ברית משה, מצות לא עשה מה:ב

1והנהנה (ב) מאחד מהן לוקה שתים כו' כ"כ גם הרמב"ם והמעשה רוקח ז"ל הלכות עכו"ם שם הביא בשם הפר"ח שהקשה על הרמב"ם דמנ"ל דהך קרא לא תביא תועבה וגו' מיירי לנהנה דילמא כפשוטיה שלא להכניס ע"ז לתוך ביתו כמ"ש הרמב"ם פ"י הל' ד' שם אף במקום שהתירו להשכיר לא לבית דירה התירו מפני שהוא מכניס לתוכה עכו"ם ונאמר לא תביא תועבה אל ביתך ותירץ המ"ר וז"ל דכיון דהזהיר רחמנא אפילו אהבאה לביתו מינה דכל מין הנאה בעולם אסורא וההיא דלקמן פ"י היינו עיקר הלאו ומיניה ילפינן הא נמי וכ"כ רבינו בסה"מ מל"ת כ"ה והביא ז"ל ראי' לדבר מדאמרינן במכות דף כ"ב דהמבשל בעצי אשירה לוקה שתים אחת משום ולא תביא תועבה אל ביתך ואחת משום ולא ידבק בידך עכ"ל אבל לכאורה צריך להבין מה הקשה הפר"ח על הרמב"ם דוקא הלא על הגמ' דמכות גופא שהביא הסה"מ ראי' קשה קושיתו וגם בפה"כ ראיתי שעמד על הפר"ח בזה וכתב שעל הרמב"ם באמת ל"ק כיון שיש לו ראי' מגמ' דמכות אלא על הגמ' גופא קשה וא"ז מתרץ בדוחק אבל על הפר"ח לא תי' כלום ובאמת זה תמיה גדולה על הפר"ח. ונ"ל בס"ד בכוונת הפר"ח ז"ל דבמכות איתא כך אלא אפיק הבערה ועייל עצי אשירה ואזהרתיה מהכא ולא ידבק בידך וגו' א"ל רב אחא בריה דרבא לר"א ולילקי נמי משום לא תביא תועבה אל ביתך אלא הב"ע כגון שבישלו בעצי הקדש כו' עי"ש ולכאו' קשה על התרצן דמשני ועייל עצי אשירה כו' וכי לא ידע דבעצי אשירה יש גם לאו דלא תביא תועבה אעכצ"ל דהתרצן באמת סובר כקושיות הפר"ח דלא קאי לא תביא תועבה על הנאת ע"ז אלא רב אחא סובר כתירוצו של המעשה רוקח הנ"ל וע"כ הקשה לרב אשי ולילקי נמי משום לא תביא תועבה נמצא לפי"ז דהתרצן ורב אחא פליגי אי לאו דלא תביא תועבה קאי גם על הנאה או לא וגם מרב אשי שם מוכח דסובר בזה כהתרצן כיון דרב אשי הקשה שם וליחשוב נמי החורש בעצי אשירה ואזהרתיה מהכא ולא ידבק בידך מאומה ומדלא הביא ר"א על הנאת עצי אשירה אלא חד אזהרה ולא ידבק בידך ול"ק דחייב גם משום לא תביא תועבה עכ"מ דרב אשי גכ"ס כהתרצן הנ"ל והא דמשני הסתם גמ' שהוא ר"א במכות ובפסחים דף מ"ח ע"א על קושי' רב אחא הב"ע כו' א"ז לא משני אלא לדבריו דרב אחא אבל רב אשי לעצמו באמת סובר כהתרצן הנ"ל וא"כ ממילא י"ל דמש"ה לא הקשה הפר"ח על הגמ' גופא כיון דעל הגמרא ל"ק אלא על רב אחא וא"ז גם הפר"ח ידע דרב אחא באמת סובר דלא תביא תועבה קאי גם על הנאת ע"ז כהנ"ל אבל על הרמב"ם הקשה שפיר כיון דרב אשי ל"ס כרב אחא א"כ מדוע לא פסק הרמב"ם בזה כרב אשי כנ"ל בכוונת קושיות הפר"ח ואם באמת הפר"ח לזה כיוון אז לא הועיל המעשה רוקח בתירוצו כלום כיון דמרב אשי מוכח דל"ס כמ"ש המ"ר כמובן, וא"כ גם על רבינו קשה קושי' הפר"ח כיון דגם רבינו פסק לקמן מל"ת מ"ח שהמכניס ע"ז בביתו עובר משום לא תביא תועבה, ואפשר דרבינו והרמב"ם סברו דבתר דשמע רב אשי מרב אחא גם ר"א מודה דלא תביא תועבה קאי גם על הנאת ע"ז ועל דרך שכ' המ"ר הנ"ל ומ"ש רב אשי אח"כ וליחשוב נמי החורש בעצי אשירה כו' י"ל דבבה"מ אמר א"ז מקודם ששמע מרב אחא אלא בגמ' סידרו אח"כ, או אפ"ל דרב אשי חדא אזהרה נקט אבל באמת סובר דגם משום לא תביא תועבה חייב ודו"ק:

2ועי' במנ"ח ז"ל מצוה תכ"ח שמפלפל כשמכניס ע"ז בתוך ביתו ולא נהנה ממנה אי עובר בלאו דלא תביא תועבה ולכאו' צריך להבין הא משנה שלימה בע"ז כ"א ע"א אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שהוא מכניס לתוכו ע"ז שנ' לא תביא תועבה וכ"פ רבינו והרמב"ם כהנ"ל והר"ן ז"ל בע"ז שם כתב וז"ל משום דהאי לא תביא תועבה להא מילתא [שלא יכניס עכו"ם ע"ז בבית ישראל] אסמכתא בעלמא הוא דעיקר קרא בישראל המכניס ע"ז לביתו הוא עכ"ל וכ"כ התי"ט שם וגם מהש"ג שם ממה שהביא בשם ס' התרומה שלא תאסר מה"ת אלא כשישראל עצמו דר שם מוכח בפי' שאיסור דאורייתא היא וא"כ מה מסופק המנ"ח, אבל הריטב"א ז"ל בע"ז שם כתב וז"ל והנכון דהאי דרשא מדרבנן היא שאסרו לנכרי הכנסת ע"ז בבתינו ואסמכיהו אהאי קרא דאלו קרא גופיה לא מיירי אלא באיסור ע"ז והנאתה ושלא נכניסנה לבתינו ליהנות ממנה עכ"ל ולפי דבריו יש מקום לספיקתו של המנ"ח כיון דנר' דדוקא כשהכניס ע"מ ליהנות ממנה הזהירה התורה אבל לא כשהכניס שלא ליהנות וגם עם הריטב"א זה מיושב שפיר קושיות הפר"ח הנ"ל והמ"ר הנ"ל באמת כתב את תירוצו לפום שיטות הר"ן והתי"ט כמובן. ואח"כ הקשה המנ"ח וז"ל לפמ"ש לעיל דאף בלא הנאה עובר במכניס דבר מע"ז משום לא תביא ופשוט דל"ד לתוך ביתו ה"ה לידו עי' בע"ז בתוס' שם א"כ נוכל לפלפל בסוגי' דר"ה גבי שופר של ע"ז דיצא דמללה"נ וכן בלולב נהי דאין לו הנאה מ"מ עכ"פ עובר בלאו דלא תביא הדר הו"ל מהב"ע ופשוט ג"כ דהנהנה עובר במ"ע דאבד תאבדון כו' וא"כ ג"כ יש לפלפל בסוגי' דשופר אע"ג דלאו ליהנות נתנו עכ"פ עובר בעשה עכ"ל והמר"ם שיק ז"ל מצוה ת"ל הביא משמו שהקשה רק על שופר ולא גם אלולב ולפענ"ד על שופר הקושי' הראשונה מעיקרא ליתא די"ל דהא דשופר של ע"ז אם תקע בו יצא איירי כשלא הכניס את השופר לביתו וגם לא נטל בידו על דרך שכ' הרמב"ם הל' שופר פ"א הל' ג' גבי שופר הגזול דאיירי שלא נטל בידו ובכה"ג בודאי דלא עבר משום ולא תביא תועבה דהמנ"ח לא הקשה אלא משום דנטל בידו ואפשר דמשום טעם זה כתב וכן בלולב כיון דבלולב לא משכחת אלא כשנטל בידו וא"כ י"ל דקושיא הראשונה לא הקשה אלא על לולב והקושיא שניה הקשה גם על שופר ועי' במהר"ש מה שתירץ:

3ול"נ בס"ד די"ל דסוגי' דר"ה כ"ח ע"א בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא וכן הסוגי' דסוכה ל"א ע"א לולב של ע"ז איירי בשוגג שלא ידע ששופר או לולב של ע"ז וע"כ אם תקע או נטל יצא דכיון דלא עבר על לאו דלא תביא תועבה וגם על עשה דאבד תאבדון אלא בשוגג א"כ תו לית ביה משום מהב"ע וליכא אלא משום שנהנה מע"ז וכיון דמצללה"נ ע"כ יצא כמובן, ובזה נ"ל לתרץ מה דק"ל על סוגיות הנ"ל דמדוע לכתחילה לא יתקע ולא יטול הא כיון דהטעם של ההיתר משום דמצללה"נ א"כ אפילו לכתחלה יטול ויתקע כמ"ש הגמ' שם במודר הנאה משופר שמותר לכתחלה לתקוע בו תקיעת של מצוה מטעם דמצללה"נ הן אמת שרש"י בסוכה נזהר מקושיא זו דבד"ה לא יטול כתב וז"ל דמאוס לגבוה אבל עי' בפרישה או"ח סי' תקפ"ו ד"ה שופר של ע"ז שכ' ג' טעמים על הא דלכתחילה לא יתקע אלמא דשער הטעמים לא ננעלו וא"כ ממילא י"ל דלכתחלה כיון שידע דשל ע"ז הוא והו"ל מזיד לא יתקע משום דהוי מהב"ע כקושיות המנ"ח אלא בדיעבד כשתקע והוא שוגג יצא כיון דבשוגג ליכא משום מהב"ע. וגם נ"ל לתרץ בזה את קושיות התוס' דסוכה ל' ע"א ד"ה משום שהקשה דל"ל קרא דבמצה של טבל לא יצא תיפוק ליה משום מהב"ע אבל לפי הנ"ל י"ל דצריך הקרא כשהיה שוגג על אכילת טבל כמובן, ואחר שחידשתי בס"ד את כל זה ראיתי בכסף נבחר אות מ' כלל קי"ב שג"כ דיבר מכלל זה והביא בשם יד דוד שהוכיח מקושיות התוס' הנ"ל דאפילו בשוגג שייך משום מהב"ע והכס"נ כתב שמהרמב"ם ג"כ יש להוכיח כן ול"כ דעל איזה רמב"ם כיוון ונ"ל דיש ללמוד ממה שפסק הרמב"ם הל' חו"מ פ"ו הל' ז' דאין יוצאין במצה של טבל והקשה הלח"מ הא את זה לא אמר הגמרא בפסחים אלא אליבא דר"ש דלית ליה אחע"א והביא הח"ס או"ח סי' קל"ז בשם רבו הגאון בעל הפלאה שתירץ שטעמו של הרמב"ם משום מהב"ע עי"ש וא"כ לפי"ז י"ל דכיון דהרמב"ם כתב לחליטין דלא יצא במצה של טבל מוכח דאפילו בשוגג סובר דלא יצא וא"כ ממילא מוכח דסובר דאפילו בשוגג שייך משום מהב"ע כמובן, אבל הכס"נ הוכיח מהמרדכי דבשוגג ליכא משום מהב"ע וא"כ לפי שיטת המרדכי עולה דברינו הנ"ל יפה ול"ק קושי' המנ"ח ודו"ק: