ברית משה, מצות לא עשה מח:ב
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 48:2
Open in the reader →1ונ"ל בס"ד לברר את שיטתם ומקודם אברר את שי' רבינו דבמשנה ע"ז י"ט ע"ב איתא אין מוכרין להם במחובר לקרקע וקאמר הגמרא מנה"מ א"ר יוסי בר חנינא דאמר קרא לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע והקשה הגמרא האי לא תחנם מבעי ליה דהכי קאמר רחמנא לא תתן להם חן ומשני א"כ לימא קרא לא תחונם מאי לא תחנם ש"מ תרתי פירש"י א"כ לכתוב לא תחונם בקריאתו מלא דמשמע לשון חנינה והוא חן מאי לא תחנם חסר קרי ביה לא תחנם לשון חניית קרקע ואח"כ הקשה הגמרא ואכתי מיבעי ליה דהכי אמר רחמנא לא תתן להם מתנת של חנם ומשני א"כ לימא קרא לא תחינם מאי לא תחנם ש"מ כולהו תנ"ה לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע ד"א לא תחנם לא תתן להם חן ד"א לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם פירש"י תנ"ה דכולהו ילפי מהאי קרא לא תתן להם חנייה מדלא כתיב תחונם קרי ביה תחנם לא תתן להם חן קרי ביה לא תחונם לשון חנינה והיינו חן מתנת חנם קרי ביה לא תחינם לשון חנם עכ"ל ולכאורה יש להקשות מה הקשה הגמי האי לא תחנם מבעי ליה כו' דלמא ל"ס ריב"ח דרשה דלא תתן להם חן וצ"ל דהמקשן סובר דמסתבר טפי לאוקמי לא תחנם לדרשה דלא תתן להם חן מלאוקמי לדרשה דלא תתן להם חנייה בקרקע וע"ז משני הגמ' א"כ כו' כלומר דליכא למילף מלא תחנם חן גרידא משום דמסתבר טפי דא"כ לימא כו' ש"מ תרתי וממילא לפ"ז בתר דמשני הגמ' ש"מ תרתי באמת י"ל דלא אמרינן דחן מסתבר טפי כיון דאית ליה להלימוד דחן ג"כ פירכא לימא לא תחונם אלא אמרינן דשניהם שווים וגם במה שהקשה הגמרא ואכתי מיבעי ליה דהכי אמר רחמנא לא תתן להם מתנת חנם ג"כ צ"ל שהמקשן הי' סובר דמתנת חנם מסתבר טפי דאל"כ קשה מה הקשה דלמא ל"ס ריב"ח הדרשה דמתנת חנם אעכצ"ל הפשט בהמקשן כמו שכתבנו ובתר דמשני הגמרא ש"מ כולהו באמת סובר הגמ' דכולהו שווים הם וכולהו ילפינן מלא תחנם וא"כ לכאו' קשה מה קאמר הגמרא אח"כ תנ"ה הא בהברייתא זו נראה בפי' דשלא ליתן להם חנייה בקרקע עיקר הדרש מדהביא א"ז ברישא ומכ"ש כשאמרינן הפשט בגמ' כמו שנראה מפשטות הגמ' דגם בתר דמשני ש"מ כולהו ג"כ אמרינן דשלא ליתן להם מתנת חנם מסתבר טפי וכמו שבאמת מפרש התורת חיים ז"ל שם עי"ש שמתרץ בזה את קושית העולם שהביא המר"ל שם לפי פי' זה בודאי קשה על מ"ש הגמרא תנ"ה כיון דבתנ"ה מוכח דחנייה עיקר הדרש ומרש"י שם נר' שרצה לתרץ א"ז וע"כ כתב שהתנ"ה לא קאי רק ע"ז דכולהו ילפי מהאי קרא. אבל אליבא דרבינו נ"ל בס"ד לומר דסובר הפשט בגמ' כך דלכאו' גם לפי מסקנת הגמ' דכולהו ילפינן מיניה אכתי קשה על ריב"ח דמדוע לא הביא אלא את הדרש שלא תתן להם חנייה בקרקע דאי"ל דלא הביא אלא מה שצריך לי' דא"כ קשה מה הקשה הגמ' האי לא תחנם מיבעי ליה כו' דלמא גם ריב"ח יליף חן ולא נקט אלא מה שצריך ליה אעכצ"ל שהמקשן סובר דאם באמת הי' יליף גם חן הי' מביא גם א"ז וע"כ הקשה שפיר וא"כ לפי"ז אכתי נשאר גם במסקנא הקושיא על ריב"ח דמדוע לא הביא אלא חנייה וצ"ל דריב"ח באמת סובר דעיקר הדרש דלא תחנם למימני למצוה היא שלא ליתן להם חנייה והוא לא נקט אלא עיקר הדרש וע"כ קאמר הגמ' אח"כ שפיר תנ"ה כיון דמתנ"ה באמת ג"כ מוכח כן מדנקט חנייה ברישא וע"כ נקט גם רבינו למצוה את הא דחנייה כמובן:
2אבל הרמב"ם ודכוותיה י"ל כיון דבירושלמי ע"ז פ"ק הלכה ט' איתא בשם ר' יוחנן לא תחנם לא תתן להם חן לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם לא תחנם לא תתן להם חנייה בארץ אלמא דר' יוחנן נקט חן תחלה ותו איתא שם מעבר לדף בשם ר' יוסי בר חנינא גודלת ישראל לא תגדל את הנכרית משום לא תתן עליהם חן ולא יעשה ישראל שושבין לנכרי משום לא תתחתן בם ר' יצחק בר גופתה בעי קומי ר' מנא לילך לבית המשתה שלו אסור להיעשות לו שושבין לא כ"ש א"ל ליתן עליהם בל"ת עכ"ל וסובר הרמב"ם דהאי ליתן עליהם בל"ת דקאמר ריב"ח קאי גם על לא תתן עליהם חן דקאמר כיון דנקט הני שני דברים ביחד וכמו ולא יעשה ישראל שושבין כו' דקאמר פירושו שהוא בל"ת כמ"כ נמי לא תגדל את הנכרית דקאמר ג"כ פירושו שהוא בל"ת וא"כ מוכח מירושלמי זה דאזהרת לא תחנם היא שלא ליתן להם חן וגם נ"ל דעכצ"ל להרמב"ם הפשט בירושלמי כמו שכתבנו דבסה"מ מל"ת נ' הביא בשם הירושלמי דלא תתן להם חן בל"ת ובירושלמי שלפנינו באמת ליתא אלא כמו שהעתקנו אעכ"מ דצ"ל חדא מתרתי או שסובר הפשט בירושלמי כמו שכתבנו או שהי' לו הגירסא בירושלמי כמ"ש בסה"מ וגם בהחינוך ובהזוה"ר צ"ל כן כיון דג"כ הביאו את הירושלמי כמו שאי' בסה"מ וא"כ י"ל דסברו כיון דמוכח מר' יוחנן דירושלמי דעיקר הדרש של לא תחנם שלא תתן להם חן מדנקט ר"י חן ברישא וגם מדאיתא בירושלמי דשלא תתן להם חן בל"ת ומגמ' דילן גכ"מ דדרשה דחן מסתבר טפי מדהקשה הגמ' על ריב"ח ואע"ג דמהתנ"ה שהביא הגמ' נראה דחנייה עיקר מדנקט חנייה ברישא אבל כיון דמפשטות הגמ' דילן נראה כהירושלמי ע"כ פירשו כן ומלאו שלא תתן להם חן לאזהרה ובהתנ"ה שאמר הגמרא י"ל דסברו הפשט כרש"י הנ"ל, אבל לרבינו י"ל דהי' לו הגירסא בירושלמי כמו שהיא לפנינו וסובר הפשט בירושלמי דהל"ת דקאמר ריב"ח לא קאי אלא על מה דקאמר שלא יעשה ישראל שושבין לעכו"ם משום לא תתחתן בם וא"כ לא מוכח מהירושלמי בפי' דהל"ת היא שלא תתן להם חן ובגמרא דילן סובר הפשט כהנ"ל ואכ"מ מגמ' דלריב"ח עיקר הדרש לאזהרת לא תחנם שלא תתן להם חנייה בקרקע וע"כ פסק רבינו כן ודו"ק: