבינו הרמב"ם לעיקר דרשת הספרי דהמקשה לילד שאין העובר מתכוין לרדוף ליכא למילף מנערה המאורסה רק מדרשה דספרי והבן זה עכ"ל המרכבת והנר מצוה כתב ע"ז וז"ל ואנכי איש צעיר שמעתי ולא אבין איך יליף מדרשה דספרי לעובר שאין מתכוין לרדוף והלא באותה דרשה דספרי נמי בעינן כוונה להכות כמ"ש הרמב"ם אלמא בכוונה תליא מילתא ואיך יליף לעובר ממנו ולפי קוצר דעתי נראה לומר טעם אחר דמה שתפס הרמב"ם דרשת הספרי למילף ממנו דאיכא עשה ול"ת בהצלת הנרדף מה שא"כ בילפותא דנערה המאורסה דלא ילפינן ממנה רק עשה בלבד כו' עכ"ל הנ"מ אבל לי נראה בס"ד דתירוצם עולה יפה רק לפי הבנתם בדעת הראב"ד שהשיג דמדוע שבק הרמב"ם את הלימוד של הגמ' ונקט כהלימוד של הספרי אבל כפי הבנתינו בדעת הראב"ד שהקשה על הרמב"ם דהיאך פסק כחכמים דספרי ולא כהברייתא דסותמת כר' יהודא באמת תירוצו של המרכבת גם בני השגתו של הנ"מ אינו עולה יפה וגם מתירוצו של הנ"מ לא תעלה ארוכה על קושייתינו כלום:

2אבל מצאתי במעיין החכמה ז"ל דף ר' ע"א אות ע"א שג"כ מפלפל בכוונת הראב"ד ובסוף דבריו כתב וז"ל ואם קושיית הראב"ד על הרמב"ם היא ממאי דבש"ס דסנהדרין דף ע"ג נפקא לן דין דרודף ניתן להצילו בנפשו מהיקישא דרוצח לנערה המאורסה ונערה המאורסה גופא ילפינן לה מדכתיב אין מושיע לה הא יש מושיע בכל דבר שיכול להושיע ולא מייתי קרא דספרי הנ"ל נ"ל דגם זה ל"ק מידי ואין מהצורך לומר דפליגי ש"ס דידן וברייתא דספרי הנ"ל די"ל מקרא דרוצח ונערה המאורסה ליכא למילף אלא שהרשות הוא להציל בנפשו וקרא דוקצותה אתא למצות עשה ולא תחוס עיניך למל"ת כו' עי"ש, ועם דבריו גם קושייתינו ל"ק כיון די"ל דרבינו והשאר מוני מצות הנ"ל לא סברו כרש"י אלא סברו דברייתא דגמ' עם החכמים דספרי לא פליגי כמ"ש המעיי"ח כמובן. וגם נ"ל בס"ד לפרש בזה מ"ש רבינו וז"ל שנאמר לא תחוס עיניך לפיכך שנו חכמים במס' אהלות כך שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין בסם בין ביד מפני שהיא כרודף אחריה להרגה כו' וכלשון זה ממש כתב הרמב"ם הל' רוצח פ"א הל"ט עי"ש ומדכתבו לפיכך כו' נראה דכוונתם דכיון דילפינן מלא תחוס עיניך שלא לחוס על נפש הרודף ע"כ שנו חכמים את הא דינא דמותר לחתוך את העובר אבל אי לא הוה ילפינן מלא תחוס עיניך אז לא הוה ידעינן את זה ועל זה לכאורה ק"ל הלא אפי' אי הוה ילפינן את הא דרודף מנערה המאורסה כהדרשא דברייתא דגמ' דילן ג"כ שפיר הוה יכלינן למילף דמותר לחתוך את העובר אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר כיון דמדרשא דברייתא באמת לא הוה ידעינן אלא שהוא רשות כמ"ש המעיי"ח וע"כ כתבו שפיר לפיכך ודו"ק: