ברית משה, מצות לא עשה מ:ה
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 40:5
Open in the reader →1ולא (ד) היו שורפין את בניהם כלל למולך כו'. כ"כ גם הרמב"ם הלכות עכו"ם שם והמרש"ל בביאורו כאן מפרש יפה א"ז והראי' שכ' רבינו מהא דמעביר עצמו למולך פטור גם רש"י והיד רמה בסנהדרין שם הביאו א"ז ובדד"ח ראיתי שכ' וז"ל ועי' בפי' התורה להרמב"ן בפ' אחרי ובזוהר הרקיע שסוברים שהיו שורפים אותם ממש ולשון להעביר למולך כמו תעבירו באש שריפה ממש עכ"ל ולפי הבנת הדד"ח בהרמב"ן ובזוה"ר שהיו שורפים ממש נשאר עליהם הקושיא בתימה דהיכי משכחת מעביר עצמו פטור כיון שנשרף אבל כבר הקשה א"ז הרדב"ז ח"ה סי' כ"ג על הני מפרשים שמפרשו כן ותירץ וז"ל וי"ל בדוחק פטור מעונש בעוה"ב משום ע"ז וחייב משום מאבד עצמו לדעת או העביר עצמו ונשרף עד שנעשה טרפה שכבר עתיד למות ונתקיימה עבודת המולך סד"א שידונו אותו ב"ד משום דעבד ע"ז קמ"ל דפטור דכתיב מזרעו נתן למולך ואפשר נמי דלמאן דאית ליה הכי ס"ל דבכל גוונא הוי דרך עבודתו או בהעברה או בשריפה והשתא ניחא עכ"ל ועל תירוצו השני ק"ל מאד דאם נשרף עד שנעשה טרפה היכי ס"ד לדונו בב"ד משום עובד ע"ז הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה כיון דעל טרפה העידו ואי"ל דבאמת מטעם זה סברו החכמים דמעביר עצמו פטור דא"כ מדוע כתב הרדב"ז דמשום דכתיב כי מזרעו נתן למולך פטרו החכמים ותו ק"ל היכי סובר ראב"ש שמעביר עצמו חייב הא הוי עדות שאאילה"ז ואי"ל דראב"ש באמת סובר דפירושא דהעברה בלא שריפה כיון דבזה באמת לא פליגי עי' בסוגי' היטב וא"כ היכי מחייב ראב"ש מעביר עצמו אלא ע"ז י"ל דראב"ש סובר כר' טרפון בב"ק צ' ע"ב וכתירוץ הראשון של הגמ' שם דאפילו בדיני נפשות כשראו ביום עד נעשה דיין ודנין עפ"י ראייתן מטעם שלא יהא שמועה גדולה מראי' עי"ש וא"כ שפיר משכחת שמעביר עצמו חייב כשהסנהדרין בעצמם ראו ביום את זה כיון דלא בעינן אז עדות כמובן, אבל אחר עיון קצת ראיתי שעדיין לא פעלתי בזה מידי כיון דגם כשהסנהדרין ראו ביום ג"כ צריך להיות עדות שאתה יכול להזימה והא דדנו ד"נ עפ"י ראייתן לר"ט באמת הטעם משום שיכלינן להזימם בב"ד אחר כמ"ש התוס' ב"ק שם ד"ה כגון וכיון שכן אפילו כשראו הסנהדרין שהעביר עצמו עדיין הוי עדות שאאילה"ז כיון שגם בב"ד אחר לא יכלינן להזימם משום דטרפה רצו להרוג סוף דבר תירוצו השני של הרדב"ז צ"ע גדול אצלי וא"כ צ"ל לפי הבנת הדד"ח בהרמב"ן כתירוצו הראשון של הרדב"ז וע"ז הרדב"ז בעצמו כתב שהוא דוחק, אבל בחידושי הר"ן בסוגיתינו דסנהדרין ראיתי שהביא בשם הרמב"ן לא כמ"ש הדד"ח הנ"ל בשמו דז"ל לכך כתב הרמב"ן ז"ל בפירושי התורה שעבודת המולך היתה בהעברה וכל שהי' עובר הי' שולט בו קצת האש אם בבגדיו או בשערותיו ויש שלא היו עוברים בו רק פעם א' או שתים ונשארי' חיים ויש שהיו מפליגים בהעברה פעמים רבות עד שהיו נשרפין והאריך בזה עי"ש עכ"ל הר"ן נראה בפ" שהר"ן למד הפשט בהרמב"ן כמ"ש הרדב"ז בתירוץ אחרון שלו ועי' בתוס' חדשים במשניות סנהדרין פ"ז מ"ז ותראה שגם ממנו נעלם החידושי ר"ן זה. ומ"ש רבינו ועוד תניא העביר כל זרעו פטור כו' זה מימרא דרב אחא בריה דרבא בסנהדרין שם וא"כ לכאורה יש לדקדק היכי כתב רבינו על מימרא דאמורא ועוד תניא וגם הדד"ח עמד ע"ז אבל המרש"ל בביאורו כאן מתרץ את זה יפה הבאתי את דבריו לקמן מל"ת ס"ה במלאכת מעמר במחודש המתחיל וא"כ י"ל ועל מה שהקשה התוס' דסוגיתינו ד"ה העביר כל זרעו פטור עי' בכ"מ הל' עכו"ם הלכה הנ"ל מ"ש ע"ז ובנר מצוה ס" י"א אות ו' מה שמפלפל על הכ"מ דהוי התראת ספק ובמנ"ח מצוה ר"ח אות ח' מ"ש בזה: