ברית משה, מצות לא עשה נא:ה
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 51:5
Open in the reader →1ואם (ד) לחשך אדם לומר כו'. בחולין צ"ה ע"ב איתא והאמר רב כל נחש שאינו כאליעזר ע"א וכיונתן בן שאול אינו נחש והרמב"ם והראב"ד הל' עכו"ם פי"א פליגי בהפשט של הגמ' זו הרמב"ם סובר דלאיסור קאמר הגמרא והראב"ד השיג עליו דדברים אלו אינם ניחוש ולא נאמרו בגמ' לענין איסור והיתר אלא לסמוכי וה"ק דנחש שאינו כאע"א אינו ראוי לסמוך עליו והר"ן בחולין שם הקשה על שיטת הראב"ד מובא בכ"מ שם ועי' במעיי"ח סי' הנ"ל שמיישב את שיטת הראב"ד היטב ומרבינו נר' בפי' דסובר כהרמב"ם וכ"כ הש"ג בסנהדרין פ"ז עמ"ש הרי"ף מנחש זה כו' עי"ש שמברר את השיטות בזה היטב וגם הטור סי' הנ"ל פסק כהרמב"ם והב"ח שם מיישב את אליעזר ע"א היטב וגם הדינא דחיי מברר את שיטות רבינו והרמב"ם בזה עי"ש, ועל הקושיא שהקשה רבינו על אליעזר ע"א דהיאך עשה דבר זה הלא ב"נ מוזהר על הניחוש ע"ז ק"ל הלא בסנהדרין ל"ו ע"ב איכא פלוגתא בזה דרבנן דסברו דב"נ מוזהר על ז' מצות ל"ס דמוזהר על הניחוש ור' יוסי דאמר כל האמור בפרשת כישוף ב"נ מוזהר עליו סובר דמוזהר וא"כ אכן מקום לקושיא זו רק לר"י וכיון דהלכה כרבנן וכמו שפסק רבינו במ"ע קכ"ב א"כ היאך כתב כאן ואם לחשך אדם לומר כו' הלא להל' שפסקינן כרבנן היאך ס"ד ללחשך כן, הן אמת שהתוס' בחולין ד"ה כאליעזר הקשה ג"כ קושיא זו אבל התוס' הקשה בפי' לר' יוסי אבל רבינו שהקשה סתם וגם מהלשון והלא ב"נ מוזהר על הניחוש שכ' נר' שכן הלכה וע"ז באמת קשה כהנ"ל, ואפי' נדחק עצמינו שגם רבינו לא כיוון בלחשך אדם להקשות רק לר"י והא דל"כ בפי' כן נאמר דסמך עמ"ש כדאמרינן בסנהדרין ובסנהדרין לא אמר א"ז אלא ר' יוסי, אבל זה דוחק גדול אצלי כיון שרבינו לא עשה את ספרו על קושיות ופריקות אם לא מה שקשה להלכה וכיון שפסק כחכמים מה לו להאריך במה שקשה לר"י וזה אצלי קושיא גדולה ולא ראיתי מי שהרגיש בזה. ובכ"מ ראיתי שהקשה כעין קושיא זו על הראב"ד הנ"ל אלא על הראב"ד י"ל כמו שתי' הסד"מ שם שכיון שאברהם אבינו ע"ה קיים כל התורה כולה ומסתמא גם בני ביתו ובפרט אליעזר שהי' בן משק ביתו בודאי ג"כ קיים ע"כ כתב הראב"ד שפיר ואיך חשב על צדיקים כמותם עבירה זו שעברו על לאו דלא תנחשו כל זה י"ל להראב"ד אבל על רבינו שכ' בפי' הקושיא מחמת שב"נ מוזהר על ניחוש ע"ז באמת קשה כהנ"ל, ואין לי כעת ליישב את רבינו אם לא שנאמר דסובר כמ"ש הסד"מ שם שאפילו לרבנן דסברו דב"נ לא מוזהר אלא על ז' מצות מ"מ אסור הי' לב"נ הכישוף וכמו שפסק הרמב"ם הל' מלכים פ"י הל"ו לענין הרבעה והרכבה בכלאים ועי' במהר"ם שיק מצוה ר"נ שג"כ הסכים לזה ואם באמת גם רבינו סובר כן אז הקשה שפיר אלא אז צ"ל דמ"ש והלא ב"נ מוזהר על הניחוש כוונתו שמוזהר באיסור לא באזהרה גמורה כמו על שאר ז' מצות ואף שגם זה דוחק קצת אבל מחמת חומר הקושיא י"ל כן. וע' ביראים ז"ל סי' פ"ט שהקשה ג"כ קושיית רבינו על יונתן ושבק הקשיא מעל אליעזר ולדידי' באמת י"ל דמשום דפסקינן כרבנן דב"נ לא מוזהר על ניחוש ע"כ לא הקשה על אליעזר ומ"ש היראים חולדה וכוכבים ושבק עופות שאיתא ג"כ בברייתא כהנ"ל מחודש ב' ע"ז י"ל דמחמת קושית הנמ"י שבק' וכמו שכתבנו אליבא דרבינו במחודש ב' ועל כוכבים צ"ל דל"ס כרבינו אלא היה נראה לו תירוצו של הר"ן הנ"ל מחודש ב' כמובן:
2ומ"ש רבינו ומצינו כמה גדולים שאמרו לינוקא פסוק לי פסוקיך כו' עי' בדד"ח מ"ש ע"ז, ולהלכה כל מ"ש רבינו במל"ת זו פסקינן כן בש"ע סי' הנ"ל, ודע שדבר פליאה ראיתי במל"ת זו בדבר המלך שער ב' פל"ג שכ' וז"ל וכלל זה נקוט בידך כל מקום אשר דינו במיתה או במלקות אינו אלא בב"ד של כ"ג ולכן אין עונשין במיתה ומלקות בח"ל כו' עי"ש וע"ז ק"ל מאד הא משנה שלימה ריש סנהדרין מכות בשלשה משום ר' ישמעאל אמרו בכ"ג והלכה כת"ק כמ"ש רבינו מ"ע ק"ה וכ"פ הרמב"ם הלכות סנהדרין פ"ה הל"ד ופט"ז הל"ב וא"כ היאך שבק הדה"מ את הת"ק וכתב כר"י הן אמת שהחינוך סוף מצוה רמ"ט כתב גכ"כ והמנ"ח הניחו בצ"ע הלא כבר קדמו הנר מצוה סי' י' אות ט"ו על החינוך בזה ומיישבו היטב אבל על הדה"מ ל"ל לא כחד מהתירוצים של הנ"מ כיון שכלל ביחד מלקות ומיתות ב"ד עי"ש ותבין וא"כ דבריו באמת צ"ע: