ברית משה, מצות לא עשה נא:ג

1ובענין (ג) זה קצת הא דמפרש בפ' במה אשה כו' בשבת ס"ז ע"ב הביא הגמ' טובא מהא דדרכי אמורי והרמב"ם פ' הנ"ל הלכה ד' כתב ג"כ דהא דשחטו תרנגולת זו שקראה כתרנגול בכלל ניחוש כמ"ש רבינו, אבל לכאורה ק"ל הא כל הני דברים שהם מדרכי אמורי נכללים בלאו דבחוקותיהם לא תלכו כמו שאי' בספרא פ' אחרי פרשתא ט' פי"ג בחוקותיהם לא תלכו ר"מ אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים מובא בסה"מ מל"ת ל' וגם רבינו כתב סוף מל"ת נ' וז"ל ובתוספתא דשבת מונה כל מה שהיתה קבלה ביד חכמים מחוקותיהם ודרכי האמורי וא"כ היכי כתבו דשחטו תרנגולת זו כו' אסור משום ניחוש, ואי"ל כיון דרבינו כתב בשם התוספתא מחוקותיהם ודרכ' האמורי נראה דסוברת דדרכי האמורי לחוד וחוקותיהם לחוד וע"כ סברו דדברי' שמנו חכמים מדרכי האמורי לאו משום בחוקותיהם אסורים אלא משום ניחוש דזה אא"ל כיון דבתוספתא דשבת פ"ז ופ"ח בתר דמנה את כל הדברים שהם מדרכי האמורי איתא אח"כ וז"ל אי זהו מנחש האומר נפלה מקלי מידי כו' אלמא דכל הני דברים שמנאה התוספתא עד השתא לא משום מנחש אסורים ובכל הני דברים מנה גם שחטו תרנגולת זו שכ' רבינו א"כ מוכח בפי' מהתוספתא דהא דשחטו תרנגולת זו כו' לא משום ניחוש אסור וא"כ היכי כתבו רבינו והרמב"ם דמשום ניחוש אסור:

2ואפשר לומר דרבינו סובר דבהני דברים שמנאה התוספתא שהם מדרכי האמורי יש שהם בכלל בחוקותיהם לא תלכו ויש שהם בכלל ניחוש וכל הני שמנאה הגמ' דשבת סובר רבינו דכולם משום ניחוש וגם רש"י שם כתב על הרבה דברים שהם משום ניחוש וע"כ לא מנה הגמרא דשבת את כל הני דברים שמנאה התוספתא כיון דגמרא דשבת לא מנה רק הני שהם משום ניחוש והני אינך דתוספתא דלא מנה הגמרא באמת י"ל שהם משום בחוקותיהם לא תלכו [וגם מרש"י במשנה דשבת שם נראה דלשון דרכי האמורי סובל שני פירושים ניחוש וגם ובחוקותיהם לא תלכו דבד"ה דרכי האמורי כתב וז"ל ניחוש הוא וכתיב ובחוקותיהם לא תלכו עכ"ל ולכאורה קשה אי ניחוש הוא א"כ לא משום בחוקותיהם אסור אלא משום ולא תנחשו אעכצ"ל דכוונת רש"י לפרש דמלת דרכי האמורי סובל שני פירושים ניחוש וגם בחוקותיהם] וכיון דבהני דברים דמנאה התוספתא יש משום ניחוש ומשום בחוקותיהם ע"כ כתב רבינו במל"ת נ' ובתוספתא דשבת כו' מחוקותיהם ודרכי האמורי כוונתו דבתוספתא איתא מכל גווני דרכי האמורי מה שאסורים משום בחוקותיהם ומה שאסורים משום ניחוש וכיון דלא דיבר רבינו במל"ת נ' מניחוש ע"כ ל"כ מחוקותיהם וניחוש אלא מחוקותיהם ודרכי האמורי ובמל"ת נ"א כאן מפרש רבינו דמה הוא דרכי האמורי שכ' במל"ת נ' וע"כ כתב על שחטו תרנגולת זו כו' וז"ל הרי זה מדרכי האמורי שהוא ניחוש כוונתו דזה הוא הפי' של דרכי האמורי דמל"ת נ' וגם משו"ה מציין רבינו על הא דשחטו תרנגולת את הגמ' דשבת ולא התוספתא אף שבתוספתא ג"כ איתא זה ובמל"ת נ' מציין את התוספתא כיון דבמל"ת נ' עיקר דיבורו מהני דרכי האמורי שאסורים משום בחוקותיהם לא תלכו ומהני ליתא בגמ' דשבת ע"כ מציין על התוספתא אבל במל"ת זו שדיבר מדרכי האמורי שאסורים משום ניחוש ע"כ מציין על גמ' דשבת, וזה ל"ק דמדוע לא נקט רבינו מדרכי האמורי דגמ' דשבת רק חדא את הא דשחטו תרנגולת זו כו' די"ל דלא רצה להאריך ונקט חדא לדוגמא והא דנקט דוקא את הא דשחטו תרנגולת זו כו' ולא נקט הוא בשמה והיא בשמו כו' דמנה הגמ' דשבת ברישא מהדברים שהם מדרכי האמורי דניחוש ע"ז י"ל כיון דהב"י יו"ד סי' קמ"ט הביא בשם הרמב"ן שגרס בגמ' דשבת על הא דשחטו תרנגולת זו כו' מותר ואין בו משום דרכי האמורי והב"ח שם כתב שגם לרבינו יהודא החסיד ז"ל היתה הגירסא בגמרא כן וע"כ צוה הוא לשחוט וכיון דיש שני גירסות בגמ' בהא דשחטו תרנגולת זו כו' ורבינו רצה אגב לאשמעינן דעיקר כהגירסא שלפנינו שאסור ע"כ נקט לדוגמא את זה כמובן:

3וממילא לפי הנ"ל י"ל בכוונת רבינו כך דמ"ש ובענין זה כוונתו בענין דברים שהם אסורים משום ניחוש, קצת כלומר יש קצת מהם, הא דמפרש בפ' במה אשה כלומר הא דמפרש בפ' במה אשה כולם הם משום ניחוש אלא משו"ה כתב מלת קצת הגמ' דבלאו הני דגמרא דשבת איכא טובא ולא קאי מלת קצת על הגמ' דשבת דנאמר דקצת דברים מגמ' דשבת אלא מלת קצת פירושו דמכל הדברים שאית בהו משום ניחוש קצת מהם מפורש בשבת, ועל מ"ש התוספתא דשבת הנ"ל אי זהו מנחש כו' י"ל דה"ק אי זהו מנחש שאינו מדרכי האמורי דעד כאן דיברה ממנחש שהוא מדרכי האמורי וממילא ל"ק קושיתינו הנ"ל מהתוספתא כמובן, ואם כנים דברינו אלה אז באמת על רבינו והרמב"ם ל"ק מידי אבל על הב"י הי' קשה שכ' ביו"ד סס"י קע"ח דכל השאר דברים שלא הביא הגמ' דשבת השנויי' בתוספתא דשבת שהם אסורים משום דרכי האמורי דלא כהלכתא מדשתיק תלמודא מיניהו ובזה מתרץ את העולם שנכשלים בהרבה דברים השנויים בתוספתא זו אבל לפי מה שכתבנו באמת ליכא הוכחה מגמ' דשבת שהם דלא כהלכת' והא דשתיק הגמרא מהם י"ל כיון דלא דיבר הגמ' אלא מהני שאסורים משום ניחוש כהנ"ל ומשום שלא יהא קשה מדברינו על הב"י ע"כ לא כתבנו את תירוצינו אלא בדרך אפשר אבל עכשיו ראיתי שהב"י ל"כ אלא בלשון שמא וא"כ י"ל דהב"י כתב ליישב את העולם לפום שי' רש"י דסובר דבהני דברים דמנה הגמ' דשבת איכא גם מהדברי' שאסורים משום בחוקותיהם לא תלכו כמו שנראה ממ"ש רש"י בד"ה דן וז"ל אינו חק האמורי מכלל דלרבנן מחק האמורי הוא עי"ש ותבין אבל אנן שכתבנו את פשטינו אליבא דרבינו והרמב"ם באמת י"ל דגם הב"י מודה לזה ודו"ק: