ברית משה, מצות לא עשה קסח:ד

1ובהשקפה ראשונה הי' נ"ל די"ל דכל הפוסקים הנ"ל סברו דטעמא דמשניות הנ"ל מחודש ב' משום מסייע ידי עוברי עבירה ולא משום לפ"ע אבל אחר עיון קצת ראיתי דזה אא"ל כיון דהש"ך סי' הנ"ל סק"ו מסיק להלכה דבעכו"ם ליכא איסור מסייע ולי"נ בס"ד דלכ"ע צ"ל כן כיון דמוכח כן מגמ' ע"ז דף י"א ע"א מדקאמר אביי אלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן ואי נאמר דבעכו"ם ג"כ איכא משום מסייע מה משני אביי הלא אכתי קשה אמאי מוכרין להן נהי דמשום לפ"ע ליכא אבל אכתי משום מסייע איכא אע"כ מוכח דבעכו"ם ליכא משום מסייע וכן כתבו ז"ל בפי' הרא"ש שם על מימרא דאביי וגם הריטב"א שם ד"ה תנא ומכולן מוכרין וכד דייקת שפיר בלשון הריטב"א בריש פירקין שם בד"ה תיפוק ליה שהוא ממש לשון הר"ן שם וגם כשתעיין היטב מ"ש הריטב"א בדף י"ד בד"ה תנא ומכולן מוכרין אז תראה בעליל די"ל דגם הר"ן סובר דבעכו"ם ליכא משום מסייע ולא כמ"ש הברכי יוסף סי' הנ"ל שאפשר לומר שאף הר"ן סובר דשייך איסור מסייע גבי עכו"ם וגם ק"ל על הברכי יוסף מהמג"א סי' שמ"ז שכ' בפי' דהר"ן סובר דבעכו"ם ליכא איסור מסייע וצ"ע, וכן מוכח מהתו' שם דף י"ד ע"ב ד"ה מקום שנהגו שהקשה בשם הר' אלחנן אמאי אסרו במתני' סתם במקום שלא נהגו למכור הלא יש היתר כשאית ליה לדידי' ולכאורה מה הקשה דילמא טעמא דמתני' משום מסייע אע"כ מוכח דהר"א סובר דליכא משום מסייע בעכו"ם וכ"כ בפי' בשם הר"א התו' שם דף ט"ו ע"ב ד"ה לנכרי וכ"ס הרמב"ן מובא בר"ן סוף פ"ק דע"ז וכ"כ החידושי אנשי שם אצל הרי"ף שם.

2וגם המג"א סי' הנ"ל כתב דבעכו"ם ליכא משום מסייע אלא בסוף דבריו כתב וז"ל ובע"ז דף נ"ה משמע ברש"י דאפי' בעכו"ם אסור לסייעו בדבר שנצטווה עי"ש ועי' בי"ד סי' קנ"א סס"א ובש"ך שם עכ"ל וכתב המחה"ש ד"ה משמע ברש"י וז"ל דתנן התם דורכים עם העכו"ם בגת כתב רש"י ואע"ג דאסור לגרום טומאה כו' ואי דמסייע ידי עוברי עבירה הא אין העכו"ם מצווה ע"ז שלא לגרום טומאה כו' משמע אלו היה מצווה ע"ז היה אסור לסייע בדריכה וע"ז כתב המג"א עי' בש"ך כוונתו דהש"ך כתב שם דלגבי עכו"ם לכ"ע ליכא איסור מסייע וכתב שאין מחלוקת בדבר וקשה עליו מרש"י הנ"ל כן כתב המחה"ש לפרש את המג"א, אבל לי"נ בס"ד דלא יתכן לפרש דכוונת המג"א להקשות מרש"י על הש"ך דא"כ על המג"א גופא הי' קשה הלא איהו ג"כ כתב בריש דבריו שם וז"ל נ"ל דלעכו"ם ליכא איסור לסייע כו' וכ"כ הר"ן רפ"ק דע"ז כו' עכ"ל אלמא דסובר בדעת הר"ן דבעכו"ם ליכא איסור לסייע וא"כ קשה על הר"ן מדידי' אדידי' כיון דבע"ז דף נ"ה גבי הא דדורכין עם העכו"ם בגת כתב הר"ן ג"כ כלשון רש"י שהביא המג"א וכן קשה על הריטב"א דבדף נ"ה שם כתב כרש"י ובדף י"ד שם כתב דבעכו"ם ליכא איסור לסייע כהנ"ל משמו, אלא נ"ל דמרש"י שם באמת ל"ק מידי כיון די"ל דלעולם גם רש"י סובר דליכא איסור מסייע בעכו"ם כמו שכתב הש"ך דלכ"ע ליכא איסור במסייע לעכו"ם והא דדף נ"ה שם דיבר רש"י ממסייע בגופו דדרך עם העכו"ם בגת וזה באמת אסור לכ"ע כיון דמסייע בגופו וע"כ כתבו שפיר גם הר"ן והריטב"א שם דאסור ואין כאן סתירה והמג"א באמת לא הביא את רש"י אלא ללמד את הדין זה, וגם נ"ל בס"ד דבלא"ה ע"כ צריך לפרש בדעת רש"י כן דיש חילוק בין מסייע בגופו לבין מסייע שלא בגופו דבגמ' שבת דף צ"ג איתא דמסייע אין בו ממש ומהתו' שם ד"ה א"ר זביד מוכח שאפי' איסור דרבנן ליכא וכן איתא בביצה דף כ"ב ע"א וברש"י שם ד"ה מסייע משמע ג"כ דאף איסור דרבנן ליכא וא"כ קשה על הגמ' ע"ז דף נ"ה דהיכי קאמר דאסור לסייע ידי כו' אע"כ צריך לחלק כמו שכתבנו וכעין חילוק זה מחלק הריטב"א מכות דף כ' ע"ב אלא הוא מחלק בין סיוע קצת לסיוע גדול מובא בשט"מ ביצה שם ובאמת על רש"י ביצה שם ד"ה מסייע דנראה דסובר דאפי' במסייע בגופו איסור דרבנן ליכא צ"ע. ובאמרי בינה חלק יו"ד בדיני טריפות סי' ז' ראיתי שכ' להוכיח מהפי' המשניות מס' תרומות פ"א מ"ג דמסייע אסור מה"ת ומכח זה הוכיח דגם בעכו"ם סובר הרמב"ם כן עי"ש, אבל לכאורה צריך להבין דמדוע לא הוכיח כן גם מחיבורו הל' שבת פ"א הלט"ז שכ' וז"ל הי' כח באחד להוציא קורה זו לבד' והשני אינו יכול להוציאה לבדו ונשתתפו שניהם והוציאוה זה הראשון שיכול חייב והשני מסייע הוא ומסייע אינו חייב כלום עכ"ל וזה נ"ל דעכצ"ל דמדכ' ומסייע אינו חייב כלום כוונתו דמלקות אינו חייב אבל איסור דאורייתא איכא כיון דבהלכה ד' שם כתב וז"ל וכן כל מקום שנאמר אינו חייב כלום או פטור מכולם אין מכין אותו כלל אלמא דסובר דבכל מקום שכ' בהל' שבת אינו חייב כלום כיונתו דמלקות הוא דאינו חייב אבל איסורא איכא וכ"כ הכ"מ בהלכה ד' שם, וגם את זה עכצ"ל דהאיסור שסובר דיש כוונתו על איסור דאורייתא דאל"כ הי' סתירה מחיבורו למ"ש בפי' המשניות הנ"ל וא"כ לפי"ז עכצ"ל דמד"כ הרמב"ם בהלכה ט"ז ומסייע אינו חייב כלום כיונתו דמלקות אינו חייב אבל איסור דאורייתא איכא וא"כ מוכח גם מחיבורו דסובר דמסייע אסור מה"ת וא"כ אמאי לא הוכיח האמרי בינה מחיבורו את זה, אעכצ"ל כיון דבחיבורו הוה יכל"ל דדוקא בסיוע גדולה סובר דאסור מה"ת אבל לא בסיוע קטן ע"כ הביא האמרי בינה את הפי' המשניות להוכיח דאפי' בסיוע קטן סובר דאסור מה"ת כיון דמשם באמת מוכח דסובר כן כיון דכתב דאפי' על סיוע דדיבור חייב עי"ש וכיון שכן ממילא מוכח מהרמב"ם דל"ס את החילוק הנ"ל שכתבנו וגם לא את החילוק של הריטב"א הנ"ל וא"כ נשאר לכאורה על הרמב"ם סתירת הסוגיות שכתבנו, ועוד ק"ל דהתו' בשבת דף צ"ג ע"א ד"ה אמר ר' זביד כתב דמה דאמר הגמ' שם מסייע אין בו ממש פירושו דאפי' איסור דרבנן ליכא והביא ראי' לזה מרב אשי שהביא שם ראי' דמסייע אין בו ממש מכהן שרגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה דעבודתו כשרה וכיון דהרמב"ם הל' ביאת המקדש פ"ה הלי"ח הביא להלכה את הא דרב אשי עכצ"ל דסובר דבמסייע אפי' איסור דרבנן ליכא וא"כ סותר את לימודו, אעכצ"ל דבחיבורו חזר ממ"ש בפי' המשניות הנ"ל דאפי' בסיוע קטנה איכא איסור מסייע אלא בחיבורו באמת סובר את החילוק הנ"ל בשם הריטב"א וע"כ ליכא שום סתירה דבהל' שבת הלט"ז הנ"ל כיון דאיירי בסיוע גדולה ע"כ סובר שם דאסור אבל בהל' ביאת המקדש דאיירי בסיוע קטנה באמת סובר דאפי' איסור דרבנן ליכא וא"כ ק"ל על האמרי בינה דמדוע לא דיבר מזה דבחיבורו חזר ממ"ש בפי' המשניות וצ"ע, וכיון שהוכחנו דעכצ"ל דבחיבורו חזר ממ"ש בפי' המשניות א"כ ממילא שפיר י"נ דלגמרי חזר ול"ס בחיבורו כלל דבמסייע איכא איסור דאורייתא אלא איסור דרבנן ובהל' שבת הלט"ז הנ"ל באמת הפשט דאסור מדרבנן וא"כ ממילא שפיר י"ל דבעכו"ם באמת סובר דאפי' איסור דרבנן ליכא דהאמרי בינה לא הוכיח דגם בעכו"ם סובר דאסור אלא משום דסובר בפי' המשניות דאסור מה"ת עי"ש אבל כיון שהוכחנו דבחיבורו חזר מזה באמת י"ל דבחיבורו סובר כמו שכתבנו וא"כ שפיר כתב הש"ך הנ"ל דבעכו"ם לכ"ע ליכא איסור מסייע אפי' מדרבנן ודו"ק:

3אבל מגמ' נדרים הנ"ל מחודש ב' נראה לכאורה דגם בעכו"ם איכא משום איסור מסייע דהברכי יוסף הנ"ל מחודש ב' הקשה דמה הקשה רבינא על רב אשי הלא היכא דיכול לקנות מאחר ליכא לפ"ע ותירץ דרבינא מחמת מסייע פריך וכ"כ היד מלאכי סי' שס"א וא"כ מוכח מגמ' זו דגם בעכו"ם איכא משום מסייע, אבל אחר עיון קצת ראיתי דלא מוכרחינן לפרש את הגמ' כמו שפירשו הם אלא י"ל דרבינא לא משום לפ"ע ולא משום מסייע פריך כיון דבעכו"ם באמת ליכא מסייע וגם לפ"ע לא שייך שם כקושיית הברכי יוסף אלא רבינא משום לפ"ע לגבי כ"ע פריך דהגמי"י הל' ת"ת פ"ה כתב וז"ל כשם שאסור להורות בפני חכם ה"נ אסור לחכם להתיר התמי' שדומה לרבים שהתיר את האיסור עכ"ל נ"ל דכוונתו דאיכא למיחש שמא יתירו הרבים מחמת זה את האיסור לגמרי וגם מגמ' בכורות דף ג' מוכח כן כיון דמהאי טעמא כלו חיותא דרב מרי בר רחל דאע"ג דרב מרי ידע לאקנויי קנין גמור אבל כ"ע לא ידעו עי"ש ונ"ל דזה בכלל לפני עור, וא"כ י"ל דרבינא הכי פריך והאיכא לפ"ע כלומר אע"ג דרב אשי מכר באופן דלא שייך הלאו דלפ"ע דהיינו בגוונא שיכול לקנות מאחר אבל כ"ע לא ידעו מזה וילמדו למכור אפי' היכא דלא יכול לקנות מאחר וא"כ אכתי עבר רב אשי משום לפ"ע כיון דילמדו ממנו למכור באיסור וע"ז משני רב אשי רוב עצים להסקה וממילא לא שייך כאן שום איסור כלל כמובן. וגם הטורי אבן הנ"ל מחודש ג' מסיק דמסייע מותר בעכו"ם אלא שהקשה מסוף פ"ק דע"ז דקאמר רשב"א לא ישכור אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו כו' ופריך הגמ' תיפוק ליה משום לפ"ע ומשני חדא ועוד קאמר עי"ש והקשה הט"א דלמה ליה להגמ' לשני שינויא דחיקא אמאי לא משני דנפ"מ בדאית ליה לדידי' והניח בצ"ע, אבל נ"ל בס"ד לתרץ דלכאורה קשה מה משני הגמ' חדא ועוד קאמר חדא משום לפ"ע ועוד מפני שנקראת על שמו הלא כשאיכא משום לפ"ע שאסור מה"ת למה לי תו הטעם מפני שנקראת על שמו שאין אסור מהטעם זה אלא מדרבנן וכיהודא ועוד לקרא וע"כ נ"ל הפשט בגמ' כך חדא משום לפ"ע ועוד אפי' בגוונא דליכא לפ"ע דהיינו היכא דאית ליה לדידי' ג"כ אסור משום שנקראת על שמו ומיושב בזה בס"ד שפיר גם קושיית התו' שם ד"ה אי הכי שהקשה אמאי קאמר הגמ' אי הכי הלא אמלתא דרשב"א גופיה הי' יכול להקשות תיפוק ליה משום לפ"ע אבל לפי מה שכתבנו ניחא די"ל דאמלתא דרשב"א גופיה לא הי' יכול להקשות כיון די"ל כקושיית הט"א דמשו"ה לא נקט רשב"א לפ"ע לפי דלא שייך בכל מקום דהיינו היכא דיכול לקנות מאחר או כשאית ליה לדידי' משא"כ משום שנקראת על שמו שייך בכל מקום ומשו"ה נקט רשב"א את הטעם זה אבל בתר דקאמר הגמ' כותי לא ציית א"כ לפי"ז היכא דבאמת ידעינן דציית מותר לשכור וא"כ גם האי טעמא משום שנקראת על שמו ג"כ לא שייך בכ"מ דהיינו היכא דידעינן דציית וע"כ פריך הגמ' שפיר אי הכי ת"ל משום לפ"ע וע"ז משני הגמ' כמו שכתבנו וממילא מיושב קושיית הט"א בס"ד שפיר וא"כ לא מוכח גם מגמ' זו דשייך מסייע בעכו"ם ודו"ק. וגם מרש"י ע"ז דף ו' ע"ב ד"ה דקאי בתרי עברי נהרא נ"ל להוכיח דמסייע לא שייך בעכו"ם מדכ' וז"ל נכרי מצד זה וישראל מצד זה דלכאורה קשה אמאי נקט נכרי דוקא הלא קושיית הגמ' גם מנזיר הי' אעכצ"ל כיון דהי' קשה לרש"י מה משני הגמ' דקאי בתרי עברי נהרא דנראה דהיכא דלא קאי בתרי עברי נהרא באמת מותר הלא אכתי אסור משום מסייע ע"כ כתב רש"י נכרי מצד זה לרמז בזה דכשלא קאי בתרי עברי נהרא דמותר היינו בנכרי דוקא דכיון דליכא משום מסייע וגם הר"ן שם כתב כרש"י נכרי מצד זה וא"כ גם מהר"ן יש להוכיח כמ"ש ודו"ק, וכיון שהוכחנו בס"ד דבעכו"ם ליכא משום מסייע כשיטת הש"ך והמג"א הנ"ל וכן באמת סובר האלי' רבה סי' שמ"ז וכן העלה להלכה התשובה מאהבה סי' קנ"ז א"כ ממילא תו ליכא למימר כמו שרצינו לומר בריש מחודש זה דטעמא דהני משניות הנ"ל משום מסייע ולסתור בזה את הראיות שכתבנו במחודש ב' לשיטת החות יאיר כיון דבעכו"ם באמת ליכא משום מסייע וע"כ נ"ל בס"ד לסתור את הראיות הנ"ל באופן אחר: