ברית משה, מצות לא עשה נז:א

1שלא (א) לגלח פיאות הראש כו'. הטעם של המצוה זו שכ' רבינו ז"ל משום חוקות הכומרים כתב גם הרמב"ם ז"ל הל' עכו"ם פי"ב הל"א אבל הטור ז"ל יו"ד סי' קפ"א הקשה על הרמב"ם וז"ל וזה אינו מפורש ואין אנו צריכים לבקש טעם למצות כי מצות מלך הם עלינו אף לא נדע טעמן עכ"ל וא"כ גם על רבינו קשה קושית הטור וקושיתו יש לפרש בתרי אנפין חדא שירא דכשנבקש לידע מדעתינו טעמי המצות יכול לבא מזה היזק גדול דלפעמים לא ימצא טעם ונר' שלא מצווים ח"ו לעשותם ובאמת אין הדבר כן כי מצות מלך הם עלינו ואף אם לא נדע טעמם אנו מצווים לעשותם וע"כ הקשה הטור על הרמב"ם דלמה נתן טעם למל"ת זו, או י"ל בכוונת הטור דירא דע"י הטעם יכול לבוא לעקל הדין דכשאמרינן דהטעם משום חוקות הכומרים אז י"ל דעכשיו שאין עושין הכומרים כן מותר להקיף וזה באמת אא"ל כיון דדוקא על הטעם שכתב בפי' י"ל דכשבטל הטעם בטל הדין אבל לא במצוה שלא כתב הטעם בפי' וע"כ הקשה הטור דלמה נתן טעם מדעתו, והב"י ז"ל כיון שלמד הפשט בטור כפשטינו הא' ע"כ המליץ בעד הרמב"ם שפיר עי"ש אבל הד"מ ז"ל שלמד הפשט בהטור כפשטינו הב' ע"כ לא הוטב בעיניו דברי הב"י אלא מאשר ומקיים את השגת הטור על הרמב"ם בדרך שאינו חושד בכשרים עי"ש וגם הט"ז שם הלך בדעת הטור בעקבותיו של הד"מ ומה שיש להקשות על הט"ז כבר עמדו עליו הפנים מאירות ח"ב סי' ע"ט והנתיבות עולם ומנ"ח מצוה רנ"א עי"ש:

2ועל קושית הטור נ"ל בס"ד לתרץ כך דמסה"מ מל"ת מ"ג יש ללמוד תרתי חדא טעם לשבח דמדוע לא מנאו כל המוני מצות את המל"ת זו לשתי אזהרות וגם החינוך מצוה רנ"א העתיק את תירוצו ועי' בדינא דחיי שהאריך לפרש את טעמו בטוב טעם, ועוד יש ללמוד מדבריו שבסה"מ שלמד לומר הטעם של המצוה זו משום חוקות הכומרים מגמ' דיבמות דף ה' דמדאיצטריך הגמרא למימר דהקפת כל הראש שמה הקפה דלכאורה דבר פשוט הוא אעכ"מ דהטעם משום חוקות הכומרים והוה ס"ד כיון שהכומרים לא מקפו כל הראש אין איסור להקיף כל הראש ע"כ קאמר הגמ' דגם הקפת כל הראש אסור עי"ש בסה"מ ותראה שכ' כן' אבל לכאורה ק"ל הא איכא למימר להיפך כיון דחזינן דגם הקפת כל הראש אסור מוכח דלא משום טעם זה אסרה התורה דאל"כ באמת הול"ל דהקפת כל הראש מותר וגם מהחינוך נראה שהרגיש בזה דממה שכ' ואפשר כי התורה אסרה הכל משום דומה לדומ' נראה בפי' שכיוון לתרץ בזה את קושיתינו אבל תירוצו דוחק כיון דבהקפת כל הראש ליכא טעמא דמצוה א"כ מהיכא תיתי לומר דאסר' התורה דומה דליכא טעמא משום דומה דאיכא טעמא ואריכות בזה שלא לצורך כיון שהחינוך בעצמו ל"כ אלא בדרך אפשר. וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת הסה"מ דהרמב"ם סובר שאעפ"י שכל חוקי התורה גזירות המלך הם מ"מ כל מי שיוכל לבקש איזה טעם למצוה צריך לבקש וליתן כ"כ הב"י הנ"ל בשמו וא"כ י"ל דתרי גווני טעמי מצות יש, חדא מה ששייך בכל המצוה וליכא שום חלק מהמצוה שלא שייך בה הטעם ועוד יש טעם אבל לא שייך בכל המצוה דיש חלק מהמצוה שלא שייך בה ושניהם נקראו טעמי המצוה אלא החילוק שבהם פשוט דבטעם שלא שייך בכל המצוה ל"ל דכשבטל הטעם בטל המצוה כיון שיש חלק מהמצוה שלא שייך בה הטעם כלל עכ"מ דלא תלי' המצוה בהטעם אלא בטעם זה יצא החיוב שמחוייב לידע טעמי המצות שכ' הב"י בשם הרמב"ם אבל בטעם שש"ך בכל המצוה בטעם זה באמת י"ל שכל המצוה תלי' ביה [דהיינו בהטעמים שהתורה נתנה כגון בלאו דבחוקותיהם לא תלכו] וכשבטל הטעם בטל המצוה, ובהנחה זו שפיר יש להבין את הסה"מ דכונתו להביא ראי' מגמ' דיבמות דטעמא דמל"ת זו משום חוקות הכומרים הוא מחלק השני של טעמי מצות הנ"ל וע"כ קאמר הגמרא שפיר דהקפת כל הראש אסור ול"ק קושיתינו הנ"ל על הסה"מ וגם קושית הטור ל"ק על הרמב"ם דלפום הבנת הב"י בקושית הטור ל"ק כיון דמפורש בגמ' דיבמות הטעם שכ' הרמב"ם כמ"ש בסה"מ ולא מדעת עצמו כ"כ וגם לפום הבנת הד"מ בקושית הטור ל"ק כיון דהטעם של המצוה זו הוא מהחלק השני של טעמי המצות א"כ תו ליכא למיחש לשום תקלה כמו שכתבנו כמובן, וגם שפיר יש להבין בזה דמדוע כתבו רבינו והרמב"ם במל"ת זו בלשון עבר כמו שהיו עושין כומרי ע"ז ולא כתבו בלשון הווה כמו שעושין כמו שכתבו בלאו דבחוקותיהם לא תלכו וגם המנ"ח דיבר מדקדוק זה אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר דכיון דהטעם של המצוה זו הוא מהחלק השני של טעמי המצות הנ"ל ע"כ כתבו בלשון עבר לאשמעינן דאע"ג דבטל הטעם לא בטל המצוה אבל הטעם של הלאו דבחוקותיהם לא תלכו הוא מהחלק הראשון של טעמי המצות הנ"ל ע"כ כתבו שם בלשון הווה, ובאמת פליאה לי על הטור שהעתיק את הטעם של הרמב"ם במל"ת זו בלשון הווה, מפני שעושין כן עובדי כוכבים וברמב"ם שלפנינו ליתא כן אלא בלשון עבר כמו שהיו עושין ואפשר שלשון זה גרם לו להקשות על הרמב"ם אבל לפי גירסתינו בהרמב"ם באמת ל"ק מידי כמו שכתבנו ודו"ק ועי' בר"ן מכות ריש פ"ג ד"ה זה המשוה צדעיו ובר' ירוחם ח"ה נתיב י"ז ותראה דג"כ סברו בטעמא דמל"ת זו כרבינו והרמב"ם: