ברית משה, מצות לא עשה כד:ג
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 24:3
Open in the reader →1ועי' ברמב"ם הל' מ"א פי"ד הל' י' ותראה שסובר דביין נסך שלא כדרך הנאה פטור דליכא למימר שלא דיבר שם אלא מסתם יינם אבל ביין נסך באמת סובר דלוקין אפי' שלא כדרך הנאה דא"כ אמאי לא חשיב גם יין נסך בהדי כלאי הכרם ובשר בחלב שחשיב שם ותו כיון דהרמב"ם כתב שם כל האוכלין האסורין כו' חוץ כו' ובחוץ כו' ל"כ אלא בב"ח וכ"כ א"כ מוכח בפי' דגם ביי"נ סובר דאין לוקין שלא כדרך הנאה ע"ש ותבין וא"כ עכצ"ל דסובר כתירוץ הראשון של התוס' דפסחים הנ"ל, וממילא גם זה מוכח מהרמב"ם זה דגם בעיר הנדחת סובר כן כיון דגם עיר הנדחת לא חשיב שם עם בב"חוכ"כ ועוד כיון שסובר כתירוץ הראשון של התוס' הנ"ל כמו שכתבנו א"כ ממילא מוכח שגם בעיר הנדחת ס"כ כיון שחד טעם אית להו כמובן, וממילא לפי"ז עכצ"ל דמ"ש הרמב"ם הל' עכו"ם פ"ד הלכ' ז' גבי עיר הנדחת וז"ל וכל הנהנה ממנה בכל שהוא לוקה כו' צ"ל דפירושא דנהנה ממנה כדרך הנאה דוקא וכן מ"ש בפ"ז הל' ב' שם וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה כו' צריך ג"כ לומר דפירושא שנהנה כדרך הנאה [והא דל"כ בפ"ז הלכה ב' וכל הנהנה בכל שהוא י"ל דסמך על מ"ש בהלכה ט' שם וגם בהלכה ט"ו שם כתב בפי' והאוכל ממנו כל שהוא לוקה] וא"כ לפי"ז קשה לכאורה על המריב"ל והמרש"ל הנ"ל מהרמב"ם דמוכח דאף דסובר בע"ז ועיר הנדחת שלוקין אפי' בכל שהוא אפ"ה סובר דאין לוקין שלא כדרך הנאה ובאמת מהרבה אחרונים נר' שגם הרמב"ם סובר כהמר"י בן לב והמרש"ל וכ"נ מההח"ס ז"ל או"ח סי' קל"ז ולפי הנ"ל באמת מוכח להיפך:
2אבל אחר עיון קצת ראיתי שיש להשוות את שיטתם די"ל דהמריב"ל והמרש"ל ל"כ את כללם אלא אליבא דר"ש דכ"ש למלקות וכתב הריטב"א במכות שם בטעמא דר"ש משום אחשביה ועל זה כתבו הם שפיר דכמו שסובר ר"ש משום אחשבי' דכל שהוא למלקות כמו כן נמי סובר משום אחשבי' דחייב גם שלא כדרך הנאה מלקות וגם בהגהות קרני ראם בשבועות כ"ג מצאתי שכ' ג"כ שהם כתבו לפום שיטת הריטב"א עי"ש, וממילא לפי"ז י"ל דהיכא דהתורה כתב' בפי' דאסור בכ"ש ולא משום אחשבי' שם באמת אין לוקין על שלא כדרך הנאה כיון די"ל דדוקא על כל שהוא הקפידה תורה אבל לא על שלא כדרך הנאה, וכיון דבעיר הנדחת ובע"ז כתיב בפי' דאסור בכל שהוא שנא' ולא ידבק בידך וגו' ע"כ סובר הרמב"ם שפיר דלא אסור אלא כדרך הנאה אע"ג דסובר כשיטות המריב"ל והמרש"ל כמובן, וממילא לפי"ז י"ל דלעולם גם בתירוצו הראשון סובר התוס' הנ"ל כהמריב"ל והמרש"ל אלא בתירוצו הראשון סובר כהריטב"א דטעמא דר"ש משום אחשביה וע"כ ל"ס דלוקין על ע"ז שלא כדרך הנאה כיון דבע"ז לאו מטעם אחשביה אלא משום דכתיב בפי' כהנ"ל אבל בתירוצו השני י"ל דל"ס התוס' כהריטב"א ואפ"ה לוקין אליבא דר"ש שלא כדרך הנאה א"כ עכצ"ל דטעמם משום דלא גרע שלא כדרך הנאה מכל שהוא ע"כ סובר התוס' בתירוצו השני דגם בע"ז לוקין שלא כדרך הנאה, אבל הרמב"ם דסובר כתירוץ הראשון של התוס' ע"כ סובר דבע"ז ועיר הנדחת אין לוקין שלא כדרך הנאה, וממילא לפי"ז כיון דמרבינו סוף מל"ת קל"ט נראה דג"כ סובר כהריטב"א דאל"כ אמאי כתב שם מלת אחשביה וא"כ עכצ"ל דגם רבינו סובר כתירוצו הראשון של התוס' הנ"ל וממילא גם זה מוכח דסובר כשיטת הרמב"ם דבע"ז ובעיר הנדחת אין לוקין שלא כדרך הנאה וע"כ כתב שלא ליהנות כו' והנהנה כו' וגם במל"ת מ"ה גבי ע"ז כתב והנהנה כו' ובפרט לפי מ"ש היד מלאכי כללי הסמ"ג סי' מ"ח דהיכא דרבינו כתב סתם כלשון הרמב"ם שם מוכח דסובר כוותיה וכיון דגם כאן מ"ש שלא ליהנות כו' והנהנה כו' היא ג"כ לשון הרמב"ם וכיון שבררנו שבהרמב"ם עכצ"ל דבעיר הנדחת וע"ז אין לוקין שלא כדרך הנאה א"כ ממילא מוכח שגם רבינו סובר וכן ונתפתר שפיר ספיקתינו הנ"ל ודו"ק.