ברית משה, מצות לא עשה מו:א
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 46:1
Open in the reader →1שלא (א) ליהנות מציפוי נעבד כו'. המקור למל"ת זו משנה דע"ז מ"ה ע"א העכו"ם העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרין ומה שעליהם אסורין שנא' לא תחמוד כסף וזהב עליהם פירש"י וז"ל כגון אם ציפום זהב וכסף אסור שנ' לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך ואע"ג דאינהו לאו ע"ז מיקרי ולא מיתסרי גזה"כ היא דתלוש שעליהם כתלוש של שאר ע"ז שנ' לא תחמוד עליהם על כל שהן נעבדין משמע כו' עכ"ל ומדכ' רש"י ז"ל דתלוש שעליהם כתלוש של שאר ע"ז מוכח דסובר דעל ציפוי הר עובר גם משום ולא תביא תועבה ומשום ולא ידבק בידך וגו' כמו כשנהנה ממשמשי ע"ז שכ' רבינו ריש מל"ת מ"ה כיון דציפוי ע"ז הוי ג"כ כמשמשי ע"ז כמ"ש רבינו ז"ל בסוף מל"ת זו וא"כ עובר בציפוי הר על ג' לאוין כיון דעל לא תחמוד כסף וזהב עליהם ג"כ עובר כמו שאי' במתניתין וכמ"ש רבינו, אבל ראיתי במנ"ח מצוה תכ"ח שהביא בשם משנת חכמים שכ' וז"ל דנר' מדברי רש"י דאי לאו קרא לא היינו אוסרי' ציפוי הר כיון דהם בעצמם אינן נאסרים והתורה גילה לנו דדינן כשאר משמשים של כל ע"ז א"כ אהדרי לאיסורא קמא ועוברים בשני לאוין משום לא תביא ומשום לא תדבק עכ"ל ולפי דבריו צ"ל בדעת רש"י דלא תחמוד וגו' אינו אזהרה אלא בא לגלות דגם ציפוי הר בכלל שאר ציפוי ע"ז, אבל כשמעיינין שפיר ברש"י נר' בפי' דלס"כ מדכ' דתלוש שעליהם כתלוש של שאר ע"ז שנ' לא תחמוד עליהם על כל שהן נעבדין משמע דא"ז עכצ"ל דמ"ש על כל שהן נעבדין משמע כוונתו דלא על ציפוי שאר ע"ז לחודא קאי לא תחמוד אלא קאי גם על ציפוי הר וכיון דסובר דגם על ציפוי שאר ע"ז קאי לא תחמוד ממילא תו ליכא למימר כפירושו של המש"ח ברש"י דכיון דעל ציפוי שאר ע"ז הוי אזהרה א"כ ממילא גם על ציפוי הר עכצ"ל דהוי אזהרה דבשלמא כשהוה סובר רש"י דלא קאי לא תחמוד אלא על ציפוי הר לחודא אז הי' מקום לומר בדעתו כמ"ש המש"ח אבל כיון דסובר רש"י בפי' דקאי גם על שאר ציפוי ע"ז א"כ עכ"מ דצ"ל בדעת רש"י כמו שכתבנו ועי' בר"ן ז"ל שכ' ג"כ כלשון רש"י א"כ עכצ"ל דגכ"ס דכשנהנה מציפוי הר עובר על ג' לאוין:
2אבל מרבינו ז"ל נראה בפירוש דלס"כ מדכ' והנהנה מהן בכל שהוא לוקה שנא' לא תחמוד וגו' ועל הנאת שאר משמשי ע"ז כתב במל"ת מ"ה שלוקין שתים ומדל"כ גם כאן שלוקין שלש עכ"מ דסובר דעל הנאת ציפוי הר לא עבר אלא משום לא תחמוד וגם זה מוכח דסובר דעל ציפוי שאר ע"ז לא עבר משום לא תחמוד מדל"כ במל"ת מ"ה דעובר על ג' לאוין וכן יש להוכיח מהרמב"ם ז"ל דבפ"ח מהלכות עכו"ם הל' ז' כתב ג"כ על ציפוי הר דלוקה אחת ובפ"ז שם הלכה ב' כתב על הנאת משמשי שאר ע"ז דלוקה שתים א"כ מוכח כמ"ש, אלא דבר פליאה ראיתי בו דבסה"מ מל"ת כ"ב נראה דסובר דציפוי נעבד לא הוי אלא אסמכתא מדכ' אסור וגם מדכ' וסמכו אותו כו' וגם זה נר' בפי' דסובר דבכל ע"ז אם נהנה מהתכשיטין שלה עובר משום לא תחמוד וזה סתירה למ"ש בחיבורו וצ"ע וגם בסמ"ק סי' ס"ו ראיתי שצ"ע בזה, אבל עכ"פ זה נר' בפי' שרבינו והרמב"ם בחיבורו ל"ס כרש"י והר"ן וזה לכאורה טעמא בעי דמדוע לא נא' דבציפוי נעבד עובר גם משום לא תביא תועבה ומשום לא ידבק בידך, אבל כבר תירצו א"ז שפיר הדינא דחיי והנר מצוה סי' י' אות ט' עי"ש וגם עי' במעיי"ח דף קנ"ב ע"א אות ס"ה וממילא לפי הנ"ל יש לפנינו במל"ת זו שני שיטות: