ברית משה, מצות לא עשה סא:יא
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 61:11
Open in the reader →1אע"ג (ב) דאיכא דפליג עלייהו ואמר אינו חייב כו'. לכאורה יש לדקדק הא האי דפליג על רבנן ר"ש הוא דסובר דאינו חייב עד שיכתוב שם ע"ז כהנ"ל מחודש א' וא"כ מה רבותא היא זה דפסק כרבנן נגד ר"ש שכ' אע"ג כו' ונ"ל בס"ד בכוונת רבינו דהריטב"א במכות שם כתב שהרי"ף פסק כר"ש כיון דבר קפרא ורב אחא שקלי וטרי אליביה אלא הוא פסק כרבנן משום הכלל דיחיד ורבים הלכה כרבים עדיף ליה וגם מק"פ הרא"ש שם נראה דסובר בדעת הרא"ש שפסק כר"ש מדכ' ואינו חייב עד שיכתוב שם ע"ז וגם המעיי"ח ד' פ"ו ע"ב אות ע"ט כתב שהרי"ף והרא"ש פסקו כר"ש מהטעם הנ"ל וכ"כ הב"י יו"ד סי' ק"פ בשם הר' ירוחם שיש פוסקים כר"ש אבל הוא לעצמו לא פסק כן, וא"כ י"ל שרבינו במ"ש אע"ג דאיכא דפליג עלייהו כיוון אהני מימרות דבר קפרא ורב אחא שמורים דלא כרבנן וה"א לפסוק כר"ש קמ"ל דאעפ"כ פסק הוא כרבנן משום הכלל דיחיד ורבים הלכה כרבים עדיף ליה כמ"ש הריטב"א כמובן, ועי' ביראים ז"ל סי' צ"ה ותראה שיש לדקדק בו בתרתי חדא דמדוע כתב וקיימ"ל כרבנן הא מלתא דפשיטא היא דכרבנן קיימ"ל נגד ר"ש משום הכלל דיחיד ורבים הל' כרבים ועוד כיון שפסק כרבנן מדוע הביא את המימרות דבר קפרא ודרב אחא הא הם שקלי וטרי אליבא דר"ש, אבל בהנ"ל י"ל דקושיא חדא מתורצה בחברתה די"ל כיון דהיראים רצה לגלות דמה הכריחו לומר וקיימ"ל כרבנן ע"כ הביא תחילה את המימרות דבר קפרא ודרב אחא כמובן, יוצא לנו מהנ"ל דרבינו והיראים והריטב"א ור' ירוחם קיימו בחדא שיטתא בהל' זו וגם הרמב"ם והסמ"ק והכלבו והזוה"ר הנ"ל פסקו כרבנן וא"כ יפה עשה הטור שפסק גכ"כ אע"ג שסובר בק"פ הרא"ש בדעת אביו הרא"ש שפסק כר"ש כיון דרוב מנין ורוב בנין מהפוסקים פסקו כרבנן:
2ודע שיש לי כמה הערות על רבינו במל"ת זו חדא דמדוע לא הביא שגם אשה מוזהרת על לאו זה ועוד מדוע ל"כ שלוקין על לאו זה ותו מדוע ל"כ שאם אחר כתב בבשרו וקעקע בו אינו לוקה אא"כ סייע כדי שיעשה מעשה וכל הני דברים כתב הרמב"ם בהלכה הנ"ל, ואפשר דבהא דאשה סמך רבינו על הכלל שכ' במל"ת נ"ז דכל מל"ת שבתורה אחד האנשים ואחד הנשים חייבין והא דלא סמך הרמב"ם על הכלל זה שכ' בהלכה ג' שם ע"ז באמת כבר עמד הנ"מ סי' י' אות קמ"ד ומתרצו שפיר עי"ש, ועל הא דל"כ דלוקין על לאו זה י"ל דרבינו ל"כ ממלקות אלא היכא דאיכא למיטעי דאינו לוקה כהנ"ל מל"ת נ"ב מחודש ב' אבל במל"ת זו מהיכא תיתי דלא לילקי, והא דל"כ מהא דכשאחר כתב בבשרו וקעקע דכשמסייע לוקה י"ל דרבינו סובר כהכ"מ שכ' דלא ידע מקום מפורש להרמב"ם בזה אלא למד מדין הקפת הראש ועי' בסד"מ שם שתמה על הכ"מ שהיא תוספתא מפורשת פ"ג דמכות וז"ל הכותב כתובת קעקע בבשר של חבירו שניהם חייבין הרי מבואר שגם הכותב חייב והתוספתא מיירי שזה שנכתב עליו סייעו שעשה מעשה ולפיכך שניהם חייבין עכת"ד וצ"ל שלא היתה בתוספתא של הכ"מ וא"כ גם בתוספתא של רבינו י"ל דלא היתה אלא גם רבינו סובר שהרמב"ם למד א"ז מדין הקפת הראש וכיון שכן ממילא שפיר י"ל שרבינו סמך בזה על הא דהקפת הראש שכ' במל"ת נ"ז כמו שסמך בזה במל"ת נ"ח גבי השחתת הזקן על המל"ת נ"ז כמובן: