ברית משה, מצות לא עשה מו:ב
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 46:2
Open in the reader →1אבל אחר עיון קצת ראיתי די"ל דגם רש"י והר"ן סברו דבציפוי הר ליכא אלא לאו דלא תחמוד אלא סברו כשיטת הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על הסה"מ מל"ת קצ"ד דמשמשי ע"ז ונוי ותקרובת ע"ז אינם בכלל הלאוין לא תביא תועבה ולא ידבק בידך משום שלא נכלל בלאוין הללו אלא ע"ז עצמה שנקראת חרם כדכתיב כי חרם הוא עי"ש וגם מהזוהר הרקיע ז"ל מל"ת נ"ט אות כ"ה נר' דס"כ וכ"כ הדד"ח וכיון דסברו כהרמב"ן שפיר י"ל דמה שכתבו דתלוש שעליהם כתלוש של שאר ע"ז כוונתם דכמו דבתלוש של שאר ע"ז עובר משום לא תחמוד כמ"כ נמי עובר על הנאת ציפוי הר משום לא תחמוד, וממילא הרוחנו בזה דליכא במל"ת זו רק הפלוגתא ישנה שבין הרמב"ן והרמב"ם אי במשמשי ע"ז עובר גם משום לא ידבק בידך ומשום לא תביא תועבה אבל לפי' הראשון הנ"ל יש שני פלוגתות כיון דיש גם פלוגתת רבינו והרמב"ם עם רש"י והר"ן אבל זה עכ"פ מוכח בפי' מהנ"ל דלכל הפירושים חולק רש"י עם רבינו והרמב"ם בהא דינא דציפוי הר, וא"כ ק"ל על הכ"מ הלי עכו"ם פ"ח הל' ז' שהביא על הרמב"ם את מ"ש רש"י במשנה הנ"ל דנר' דסובר דרש"י והרמב"ם קיימו בחדא שיטתא בהא דינא דציפוי הר וגם מהפרשת הכסף הל' עכו"ם שם נר' דסובר בדעת הכ"מ כן וע"ז לכאו' ק"ל כיון שהוכחנו דפליגי. וע"כ נ"ל בס"ד דהכ"מ סובר בדעת רש"י דסובר כשיטות רבינו והרמב"ם דעל נוי ותשמישי שאר ע"ז עובר משום ולא תביא תועבה ומשום ולא ידבק בידך ועל ציפוי הר אינו עובר רק משום לא תחמוד ומ"ש רש"י דתלוש שעליהם כתלוש של שאר ע"ז כוונתו דכמו שעובר על תלוש של שאר ע"ז כמ"כ נמי עובר על תלוש הר כלומר על כל אחד עובר הלאוין שלו וע"כ הביא שפיר הכ"מ את רש"י על דברי הרמב"ם כמובן:
2ולענין ציפוי נעבד אי בעינן שתעבד גם הציפוי או סגיא אם נעבד ההר שיטת התוס' בסוגיתינו ד"ה ת"ק סבר דאם לא נעבד גם הציפוי מותרין אבל מרבינו והרמב"ם נראה דאפילו כשלא נעבד הציפוי אסורין מדלא דברו מזה כלום וכ"כ הדד"ח, והמחבר יו"ד סי' קמ"ה ג"כ לא דיבר מזה והש"ך ס"ק ו' הביא בשם ר' ירוחם דגזה"כ אפילו כשלא נעבד הציפוי. ולענין תקרובת הר ג"כ לא גילה רבינו את דעתו ועי' בתוס' שם ד"ה אלהיהם פלוגתא בזה רש"י בפי' ראשון סובר דמותר ור"ת סובר דאסור והרמב"ם לא גילה דעתו בזה אלא המעשה רוקח הל' עכו"ם פ"ח הל' ז' הוכיח דסובר דמותר מדלא אוסר אלא הציפוי וגם הפה"כ שם הסכים להוכחה זו נמצא לפי"ז גם מרבינו יש להוכיח דס"כ ולדינא באמת פסק הרמ"א סי' הנ"ל דמותר: