ברית משה, מצות לא עשה מח:ד
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 48:4
Open in the reader →1ומטעם (ב) זה שנינו בע"ז כו' אבל בח"ל מותר כו'. במשנה ע"ז כ"א ע"א מוכח דבין לר"מ ובין לר' יוסי מכירת בתים ושדות בא"י אסור מה"ת משום לא תתן להם חנייה בקרקע ונ"ל דבח"ל בתים ושדות לכ"ע מותר דמ"ש הרא"ש ז"ל שם אות י"ט בשם הרמב"ן ז"ל דגם בח"ל אסור נ"ל דלא אוסר אלא דוקא מחובר לקרקע דהיינו אילנות משום גזירה אטו א"י כמ"ש הטור יו"ד סי' קנ"א בשם הרמב"ן אבל קרקע גופא לא אוסר הרמב"ן בח"ל והטעם דגזרו במחובר לקרקע דוקא י"ל אליבא דהרמב"ן כמ"ש הר"ן ז"ל בע"ז פ"ק על המשנה דאין מוכרין להם במחובר לקרקע בדעת האיכא מאן דאמר שהביא עי"ש וגם הב"י שם סובר בדעת הרמב"ן כדעת האיכא מ"ד שהביא הר"ן וממילא לפי"ז מוכח דקרקע גופא באמת לכ"ע מותר בח"ל למכור אפילו מדרבנן וגם מהמשנה גופא נ"ל דיש להוכיח כן כיון דר' יוסי אמר בפי' על בתים ושדות ובח"ל מוכרין אלו ואלו ובגמ' שם איתא דהלכה כר' יוסי נמצא לפי"ז מ"ש רבינו דבתים ושדות בח"ל מותר בזה ליכא פלוגתא, ולהלכה פסקינן דאפילו מחובר לקרקע בח"ל מותר כשיטת הרא"ש והר"ן דמדכ' המחבר סי' הנ"ל ס"ז אין מוכרין להם בא"י כל דבר המחובר כגון אילן וקמה כו' מוכח דדוקא בא"י אסור אבל בח"ל מותר וא"כ לכאו' קשה מדוע הביא המחבר אח"כ בסעיף ח' ובח"ל מוכרים אלו ואלו דהיינו בתים ושדות הא כבר ידעינן א"ז במכ"ש מסעיף ז', ואפשר כיון דליתא בפי' בסעיף ז' אלא מדיוקא ידעינן ע"כ כתב אח"כ בסעיף ח' בפי' כיון דגם במתניתין איתא ההיתר של מכירת קרקע בח"ל בפ" כמ"ש רי יוסי שם אבל ההיתר של מכירת מחובר לקרקע בח"ל כיון דגם במתניתין דף י"ט ע"ב שם ליתא בפי' ע"כ ל"כ גם המחבר בסעיף ז' בפי' אלא מדיוקא כמובן. ומ"ש רבינו ולשון חנינה כו' בגמ' ליתא חנינה בין הג' דברים שדריש מלא תחנם אלא חנייה חן מתנת חנם כהנ"ל מחודש ד' וכבר עמדו ע"ז המרש"ל והדד"ח בביאורם כאן ומתרצו היטב עיי"ש:
2ומ"ש רבינו ועיקר פשוטו כו' ומדבר בז' האומות כו' לכאו' יש לדקדק דמתחלה גבי חן כתב דלא תחנם מדבר בשאר עכו"ם וכאן כתב שמדבר בז' אומות וצ"ל בכוונת רבינו דשלא לרחם עליהם דילפינן מפשטות הקרא סובר דלא קאי רק על ז' אומות אבל שלא ליתן להם חן דילפינן מדרשא סובר דקאי גם על שאר עכו"ם, ומה מאד יש ליישב בזה בס"ד מה דק"ל על רבינו דמדוע במל"ת מ"ז על הא דלא תכרות להם ברית קאי על ז' אומות דוקא שהביא רבינו ראי' מגבעונים וחירם ל"כ גם הטעם משום דמוכח עניינו כמ"ש התוס' יבמות דף כ"ג ע"א ד"ה ההוא ולא סגיא להתוס' הראי' מגבעונים גרידא אלא כתב גם הטעם משום דמוכח עניינו א"כ מדוע סגי ליה לרבינו הראי' מגבעונים וחירם וגם במל"ת מ"ז מחודש א' רמזתי מזה, אבל בהנ"ל מיושב שפיר כיון דכל ההכרחו של התוס' לומר גם הטעם דמוכח עניינו משום דהי' קשה לתרץ על הראי' מגבעונים מלא תחנם דקאי על כל העכו"ם דאמאי לא נאמר דגם לא תכרות להם ברית קאי כן ומשום קושיא זו הוכרח התו' לתרץ דמוכח עניינו אבל אי הוה סובר דגם לא תחנם לא קאי רק על ז' אומות אז באמת גם להתוס' הוה סגיא הראי' מגבעונים ע"ש ותראה שכן היא וא"כ ממילא עכצ"ל דהתו' ל"ס כרבינו בזה דפשטות הקרא דלא תחנם קאי על ז' אומות אלא סובר דקאי על כל העכו"ם כמו שקאי הדרש שלא ליתן להם חן שכ' רב"נו וכיון דסובר התוס' דלא תחנם קאי על כל העכו"ם והי' קשה על הראי' בגבעונים כהנ"ל ע"כ הוצרך לתרץ דמוכח עניינו אבל רבינו דסובר דפשטות הקרא לא תחנם לא קאי רק על ז' אומות א"כ תו ל"ק על הראי' מגבעונים מלא תחנם ע"כ סגי' ליה בהראי' מגבעונים וחירם ודו"ק: