ברית משה, מצות לא עשה מ:ג
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 40:3
Open in the reader →1ונ"ל בס"ד ליישב הכל דהרמב"ן ז"ל בפ' אחרי הקשה על שיטת רש"י וז"ל ועוד איך יתחייב הוא מיתה בעבודת אחרים עכ"ל וגם הת"ח ז"ל בסנהדרין שם הקשה קושיא זו ביותר ביאור וז"ל ועוד כיון דבמסירה לחודא לא מיחייב אלא א"כ יעבירנו השמש אח"כ נמצא שמתחייב האב ע"י מעשה השמש ואין סברא לומר כן שיתחייב אדם מיתה במעשיו של חבירו ומחמת קושיא זו הסכים לשיטת רבינו עי"ש וגם הזוהר הרקיע ז"ל מל"ת קנ"ד אות נ"ח הקשה כן והדד"ח כתב ע"ז וז"ל אבל מה שטען הרמב"ן וכן הזוה"ר שהיאך יתחייב מיתה בעבודת אחרים נר' דאינה טענה שהכתוב מקפיד על מסירת הבן לכומרים וכל שמסר חייבו הכתוב מיתה דמסירתו זהו חיובו עכ"ל אבל עדיין לא נח לי בתירוצו כיון דחזינן דאם מסרו ולא העבירו אינו חייב כמו שאיתא בברייתא דסנהדרין אלמא דלא מסירתו דוקא זה חיובו, וע"כ נ"ל בס"ד ביישוב קושית הרמב"ן כך דלכאורה צריך להבין מה הקשה הרמב"ן דלמא משו"ה חייב האב מיתה משום דכומר נעשה שליחו ובשליחותו מעבירו וצ"ל דמשום דקיי"ל אין שליח לדבר עבירה הקשה וכבר כתבנו לעיל מל"ת א' מחודש י"ח ומל"ת כ' מחודש ג' בשם הק"י דכשישראל פלח לע"ז הרי הוא כב"נ ואמרינן ביה דיש שליח לדבר עבירה ובסנהדרין דף הנ"ל הביא הגמ' פלוגתא אי מולך ע"ז או לא וא"כ ממילא י"ל דלמ"ד דמולך ע"ז כיון שהאב פלח ע"ז במה שמסרו להכומר ואמרינן ביה דיש שליח לד"ע ע"כ חייב בהעברתו של הכומר וממילא לפי מ"ד זה עולה יפה שיטת רש"י ול"ק קושיות הרמב"| אבל למ"ד דמולך לאו ע"ז ל"ל כשיטת רש"י כיון דנשאר קושיות הרמב"ן אעכצ"ל דהאי מ"ד סובר דהאב מעבירו, וא"כ לפי"ז הירושלמי הנ"ל דסובר דהאב מעבירו עכצ"ל דסובר דמולך לאו ע"ז וממילא שפיר י"ל דרש"י לשיטתו דסובר דמולך ע"ז כמ"ש בפ' אחרי ובפ' קדושים פרשה כ' פ"ה [עי' ברמב"ן שם מה שטען על רש"י ובמזרחי שמיישבו] ע"כ שפיר כתב את שיטתו שהכומרים מעבירין אותו אלא הרמב"ן לשיטתו דסובר דמולך לאו ע"ז כמ"ש בפי' בפ' קדושים ע"כ שפיר הקשה את קושיתו אבל על רש"י לשיטתו באמת ל"ק קושיתו כמו שכתבנו וגם קושיתינו הנ"ל מהירושלמי ג"כ ל"ק על רש"י כיון דהירושלמי אזיל אליבא דמ"ד דמולך לאו ע"ז כהנ"ל ודו"ק:
2וממילא לפי הנ"ל גם על הרמב"ם ל"ק מידי די"ל דבסה"מ ובפי' המשניות הי' סובר כמ"ד דמולך ע"ז וכן באמת כר' מלשון הסה"מ מדכ' לאותו הנעבד וגם מדכ' לפני הצלם וגם מלשון פי' המשניות נראה כן מדכ' לשם אותו הפסל הידוע שהי' עובדין אותו בכך עי"ש וכיון דסובר דמולך ע"ז ע"כ כתב שם שפיר כשיטת רש"י ול"ק עליו לא קושיתינו מהירושלמי ולא קושיות הרמב"ן שהקשה על רש"י אבל בחיבורו דסובר דמולך לאו ע"ז דממ"ש בהל' עכו"ם פ"ו הל' ג' לפיכך העושה עבודה זו לעכו"ם אחרת חוץ ממולך פטור עכ"מ דסובר דמולך לאו ע"ז דאי הוה סובר דמולך ע"ז א"כ היכי כתב דכשעושה לע"ז אחרת פטור הא מגמ' דסנהדרין דסוגיתינו מוכח בפי' דלמ"ד דמולך ע"ז אחד למולך ואחד לשאר עכו"ם חייב וכ"כ הדד"ח והביא גם ראיות אחרת לזה והקשה על הכ"מ דסובר בדעת הרמב"ם דמולך ע"ז כמה קושיות וגם כתב דמהלח"מ שם ג"כ נראה דסובר בדעת הרמב"ם כן וכ"ס הפרשת הכסף בהל' עכו"ם שם וכ"ס הנר מצוה סי' י"א אות ד' עי"ש שהאריכו בזה וכולם הקשו על הכ"מ קושיות שונות, וכיון דסובר הרמב"ם בחיבורו דמולך לאו ע"ז ע"כ פסק כהירושלמי דאביו הי' מעבירו משום קו' הרמב"ן הנ"ל כמובן, אבל הכ"מ י"ל כיון דסובר בדעת הרמב"ם דמולך ע"ז ע"כ ל"כ שהרמב"ם מהירושלמי למד דאביו מעבירו כיון די"ל דהירושלמי לא אמר א"ז אלא משום דסובר דמולך לאו ע"ז וכהנ"ל וע"כ המציא הכ"מ מקור לזה הרמב"ם ממקום אחר כהנ"ל ול"ק על הכ"מ מה שתמה עליו הסד"מ בהל' עכו"ם שם שמדוע ל"כ שהרמב"ם מהירושלמי למד ומחמת זה הוכיח שנעלם מהכ"מ דברי הירושלמי זה אבל לפי מה שכתבנו באמת לא נעלם מהכ"מ אלא טעמו כמו שכתבנו כמובן, וממילא לדידן שזכינו בס"ד לברר שהרמב"ם בחיבורו סובר שמולך לאו ע"ז באמת שפיר י"ל שמהירושלמי למד וכהנ"ל וכן רבינו שכ' בפי' בסוף מל"ת זו דמולך לאו ע"ז ע"כ סובר כשיטת הרמב"ם בחיבורו שאביו הי' מעבירו ודו"ק: