ברית משה, מצות לא עשה יז:ג

1אבל עוד קושיא אחת הקשה על הרמב"ם הרמב"ן בהשגותיו על הסה"מ מל"ת ה' וז"ל ועוד הנה לדבריו בפסוק לא יהיה לך אלקים אחרים על פני ארבע מצות מניעה מהאמין האלהות לזולתו ומניעה מעשיית הצלמים אע"פ שלא עבדם והוא למלקות ומניעה מהשתחוות לכל ע"ז ומניעה מכל עבודה כדרכה וכבר ביארו החכמים ששמעו מפי משה מצות מנין תור"ה בגמטריא באמרו תורה צוה לנו משה ושתי מצות ששמעו מפי הגבורה השלימו תרי"ג והרב כותב זה כמה פעמים ואינו נזכר ועוד שהרי הסכימה דעתו לומר כי דבור אנכי ד' אלקיך מ"ע וא"כ נמצאו מפי משה תר"ח ומפי הגבורה חמש וזה טעות מתפרסם עכ"ל ובאמת על רבינו ג"כ קשה קושית הרמב"ן כיון דג"כ סובר דדבור לא יהי' לך כולל ד' לאוין וזה ל"ל דעל רבינו קשה ביותר משום דמנה בע"ז ה' לאוין דגם גיפוף ונישוק מנה ללאו בפ"ע במל"ת י"ח נמצא לפי מנינו דמפי הגבורה ו' מצות דע"ז י"ל כיון דלמד אזהרה על גיפוף ונישוק מלא תעבדם דפ' משפטים כמ"ש במל"ת י"ח ממילא לא נכלל הלאו דגיפוף ונישוק בדבור לא יהיה לך דבדבור לא יהיה לך לא נכלל רק הני לאוין דע"ז הנאמרים בעשרת הדברות אחר דבור לא יהי' לך עד הדבור ג' וע"כ ל"ק על רבינו אלא כמו שקשה על הרמב"ם כמובן:

2אבל נ"ל בס"ד לתרץ דעל דרשה דר' שמלאי מכות כ"ג ע"ב דמפי משה לא שמענו רק תרי"א מצות דאנכי ולא יהיה לך מפי גבורה שמענו הקשה הסדר משנה ז"ל הל' עכו"ם פ"ג הל' ג' הלא מפי משה שמענו תרי"ב מצות כיון דמל"ת דע"ז ג"כ מפי משה שמענו דבסנהדרין נ"ו ע"ב איתא עשר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם ובהני ז' מצות ב"נ חד מהן המל"ת דע"ז עי"ש בגמ' וא"כ כבר שמעו ישראל במרה מפי משה גם הלאו דע"ז והיאך דרש ר' שמלאי דרק תרי"א מצות שמענו מפי משה עי"ש שהאריך בקושיא זו, ונ"ל בס"ד לתרץ דלפי מה שכתבנו לעיל מל"ת א' מחודש י"א דרבינו והרמב"ם פסקו בדיני דב"נ כר' יצחק דסנהדרין וכהאי מ"ד דסובר אליבא דר' יצחק דעכו"ם לא חייב עד דפלח ולא חייבו עכו"ם בע"ז על מחשבה דהיינו על לאו דלא יהיה לך שבא להזהיר שלא לעלות במחשבה שיש שום אלקי זולתי השם וכיון דרבינו והרמב"ם סברו' דלא מוזהרין עכו"ם על לאו דלא יהי' לך נמצא לפי"ז לא הי' נכלל במרה בהז' מצות דב"נ לאו דלא יהיה לך רק השאר מל"ת דע"ז וממילא לפי שיטתם ל"ק קושי' הסד"מ כיון דלא שמעו במרה מפי משה את המל"ת דלא יהי' לך אלא מפי הגבורה שמעו וע"כ דרש ר"ש שפיר את דרשו כמובן, וממילא גם קושיות הרמב"ן הנ"ל ל"ק די"ל דכיון שכבר שמעו במרה השאר ג' מצות דע"ז דהיינו שלא לעבוד ושלא להשתחוה ושלא לעשות אף שנכפלה בלאו דלא יהיה לך אבל כיון שכבר שמעו מפי משה ע"כ לא חשיב ר' שמלאי הני ג' לאוין בין הני דשמעו מפי הגבורה כיון דר"ש לא חשיב אלא הני תרתי דשמעו מתחלה מפי הגבורה ומקודם לזה לא שמעו כלל אבל הני ג' אע"ג דשמעו מפי הגבורה דנכללו בדבור לא יהי' לך מ"מ כיון דכבר שמעו מפי משה במרה ע"כ מנה ר"ש הני ג' בין הני דשמעו מפי משה וכשתעי' היטב בסד"מ אז תבין שפיר את כל מה שכתבנו:

3אבל אכתי ק"ל דלפי דברינו דרבינו והרמב"ם פסקו כר' יצחק א"כ לפי"ז צ"ל דרבינו והרמב"ם סברו דב"נ לא מוזהר גם על עשיית ע"ז דבסנהדרין שם קאמר הגמ' בפי' דלמ"ד אליבא דר' יצחק דעכו"ם לא חייב עד דפלח סובר דעכו"ם לא מוזהר על עשיית ע"ז וא"כ לפי"ז לא נצטוו ישראל במרה מפי משה גם על עשיית ע"ז וא"כ אכתי קשה קושית הרמב"ן על רבינו והרמב"ם בפלגא עכ"פ דהו"ל לר' שמלאי למימר דמפי הגבורה שמענו ג' מצות מ"ע אנכי ומל"ת לא יהי' לך ומל"ת לא תעשה לך ואי"ל דכיון דהרמב"ם בהל' מלכים פ"ט הל' ב' כתב וז"ל ואע"פ שאינו נהרג אסור בכל כו' נא' דכיון דהרמב"ם סובר דעכ"פ נצטוו ב"נ שלא לעשות ע"ז אע"ג דלא נתחייבו מיתה עליה [וכן מצינו הרבה דברים שסובר הרמב"ם דב"נ מצווה עליהם בלא חיוב מיתה כמ"ש בהל' מלכים פ"י הל' ו' עי' בלח"מ שם וגם בהרמב"ם שם הלכה ט' ובכ"מ שם] וכיון שנצטוו שלא לעשות ע"ז א"כ ממילא גם ישראל נצטוו במרה ע"י משה על זה וע"כ שפיר י"ל כמו שכתבנו' אבל אי נאמר כן א"כ גם על מחשבת ע"ז דגמרינן מלאו דלא יהיה לך ג"כ י"ל דבצווי בלא מיתה ב"נ נצטוה כיון דמלשון הרמב"ם הל' מלכים פ"ט ממ"ש ואע"פ שאינו נהרג אסור בכל נראה דגם על מחשבת ע"ז ג"כ נצטוו בלשון איסור וא"כ לפי"ז הדרא קושיות הסד"מ לדוכתי' אם לא שנאמר דמש"כ הרמב"ם אסור בכל כוונתו על הני עניני ע"ז השייכים במעשה וכמו שנראה מתחלת דבריו בפ"ט שם שכ' בן נח שעבד ע"ז כו' ולשון שעבד משמע במעשה ועל זה כתב אח"כ וכל ע"ז כו' אסור בכל כו' וכשנאמר כן בכוונת הרמב"ם אז באמת שפיר מיושב הכל כהנ"ל, ולפי מה שכתבנו בספרי פני משה הל' מלכים פ"ט הל' ב' שהראתי לדעת שם דמהיכא למד הרמב"ם את מה שכתב ואע"פ שאינו נהרג אסור בכל כו' מוכח משם בפי' דהרמב"ם ל"כ את זה אלא דוקא על עשיית ע"ז ולא על מחשבת ע"ז כיון דהשני לימודים שכתבנו שם שניהם הם בעשיית ע"ז עי"ש ותבין א"כ שפיר י"ל דעל מחשבת ע"ז באמת ל"כ הרמב"ם את זה וא"כ ממילא מיושב שפיר קושיות הסד"מ וגם קושיות הרמב"ן הנ"ל ודו"ק ועי' בספרי פני משה הל' יסוה"ת פ"א הל' ו' שהבאתי שם בשם המעיין חכמה תירוץ נאה על קושית הרמב"ן ותראה דגם אליבא דרבינו י"ל כן: