ברית משה, מצות לא עשה נז:ב

1ומסיק (ב) שם שאף הניקף לוקה כו' שעתה יש בו מעשה כו' לכאורה מה רצה רבינו במ"ש שעתה יש בו מעשה והרמב"ם באמת ל"כ א"ז אלא כתב סתם אבל איש המתגלח אינו לוקה אא"כ סייע למגלח וא"כ גם רבינו הי' לו לכתוב בקיצור, ונ"ל בס"ד בכוונת רבינו דבמכות כ' ע"ב איתא תני תנא קמיה דרב חסדא אחד המקיף ואחד הניקף לוקה א"ל מאן דאכיל תמרי בארבילה לקי פרש"י וז"ל האוכל תמרים בכברה יהא לוקה בתמיה כלומר ניקף מה פשע שהוא לוקה לאו שאב"מ הוי ולא לילקי [ונ"ל דכוונת רש"י בהכלומר דלכאורה קשה היכי מדמה להא דתמרי הא הכא איסורא מיהא איכא ובתמרי אפי' איסורא ליכא ע"כ כתב רש"י כלומר ניקף מה פשע שהוא לוקה כוונתו לענין מלקות דומה להא דתמרי ממילא מוכח מרש"י דאיסורא מיהא איכא בניקף אף שלא עשה מעשה וגם פשטות לשונו מוכח כן וכ"כ הריטב"א שם בשם הר' מאיר] ומשני הגמ' דאמר לך מני ר' יהודא היא דאמר לאו שאב"מ לוקין עליו פרש"י וז"ל השואל לך כמאן קאמרת ניקף לוקה אימא ליה ר"י היא דאמר לאו שאב"מ לוקין והיינו לאו שאב"מ דניקף הוא דקא עבר אלאו דלא תקיפו דשמעינן לקרא הכי לא תקיפו לא תניחו להקיף דמניח להקיף כמקיף א"נ מדאפקיה בלשון רבים דכתיב לא תקיפו משמע דאתרי קא מזהר רחמנא ניקף ומקיף עכ"ל ודברי רש"י במ"ש השואל לך כו' ק"ל דאמאי ל"כ בפשיטות דהתנא דתני קמיה דרב חסדא תני אליבא דר"י אבל כבר עמד ע"ז הנתיבות עולם ומיישבו עי"ש, ואח"כ איתא בגמ' רבא אומר במקיף לעצמו ודברי הכל פי' רש"י ר"א וז"ל לא צריכא לאוקמי כר"י הך ברייתא דתני תנא קמיה דרב חסדא דקיימא במקיף את עצמו וקמ"ל דחייב תרתי משום מקיף ומשום ניקף דסד"א לא לילקי אלא חדא קמ"ל, ואח"כ איתא בגמ' רב אשי אמר במסייע ודברי הכל פירש"י מסייע מזמין השערות למקיף והר"ן מפרש מזמין ומטה עצמו אליו להקיפו נראה מהר"ן דל"צ להזמין השערות למקיף אלא במה שמטה עצמו אליו להקיפו סגיא ורש"י צ"ל דסובר דבמה שמטה עצמו אליו עדיין לא עושה מעשה שילקה עלי' אלא צריך שיזמין שערותיו ג"כ, ול"ל דלא פליגי אלא זה שהזמין שערותיו למקיף לא מטה עצמו אליו להקיפו וע"כ צריך להזמין השערות ורש"י דיבר מסיוע זו דזה אא"ל כיון כשהזמין השערות למקיף ע"כ מטה עצמו אליו להקיפו וא"כ אמאי נקט רש"י תרתי אעכצ"ל דפליגי דרש"י סובר דצריך לסייע בסיוע גדול והר"ן סובר דל"צ סיוע גדול כל כך וא"כ ק"ל על הטוש"ע סי' הנ"ל שנקטו הסיוע של הר"ן אמאי פסקו כהר"ן נגד רש"י: ונ"ל בס"ד ליישב דלכאו' צריך להבין דמדוע סגיא להר"ן בסיוע קטן ולרש"י צריך סיוע גדול ונ"ל דבזה פליגי דהריטב"א שם כתב וז"ל במסייע ודברי הכל פירש"י ז"ל שמזמין לו השערות ואיכא דקשיא ליה הא דאמרינן במס' ביצה לענין מיכחל כותי לישראל ביו"ט וישראל עמיץ ופתח דמסייע אין בו ממש ול"ק שאין כל המסייעין שוין דמסייע דהתם אין בו ממש שדרך העין למעמץ ומפתח קצת אבל הכא סיוע גדול הוא כשמזמין לו עצמו בשערו וכ"ש לפי' ר' מאיר ז"ל דבלאו מסייע יש בו לאו ולא בעינן סיוע אלא כדי שיהא בו מעשה ללקות עליו דבמעשה כל דהוא סגי להא כדאמרינן בעלמא עקימת פיו או עקימת קומה הוי מעשה עכ"ל ולכאורה מה רצה הריטב"א במ"ש וכ"ש כו' הלא גם תירוצו הראשון טוב מאד וצ"ל דכוונתו דנהי דלפום פי' רש"י, שמזמין לו השערות י"ל שפיר דהוי סיוע גדול אבל לפום פי' הר"ן שמטה עצמו אליו להקיפו עדיין הקושיא במקומה עומדת כיון דסיוע זה לא הוי סיוע גדול ע"כ כתב הריטב"א וכ"ש כו' כוונתו דלפי' הר"ן צ"ל כמ"ש הר' מאיר דבלאו סיוע ג"כ עובר על הלאו וא"כ ממילא י"ל כמו שמתרץ אליבא דר' מאיר כמובן, אבל לכאו' ק"ל על מ"ש הריטב"א כדאמרינן בעלמא עקימת פיו או עקימת קומה הוי מעשה הא אנן פסקינן דעקימת פיו לא הוי מעשה כמ"ש הרשב"א ז"ל מובא בשט"מ הנ"ל מל"ת ט' מחודש ב' וצ"ל דהריטב"א באמת סובר כשיטת הראב"ד שהבאתי שם דעקימת פיו הוי מעשה, וא"כ ממילא י"ל דרש"י והר"ן בזה פליגי רש"י סובר דבלאו סיוע לא עובר הניקף על הלאו וליכא שום איסור כלל וכמ"ש הכ"מ הל' עכו"ם פי"ב הל"א אליבא דהרמב"ם וא"כ צ"ל על קושית הריטב"א כתירוצו הראשון של הריטב"א לחלק בין סיוע גדול לסיוע קטן ע"כ מפרש רש"י שמזמין השערות למקיף ואף דנראה מרש"י ד"ה דאכיל תמרי דיש איסור בלא סיוע כהנ"ל ע"ז י"ל כמ"ש הנב"י מ"ת חאו"ח סי' ע"ו שמקודם דהוה ידעינן מתירוצם של רבא ורב אשי דמשכחת מעשה בניקף באמת צ"ל דעובר הניקף על הלאו אף שאין לוקין עליו אבל לפי מסקנת תירוצם דמשכחת מעשה בניקף באמת אמרינן דבלאו מעשה אין שום איסור בניקף עי"ש וכיון דמ"ש רש"י בד"ה דאכיל תמרי הוא מהה"א של הגמ' ע"כ שפיר י"ל אליבא דרש"י כמו שכתבנו, אבל הר"ן י"ל דסובר כשי' הראב"ד בהשגותיו בהל' עכו"ם שם וכר' מאיר שהביא הריטב"א שגם בלא סיוע עובר על הלאו וא"כ שפיר י"ל אליבא דהר"ן על קושית הריטב"א הנ"ל כתירוצו השני של הריטב"א וע"כ מפרש שפיר. הר"ן מסייע מזמין ומטה עצמו אליו להקיפו ועי' בסמ"ק ז"ל סי' ע"א דסובר ג"כ דבלא סיוע איסורא מיהא איכא ומפרש מסייע כהר"ן וא"כ ממילא שפיר י"ל דכיון דהטוש"ע פסקו בפי' דגם בלא סיוע עובר על הלאו ע"כ מפרשו מסייע כהר"ן ודו"ק:

2וא"כ ממילא י"ל דמשו"ה כתב רבינו שעתה יש בו מעשה דכיון דרבינו גכ"ס דבלא סיוע יש איסור כמ"ש בפי' כן וא"כ הוה יכלינן למימר דגכ"ס כהר"ן דכשמטה עצמו אליו להקיפו לוקין עליו וכשהוה אמרינן כן אז הי' נשאר עליו קושית הריטב"א הנ"ל כיון דלרבינו ל"ל כתירוצו השני של הריטב"א כיון דסובר דעקימת כיון לא הוי מעשה כשי' הרשב"א כהנ"ל מל"ת ט' מחודש ב' וגם לי"ל כתירוצו הראשון של הריטב"א כיון שאמרינן דסובר דכשמטה עצמו אליו להקיפו ג"כ לוקין וזה לא הוי סיוע גדול כל כך כהנ"ל וע"כ כדי שלא יהא קשה עליו קושית הריטב"א ע"כ כתב שעתה יש בו מעשה כלומר מעשה רבה וכוונתו להורות לנו בזה דאף דסובר דאיכא איסור בלא סיוע אפ"ה לענין פירושא דמסייע סובר כרש"י וא"כ ממילא י"ל גם לדידי' כתירוצו הראשון של הריטב"א, אבל הרמב"ם כיון דסובר דבלא סיוע ליכא איסור כמ"ש הכ"מ וא"כ ליכא מקום לטעות לדידי' דסובר כפירושו של הר"ן וכיון דסובר כפירושו של רש"י ממילא ידעינן דצ"ל לדידי' כתירוצו הראשון של הריטב"א וע"כ ל"כ כרבינו שעתה יש בו מעשה ודו"ק:

3ולענ"ד נר' דהכ"מ יפה כתב כיון שלמד בדעת הרמב"ם הפשט בגמ' דמכות הנ"ל כך דהתנא דתני קמיה דרב חסדא אחד המקיף ואחד הניקף לוקה סובר דהא דלוקין את הניקף לא משום מעשה ניקף לוקין אלא משום מעשה מקיף כיון דניקף הוי כמקיף כמ"ש רש"י בד"ה דאמר לך מני בפי' הראשון הנ"ל מחודש ב' דמניח להקיף כמקיף ול"ס האי תנא דלאו דלא תקיפו קאי אתרויי' אמקיף וניקף כמ"ש רש"י בפי' שני שם אלא סובר דלא הזהיר רחמנא רק המקיף אלא הניקף ג"כ חייב כיון דכשמניח להקיף הו"ל כמקיף והא דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם בלשון רבים משום דקאי על כל ישראל וכמו שצ"ל גם לפי' ראשון של רש"י, וממילא לפי"ז לא חייב הניקף מחמת שהוא ניקף אלא מחמת שהוא גם מקיף וע"ז הקשה רב נחמן מה שהקשה ומשני רבא דאין הפשט בהתנא כך אלא התנא איירי במקיף לעצמו וסובר התנא כפי' שני של רש"י דגם על הניקף קאי הלאו זה וע"כ סובר דבמקיף לעצמו חייב תרתי משום מקיף ומשום ניקף וע"ז אתא רב אשי ופליג על רבא וסובר ג"כ הפשט בהתנא כהנ"ל וממילא לפי"ז כשמקיף לעצמו באמת אינו חייב אלא חדא וע"כ משני רב אשי במסייע כיון דכשמסייע הוי הניקף כמקיף וחייב משום אזהרת מקיף ומשום דרב אשי חולק על רבא ע"כ איתא בגמ' רב אשי אמר כהכלל הנ"ל מל"ת ג' מחודש ב' בשם מבוא התלמוד דהיכא דאיתא ר' פלוני אמר מורה דפליג, וכיון דר"א ורבא פליגי פסק הרמב"ם כרב אשי דרק במסייע עובר הניקף ולוקה כיון דכשמסייע הוי הניקף כמקיף אבל כשלא מסייע דלא הוי הניקף כמקיף באמת לית ביה שום איסור כלל כיון דמצד ניקף עצמו בכל פעם לית ביה שום איסור וכשלא מסייע גם משוס מקיף ליכא וע"כ לית ביה שום איסור כלל, וממילא לפי הנחה זו שפיר יש להבין בס"ד את הכ"מ דה"ק ויותר נ"ל דלא שייך לומר שהוא עובר בלאו כיון דלא עבד מעשה כלל כוונתו דכיון דלא עבד מעשה כלל א"כ תו לא הוי הניקף כמקיף וע"כ לית ביה שום איסור כלל כמו שכתבנו ואח"כ קאמר ואפי' אם אמר ליה להקיף לו פאת ראשו כו' כלומר והי' לו לעבור משום אזהרת מקיף עכ"פ משום שעשאו שליח להקיף ע"ז מתרץ הכ"מ דאין שליח לד"ע וממילא ל"ק עליו מידי וכמדומה לי שכוונתי בס"ד בדעת אמיתי של הכ"מ ועי' במעשה רוקח הל' עכו"ם שם ובמגלת ספר במל"ת זו שמיישבים ג"כ את הכ"מ אלא לפי תירוצם עדיין הקושיא שני' של הח"צ הנ"ל אינה מיושבת אבל לפי דרכינו מיושב שפיר ודו"ק ועי' במהר"ם שיק מצוה רנ"ב מ"ש להביא ראי' להרמב"ם כפי הבנת הכ"מ כי דבריו עתיקים:

4וממילא לפי פשטינו בכוונת הכ"מ בדעת הרמכ"ם באמת שפיר עשה הרמב"ם שלא הביא את הא דרבא דבמקיף לעצמו חייב תרתי כיון דפסק כרב אשי כהנ"ל אלא כל זה י"ל בהרמב"ם אבל ברבינו אא"ל דסובר הפשט בגמרא כן כיון דרבינו כתב אע"פ שאין מלקות אלא במסייע איסורא מיהא איכא א"כ עכצ"ל דסובר כהראב"ד בהשגותיו הנ"ל דאע"ג דליכא מלקות בלא סיוע אבל על הלאו עובר הניקף וא"כ עכצ"ל דסובר דרב אשי ורבא לא פליגי וא"כ נשארה קושיתינו על רבינו בתקפה דמדוע לא הביא את הא דרבא, אם לא שנא' דמ"ש רבינו איסורא מיהא איכא כוונתו איסורא דרבנן ואפשר דמשו"ה ל"כ כלשון הראב"ד עובר בלאו אלא איסורא מיהא איכא כיון דחולק עם הראב"ד דהראב"ד סובר דבלא סיוע איכא איסור דאורייתא אבל רבינו סובר דליכא אלא איסור דרבנן ואם כנים דברינו אז ממילא גם אליבא דרבינו י"ל כהנ"ל אליבא דהרמב"ם דר"א ורבא פליגי ופסק כר"א וע"כ השמיט את הא דרבא ודו"ק: