ברית משה, מצות לא עשה ה:ה
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 5:5
Open in the reader →1וממילא יצא לנו מהנ"ל דליכא שום פלוגתא בין הפוסקים אלא לכ"ע אם הוא רשע גמור שרי לשנאותו אפילו בלב כדמוכח מגמ' דפסחים הנ"ל וכמ"ש רבינו וגם החינוך מצוה רל"ח והרמב"ם פי"ג מהל' רוצח הל' י"ד כתב השונא שנא' בתורה לא מאוה"ע הוא אלא מישראל כו' כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר הר"ז מצוה לשונאו כו' נראה בפי' שגם הרמב"ם סובר כמו שכתבנו וגם הסמ"ק הוכחנו דסובר כן כהנ"ל מחודש ג' ומהיראים ג"כ הוכחנו דס"כ וגם בתשובות מהר"ם לובלין סי' י"ג מצאתי שכ' דלכ"ע שרי לשנוא רשע גמור שאינו רוצה לקבל תוכחה אפילו בלב ועי' רמ"א חו"מ סי' רע"ב ובב"ח שם ותראה שגם הם סברו כן וא"כ ממילא תו ל"ל את הנ"מ בין רש"י לרבינו והרמב"ם בפירושא דגמרא דערכין הנ"ל מחודש ג', וע"כ נ"ל בס"ד לומר את החילוק זה דלרש"י צ"ל דסובר דבשעת תוכחה מותר לקללו ולהכותו וע"כ מפרש את הברייתא בשעת תוכחה וכהנ"ל מחודש ג' בשם המרש"א, אבל רבינו והרמב"ם י"ל דסברו דאפילו בשעת תוכחה אסור לקללו ולהכותו [וכ"כ הנר מצוה סי' י"א אות קכ"ה בדעת הרמב"ם והביא ראי' לזה ממ"ש בהל' דעות הלכה הנ"ל ובספרי פני משה הל' דעות פ"ו הל' ה' הקשתי על הראיה זו עי"ש ותראה שדבריו צ"ע] וא"כ אפילו אם הי' מפרש את הברייתא בשעת תוכחה כמ"ש רש"י עדיין הי' קשה על הברייתא הקושי' הנ"ל מחודש ג' דהאיך שרי לקללו ולהכותו וע"כ סברו הפשט בהברייתא כמ"ש לעיל מחודש ג' בשם הדד"ח וממילא יש נ"מ גדולה ביניהם לדינא דלרש"י בשעת תוכחה שרי לקללו ולהכותו ולרבינו והרמב"ם אסור, ואל תקשה ממ"ש רבינו לקמן מל"ת ו' וז"ל אבל בדברי שמים אם לא חזר בו בסתר מלבינים אותו ברבים ומפרסמין חטאו בפניו ומחרפין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב כמו שעשו כל הנביאים לישראל עכ"ל חזינן דעכ"פ בדבר שמים סובר שמותר לחללו, דזה באמת ל"ק מידי דשם מיירי שלא רצה לקבל תוכחה כמ"ש אם לא חזר בו והוי רשע גמור ע"כ שרי לקללו דכמו שסובר רבינו כאן שאם לא רצה לקבל תוכחה מותר לשנאותו אפילו בלב אף שבשעת תוכחה אסור כמו כן נמי י"ל דמ"ש רבינו במל"ת ו' דשרי לקללו היא דוקא ברשע גמור אבל לא בשעת תוכחה וראי' לדברינו מהרמב"ם הל' דעות פ"ו הל' ח' שכ' ג"כ כמ"ש רבינו במל"ת ו' ואפ"ה כתב הנ"מ הנ"ל דסובר דאסור לקללו ולהכותו בשעת תוכחה אעכ"מ דצריך לחלק כמו שכתבנו ואדרבא ממ"ש הרמב"ם הל' דעות שם וממ"ש רבינו במל"ת ו' יש ראי' לדברינו דמדלא כתבו דאפילו בסתר שרי לקללו עכ"מ כמו שכתבנו כמובן.
2אבל לכאורה קשה מנ"ל את זה דילמא באמת בשעת תוכחה ג"כ שרי לקללו ולהכותו ונ"ל בס"ד דלמדו מגמ' דב"מ ל"א ע"א דלמד מהוכח תוכיח אפילו תלמוד לרב וכ"כ רבינו לקמן מ"ע י"א וכיון דנכלל בקרא דהוכח תוכיח תלמוד לרב ג"כ ובתלמוד לרב בודאי דאסור לקללו ולהכותו בשעת תוכחה כמו שנראה מהשט"מ בב"מ שם שכ' וז"ל אפילו תלמוד לרב פי' והוא שמוכיחו בלשון למדתנו רבינו כך וכדאי' פ"ק דקידושין עכ"ל א"כ צ"ל הפשט בקרא לגבי תלמוד לרב בלא הכאה ובלא קללה וכיון דמקרא מלא דבר הכתוב ע"כ סברו דבכל אדם אסור לקללו או להכותו בשעת תוכחה וע"כ מפרשו את הברייתא דערכין כהנ"ל מחודש ג' בשם הדד"ח, וכל זה י"ל לפום שיטות הגמ' דב"מ דהוכח תוכיח קאי גם על תלמוד לרב אבל לפום שיטות הספרא דפ' קדושים דלא למד מהוכח תוכיח אפילו תלמוד לרב באמת הי' יכלינן למימר הפשט בספרא כרש"י בברייתא דערכין דקאי על שעת תוכחה וסובר דשרי לקללו ולהכותו אלא כיון דגמ' דערכין הביא את הספרא ובגמרא על כרחך ל"ל כפשטו של רש"י כיון דגמ' באמת סובר הלימוד של תלמוד לרב א"כ ע"כ צ"ל דגמ' סובר הפשט בספרא כמ"ש הדד"ח הנ"ל מחודש ג' וא"כ ממילא י"ל דמשום כוונה זו כתב רבינו בריש דבריו כאן ותניא בת"כ ומובא בערכין להורות לנו בזה דגמרא דילן ג"כ הביא את הספרא ומשום זה למד לומר את פשטו בהספרא דלא כרש"י כמו שכתבנו ודו"ק: