ברית משה, מצות לא עשה נו:ג
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 56:3
Open in the reader →1והיראים ז"ל סי' צ"א כתב וז"ל המשביע את החולה לשוב אליו לאחר מיתה להגיד לו מה שישאל אין זה דורש אל המתים דדורש למתים פירוש לגופו דורש לגופו של מת ומדבר על ידי כישוף כמו בעל אוב אלא שבעל אוב העלהו מקברו וזה דורש בו בעודו בקברו אבל דורש לרוחו אין זה דורש אל המתים שהרוח אינו נקרא מת ולהכי אמרינן בברכות בחסיד אחד שלן בבה"ק לשמוע רוחות שמספרות זו עם זו ואמרינן נמי התם בההוא פירקא שמואל אזל לחצר מות לשאול מאביו על עסק מעות יתומין ואמרינן נמי במועד קטן בסופו א"ל ליתחזי לי איתחזי ליה עכ"ל והב"י ז"ל יו"ד סי' קע"ט חולק עליו וסותר את ראיותיו וסובר דלאחר מיתה אפי' להשביע את הרוח אסור אבל להשביעו בעודו חולה מודה שמותר אבל לא מטעמי' דהיראים אלא כיון דכשמשביעו עדיין חי ע"כ לא הוי דורש אל המתים והד"מ ז"ל שם מיישב את היראים וסובר כוותיה ובש"ע שם פסק המחבר כמ"ש בב"י והרמ"א הביא בשם יש מתירין את פסקו של היראים עי"ש, לכאו' מתחלת דבריו של היראים נראה דסובר כהב"י דדוקא את החולה מותר להשביע אבל ממ"ש אח"כ לפרש דמה הוא דורש אל המתים וגם מהראיות מעובדא דחסיד ומעובדא דשמואל שהביא מוכח דסובר דגם לאחר מיתה מותר לדרוש לרוח של מת וא"כ ק"ל עליו בתרתי חדא דמדוע ל"כ גם בתחלת דבריו כן ועוד למה הביא את הראי' מגמ' דמוע"ק דף כ"ח ע"א כלל הא משם ליכא ראי' אלא שמותר להשביע את החולה כיון דמה דאמר רבא לרב נחמן ליתחזי לי מר בשעה שהיה חולה אמר לו וכמו שבאמת הב"י הביא מגמ' זו ראי' שמותר להשביע את החולה [ודע דצ"ל דביראים של הב"י לא היתה הראי' מגמר' דמוע"ק וע"כ ל"כ את הראי' זו אלא מדעת עצמו ואח"כ ראיתי בברכי יוסף שם שעמד על הב"י בזה] וכיון שכבר הוכיח היראים מעובדא דחסיד ומעובדא דשמואל דאפי' להשביע את הרוח לאחר מותו שרי א"כ תו הוי הראי' דמוע"ק משנה שאינה צריכה, וצ"ל דסובר דאין חילוק להשביע את הרוח בין לאחר מיתה בין מחיים כשהוא חולה דאי אסור הכל אסור כיון דסוף סוף הרוח לא בא אליו אלא אחר מיתה והוא שואל ומדבר עם הרוח לאחר מיתה אלא מחמת הראיות שהביא הוכיח שמותר לשאול לרוח ע"כ מותר להשביעו גם מחיים וע"כ לא מדקדק והביא מתחלה את הא דחולה וגם את הראי' דמוע"ק כמובן:
2אבל לכאורה עדיין ק"ל על היראים דאיזה פשט סובר בהברייתא דדורש אל המתים זה המרעיב עצמו ולן כו' דל"ל דסובר מפשטו של היד רמ"ה הנ"ל מחודש א' דכדי שתשרה עליו רוח טומאה פירושו רוח המת כיון דסובר דלשאול מרוח המת שרי אעכצ"ל דסובר כפשטו של רש"י הנ"ל שתשרה עליו שד של בה"ק וא"כ נשאר עליו קושית היד רמ"ה הנ"ל דא"כ מאי דורש אל המתים איכא דבשלמא על רש"י י"ל כמו שתירצנו עם טעמי המצות הנ"ל אבל להיראים ל"ל כן כיון שלדבר עם הרוח של המת באמת סובר דשרי לכוף את השר, וע"כ נ"ל בס"ד דלעולם גם היראים סובר כפשטו של רש"י ועל קושית היד רמ"ה גם להיראים צ"ל כהנ"ל לרש"י אלא להיראים צ"ל כך שמרעיב ולן בבה"ק כדי שיהא השד מסייעו לכוף בכשפיו את השר הממונה על המתים לתת רשות לגוף המת לבא אליו ולא להרוח, וא"כ ממילא י"ל דרש"י ג"כ משו"ה מפרש שד בה"ק משום דסובר כהיראים דלרוח המת שרי וע"כ לא מצי לפרש כהיד רמ"ה' וממילא לפי"ז כיון שרבינו והרמב"ם סברו הפשט בהבריי' כדי שתשרה עליו רוח טומאה כהיד רמ"ה כהנ"ל מחודש א' נמצא שרבינו והרמב"ם והי"ר לא סברו כהיראים אלא כהב"י כמובן. אבל אח"כ ראיתי בנר מצוה סי' י' אות י"ז שג"כ עמד על היראים מבריי' דסנהדרין הנ"ל והאריך ליישבו ולפי תירוצו גם רבינו והרמב"ם והי"ר יכולין לסבור כהיראים עי"ש וע"כ שפיר עשה הרמ"א שפסק כהיראים דלפי תירוצינו הנ"ל קשה עליו דהיאך פסק כהיראים נגד רבינו והרמב"ם והי"ר אבל עכשיו י"ל דסובר כתירוצו של הנ"מ, ולענין לילך על קברי צדיקים ולהתפלל שם כבר מברר א"ז היטב המר"ם שיק מצוה תקט"ו וגם בתשובותיו או"ח סי' רצ"ג והעלה דשרי כפסקו של הב"ח מובא בש"ך יו"ד סי' קע"ט ס"ק ט"ו ועל נוסח התפלה שבמענה לשון כתב שהוא עפ"י היראים והשומע קול תפלת ישראל ברחמים יעזרנו לשמוע בקרב קול שופר הגדול המעורר ישני חברון עם כל שוכני עפר בב"א: