ברית משה, מצות לא עשה רמב:ג
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 242:3
Open in the reader →1וע"כ נ"ל בס"ד דהתו' ריש חולין ד"ה אבל הקשה ללישנא בתרא דנדרים דף י' ע"א דר' יהודא לא אמר טוב מזה ומזה אלא בנודב אבל בנודר סובר כר"מ דטוב שאינו נודר כל עיקר א"כ האך נדר יעקב אע"ה כדכתיב וידר יעקב נדר ותירץ דבשעת צרה שרי כדאיתא בבראשית רבה פרשה ע' סי' א' וידור יעקב נדר לאמר לאמר לדורות שיהא נודרים בעת צרה וכן איתא בפסיקתא זוטרתא פ' ויצא עי"ש, אלא כל זה י"ל לפירושם של הרא"ש והר"ן דכל הנודר כאלו בנה במה בשעת איסור הבמות ע"כ בעת צרה שרי כיון דבעת צרה יש לדמות לעת שלא הי' מקדש והי' שרי הבמות וא"כ הוי כבונה במה בשעת היתר הבמות אבל לרש"י דכל הנודר כאלו בנה במה לע"ז באמת אפי' בעת צרה אסור וא"כ יש נפ"מ גדולה לדינא לבזמה"ז ביניהם וע"כ האריך הב"י והביא את פירושם וסתם כהרא"ש והר"ן כיון דהביא בסוף סי' שם את תירוצו של התו' חולין הנ"ל וקבע להלכה בש"ע שם כבראשית רבה דבעת צרה שרי לנדור, וא"כ לפי"ז כיון דרבינו ג"כ פסק כהבראשית רבה ע"כ מוכח גם מזה דג"כ סובר כפירושם של הרא"ש והר"ן וע"כ לא כתב שום פי' דסמך על מה שהביא את הב"ר דממילא ידעינן מזה דסובר כפירושם של הרא"ש והר"ן כמובן. ואי קשיא א"כ נשאר לפרש"י קושיית התו' דריש חולין הנ"ל ע"ז י"ל דרש"י סובר כהח' הרמב"ן ז"ל דריש חולין שם וכמו שנראה מהריטב"א ז"ל שם דסובר בכוונת תירוצו של הרמב"ן על קושיית התו' מהא דוידר יעקב נדר דדוקא קדשי מזבח שהן שלא לצורך דומיא דערכין שהן רשות גמור אסור לנדור אבל עולות ושלמים לשום צד כפרה מותר ומ"ש הריטב"א בשמו דלצדקה או להפריש עישור לעניים ג"כ מותר לנדור את זה כתב הרמב"ן בפי' בתירוצו שם עי"ש, נמצא לפי תירוצו של הרמב"ן ל"צ לומר כהב"ר כיון דיעקב אבינו לא אמר אלא כל אשר תתן לי עשר עשרנו לך וזה באמת סובר הרמב"ן דלכ"ע שרי, אבל לכאורה צריך להבין דמה דחק את הריטב"א לומר בהבנת הרמב"ן דגם עולות ושלמים לשום צד כפייה סובר דשרי לנדור הלא אפי' אי הוה אמרינן דסובר דכל קרבנות אסור לנדור ג"כ לא הי' קשה קושיית התו' כיון דהרמב"ן כתב בפי' דצדקה לעניים שרי לנדור א"כ ממילא תו ל"ק מיעקב אבינו כיון דיעקב אבינו לא אמר אלא עשר עשרנו לך וזה באמת שרי כיון דהוי צדקה לעניים ועוד ק"ל על הרמב"ן גופא דמדוע לא רצה לתרץ כתירוצו של התו' דבשעת צרה שרי לנדור, וע"כ נ"ל בס"ד דלהרמב"ן הי' קשה על תירוצו של התו' מפרקי דר"א פרק ל"ה דאיתא שם וז"ל ונפל יעקב על פניו ארצה לפני אבן השתיה והי' מתפלל לפני הקב"ה ואומר רבון כל העולמים אם תשיבני למקום הזה בשלום אזבחה לפניך זבחי תודות ועולות שנ' וידר יעקב נדר לאמר עכ"ל נראה דפרקי דר"א לא סובר כבראשית רבה אלא סובר דזבחי תודות ועולות שרי לנדור אפי' שלא בעת צרה וא"כ עדיין קשה לשיטת הפרקי דר"א קושיית ההו' על ר"מ ור"י ע"כ כתב הרמב"ן את תירוצו וכמ"ש הריטב"א בשמו דדוקא קרבנות של רשות גמור דומיא דערכין סברו ר"מ ור' יהודא דאסור לנדור אבל עולות ושלמים שיש בהם צד כפרה שרי אלא בזה לחודא לא סגי ליה להרמב"ן כיון דעדיין הי' קשה היכי נדר יעקב אבינו צדקות כדכתיב עשר אעשרנו לך ע"כ כתב הרמב"ן שגם צדקה לעניים שרי לנדור כמובן, יוצא לנו מהנ"ל דהרמב"ן לא סובר כתירוצו של התו' דדוקא בעת צרה שרי לנדור אלא סובר דצדקה לעניים ועולות ושלמים שיש בהן צד כפרה בכל עת שרי לנדור והגמ' נדרים לא אוסר אלא דוקא קרבנות של רשות גמור כמ"ש הריטב"א בשמו וא"כ י"ל דרש"י ג"כ סובר כתירוצו של הרמב"ן, אבל אליבא דרבינו ליכא למימר דג"כ סובר כפירושו של רש"י וכתירוצו של הרמב"ן כיון דרבינו הביא בפי' את הבראשית רבה אעכצ"ל אליבא דרבינו כהנ"ל דסובר כפירושם של הרא"ש והר"ן ודו"ק: