ברית משה, מצות לא עשה כב:ג

1אבל לכאורה צריך להבין דמדוע ל"כ רבינו כמ"ש הרמב"ם הל' עכו"ם הלכה הנ"ל ואם צר לוקה וכ"כ בסה"מ מל"ת ד' והעובר על לאו זה חייב מלקות ורבינו מדלא דיבר מזה צ"ל דסובר כהחינוך מצוה ל"ט שכ' שאין בלאו זה חיוב מלקות ובאמת כבר עמד על החינוך הפ"ד בהגהותיו שם וגם בדרך מצותיך ח"ד כתב וז"ל לא ידעתי טעם הדבר והרמב"ם בהל' סנהדרין מנאה בכלל הלוקין וכ"כ במנין המצות מל"ת ד' עכ"ל אבל איני יודע דמדוע כתב הפ"ד מהרמב"ם דהל' סנהדרין הלא גם בהל' עכו"ם במקומו כתב בפי' דלוקין כהנ"ל ואפשר כדי שלא נא' דמ"ש הרמב"ם בהל' עכו"ם לוקה פירושו מכות מרדות מדרבנן כמו שמצאנו גם בגמ' לוקה ופירושו מכות מרדות עי' סנהדרין פ"ט ע"א בתוס' ד"ה הכובש נבואתו לוקה ע"כ הביא הפ"ד מהל' סנהדרין דשם מנה הרמב"ם את זה בין הלאוין דלוקין מה"ת וגם הדינא דחיי במל"ת זו הניח את החינוך בצ"ע ולא ראה שכבר קדמו הפ"ד, אבל לכאו' מדוע לא נא' שטעמו של החינוך משום דהוי לאו שבכללות כיון שגם שלא להעמיד דיין בשביל ממון ילפינן מהלאו זה כהנ"ל מחודש ב' וכמו שנראה בפי' כן מלשון החינוך שם שכ' ובמס' סנהדרין אמרו שהלאו זה כולל עניינים אחרים כו' אבל ראיתי אח"כ במעיין החכמה ז"ל דף כ' ע"א אות פ' שכבר דיבר מזה וכתב דילפותא דדיין אינו אלא אסמכתא עי"ש אבל לכאורה ק"ל עליו דהיכי כ"כ הלא מהרמב"ם בסה"מ מל"ת ד' נראה בפי' שהוא דרש גמור דאל"כ מה דיבר הסה"מ מהא דסנהדרין כיון שהיא אסמכתא ובסה"מ שם איירי מלאו דאורייתא אעכצ"ל דסובר שהיא דרש גמור וא"כ ממילא גם אליבא דהחינוך י"ל דסובר כן וע"כ סובר דאין לוקין משום דהוי לאו שבכללות ואדרבא על הרמב"ם לכאו' קשה דהיכי כתב דלוקין הלא לאו שבכללות הוא וצ"ל דהרמב"ם סובר כיון דפשטות הקרא בא להזהיר שלא לעשות צורות לנוי דאת זה שלא להעמיד דיין בשביל ממון לא ילפינן אלא מדרשא דאלקי כסף וכיון דעיקר הקרא בא על אזהרת צורות נוי על כן לא הוי לאו שבכללות וממילא לפי"ז כיון שהחינוך ג"כ כתב אמנם עיקר הלאו במה שזכרנו וכוונתו כמ"ש הרמב"ם בסה"מ דעיקר הלאו להזהיר על צורות נוי ע"כ כתב הפ"ד שפיר שלא ידע טעמו של החינוך ועי' במנ"ח שכ' מ"מ צ"ע דנטה מדעת הרמב"ם ועם מה שכתבנו שפיר יש להבין את הצ"ע אבל המר"ם שיק ז"ל מצוה ל"ט מיישב את החינוך בטוב טעם עי"ש:

2ול"נ בס"ד דלפי מ"ש הלח"מ ז"ל הל' מ"א פ"ט הל' ב' דעל מלתא דנפק באם אין ענין לא לקי ממילא י"ל דהחינוך סובר דמה דיליף הגמ' ר"ה וע"ז הנ"ל מלא תעשון אתי אזהרה שלא לעשות צורות לנוי הלימוד זה היא באם אין ענין משום דלכאורה קשה מנ"ל לגמ' דהפסוק לא תעשון אתי בא להזהיר שלא לעשות צורות לנוי דלמא הזהיר על ע"ז שלא לעשות לעבדה וצ"ל כיון דעל ע"ז שלא לעשות לעבדה ל"צ דכבר כתיב לא תעשה לך פסל וגו' אם אין ענין לגופא תנוהו ענין שלא לעשות צורות לנוי וכיון דבאם אין ענין ילפינן אזהרת צורות לנוי ע"כ סובר החינוך דאין לוקין וכמ"ש הלח"מ הנ"ל אבל הרמב"ם י"ל דסובר דעכצ"ל דלאו באם אין ענין יליף הגמ' את זה דאל"כ עדיין היתה קשה דילמא לעולם גם לא תעשון אתי בא להזהיר שלא לעשות צורות לע"ז לעבוד וכדי לעבור עליו בשני לאוין אעכ"מ דלאו באם אין ענין יליף הגמ' אלא הי' קשה להגמ' דאם גם האי קרא להזהיר שלא לעשות צורת ע"ז לעבדם בא א"כ מדוע כתיב אלקי כסף דוקא הלא לע"ז אפי' שאר דברים ג"כ אסור נהי דבסנהדרין דרש הגמ' מאלקי כסף שלא להעמיד דיין בשביל ממון זה הוא על דרך דרש כמ"ש הרמב"ם בסה"מ והחינוך הנ"ל אבל על פשטות הקרא עדיין קשה אעכצ"ל דמש"ה כתיב אלקי כסף למילף דקרא זה בא להזהיר שלא לעשות צורת לנוי כיון דמכסף וזהב דרך לעשות לנוי וכמ"ש המהר"ם שיק מצוה הנ"ל וכיון דלאו באם אין ענין ילפינן ע"כ סובר הרמב"ם שפיר דלוקין על לאו זה אבל רבינו מדכ' במל"ת זו כמעט את כל לשון הרמב"ם והשמיט מלת לוקה עכ"מ דסובר כהחינוך כמובן:

3אבל לכאורה יש להוכיח מרבינו להיפך דסובר כהרמב"ם דלוקה דמהר"ם שיק מצוה ל"ט כתב וז"ל ודעת הרמב"ם פ"ג מע"ז היא דאם עשה צורת אדם לוקה אבל אם עשה שאר שמשים שבמרום נהי דאסור אבל אינו לוקה וזה אינו מובן כו' ואח"כ כתב טעמים על שיטת הרמב"ם עי"ש אבל מנ"ל דהרמב"ם סובר כן וצ"ל דיליף מדלא עירבינהו הרמב"ם את הא דצורת אדם עם הא דשאר שמשים שבמרום דבהלכה י' כתב את הדין דצורת אדם ובהלכה י"א כתב וכן אסור לצור דמות חמה כו' ולכאורה מדוע לא ערבינהו אע"כ דמשום דלאו חד דינא אית להו דעל צורת אדם לוקה ועל צורת שאר שמשים שבמרום אינו לוקה וא"כ ממילא י"ל כיון דרבינו ג"כ לא ערבינהו יש להוכיח מזה דג"כ סובר דעל צורת אדם לוקה וע"כ ל"כ בפי' כמובן, אבל אח"כ ראיתי דל"ל כן דלכאורה אכתי קשה על המהר"ם שיק דילמא לעולם סובר הרמב"ם דלוקין גם על שאר שמשים שבמרום והא דלא ערבינהו באמת הטעם משום דלאו חד דינא אית להו אלא בזה דעל צורת אדם אינו חייב אלא על צורה בולטת ועל שאר שמשים שבמרום חייב גם אם הם משוקעות כמ"ש הרמב"ם שם עי' בראב"ד ובכ"מ שם וצ"ל דהוה קשה ליה להמר"ם שיק דמדוע כתב הרמב"ם את הא דלוקה בהלכה י' מקודם שהביא את הא דשאר שמשים שבמרום אעכ"מ מזה דסובר דדוקא על צורת אדם לוקה ולא על שאר שמשים שבמרום וממילא לפי"ז תו ליכא הוכחה מרבינו דסובר כהרמב"ם דלוקה כיון דרבינו ג"כ סובר בזה כהרמב"ם דבצורת אדם דוקא בולטת חייב ובצורת חמה ולבנה ושאר שמשים שבמרום אפי' אינם בולטות כמ"ש בפי' במל"ת זו וא"כ ממילא י"ל דמש"ה לא ערבינהו גם רבינו אבל לענין מלקות באמת סובר כהחינוך מדהשמיט מלת לוקה ודו"ק: