ברית משה, מצות לא עשה סא:ב
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 61:2
Open in the reader →1פי' כתובת קעקע האמורה בתורה כו'. כוונת פי' שכ' רבינו מפרש המרש"ל ז"ל בביאורו כאן וז"ל פי' לאפוקי מפרשים שפירשו בענין אחר עכ"ל פי' לפירושו דבמשנה דמכות שם איתא הכותב כתובת קעקע כתב ולא קעקע קעקע ולא כתב אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם פרש"י וז"ל כתובת קעקע כותב תחילה על בשרו בסם או בסיקרא ואח"כ מקעקע הבשר במחט או בסכין ונכנס הצבע בין העור לבשר ונראה בו כל הימים ואסור לכתוב שום כתיבה בעולם על בשרו בענין זה שכך גזה"כ עכ"ל נראה דסובר דפירושא דכתובת קעקע דמתחלה כותב בסם או בסיקרא ואח"כ מקעקע הבשר במחט או בסכין אבל רבינו רצה לאפוקי מפי' זה ע"כ כתב פי' ומפרש שמתחלה משרטט על בשרו ואח"כ ממלא מקום השריטה בכחול או דיו וממילא לפי כוונת המרש"ל ברב"נו עכצ"ל שחולק על רש"י' וגם נ"ל רא" לדבריו מדכ' רבינו שנינו במכות שאינו חייב עד שיעשה שני הדברים שיכתוב בשריטה וגם יקעקע בצבע ולכאורה אמאי ל"כ בקיצור שנינו במכות שאינו חייב עד שיעשה שני הדברים ותו לא מידי כיון דממילא הוה ידעינן דעל שני הדברים שדיבר מתחלה קאי אח"כ אבל בהנ"ל י"ל שרבינו ירא דכשלא יפרש את השני דברים נטעה לומר שגם הוא מודה לפירושו של רש"י אלא חדא מהשני פירושים נקט וע"כ כתב אח"כ סתם עד שיעשה שני הדברים ולא מפרשם דכוונתו דעל איזה אופן מהשני פירושים שיעשה חייב וכדי שלא נטעה לומר כן ע"כ כתב רבינו שיכתוב בשריטה כו' כוונתו שאינו חייב עד שיעשה את השני דברים רק באופן שהוא מפרש ולא כמו שפרש"י כיון דבאמת חולק על רש"י כמ"ש המרש"ל כמובן: וגם מהרמב"ם הל' עכו"ם פי"ב הל' י"א נר' לכאו' שחולק על רש"י מדמפרש כתובת קעקע כמו שמפרש רבינו וגם מדכ' ומעת שירשום באחד מדברים הרושמין אחר שישרוט כו' לוקה ומדכ' אחר שישרוט נראה דדוקא כשירשום אחר שישרוט לוקה אבל כשירשום תחילה אינו לוקה, אבל י"ל בהרמב"ם גם לאידך גיסא דמדלא למד המרש"ל שרבינו חולק על רש"י אלא ממלת פי' שכ' ולא למד א"ז מהפשט גרידא שכ' רבינו בכתובת קעקע עכצ"ל דהמרש"ל סובר דמהפשט גרידא לא מוכח שחולק כיון די"ל דחדא מהפירושים נקט אלא הלשון פי' שכ' מורה שחולק וא"כ לפי"ז כיון שהרמב"ם ל"כ מלת פי' שמורה שחולק באמת י"ל דחדא מהשני פירושים נקט וגם נ"ל בס"ד להביא ראי' שאינו חולק על רש"י מדכ' הרמב"ם כתב ולא רשם בצבע או שרשם בצבע ולא כתב בשריטה פטור ואי נאמר שחולק על רש"י א"כ היכי כתב או שרשם בצבע ולא כתב בשריטה פטור דנראה הא כתב בשריטה חייב הלא אפי' כשכתב בשריטה אחר שרשם בצבע ג"כ פטור אעכ"מ דלא חולק על רש"י והא דמפרש כרבינו באמת צ"ל דחדא מהפירושים נקט וכן יש להוכיח מסה"מ מל"ת מ"א דמדלא מפרש שם דבאיזה אופן חייב בכתובת קעקע, וגם מהחינוך ז"ל מצוה רנ"ג נ"ל להוכיח שסובר בדעת הרמב"ם כן כיון דהחינוך לעצמו עכצ"ל דסובר כהשני פירושים מדלא מברר מזה כלום וכ"כ המנ"ח וא"כ ממילא גם בדעת הרמב"ם צ"ל דסובר כן כיון שדרכו להלוך בעקבותיו, וממילא לפי הנ"ל גם מהזוהר הרקיע ז"ל מל"ת קע"א אות ס"ד ליכא להוכיח שחולק על רש"י אף שמפרש כרבינו די"ל דחדא מהשני פירושים נקט וגם מדכ' הזוה"ר קעקע ולא כתב פטור יש להוכיח דלא חולק כמו שהוכחנו בזה להרמב"ם, אבל מהסמ"ק ז"ל סי' ע"ב מוכח בפי' שחולק על רש"י מדמפרש כתובת קעקע כמו שמפרש רבינו וגם כתב מלת פי' א"כ י"ל גם בהסמ"ק כמ"ש המרש"ל ברבינו וגם מהכלבו ז"ל הלכות ע"ז סי' צ"ז יש להוכיח כן דמלבד שמפרש כמו שפירש רבינו יש להוכיח ממ"ש וז"ל ומעת שירשום באחד מן הצבעים הרושמין באיזה מקום מהגוף לוקה עכ"ל ואי נא' דסובר כרש"י היכי כתב ומעת שירשום כו' לוקה הא איכא גוונא דלא לקי מעת שירשום דהיינו כשרושם תחלה ואח"כ קעקע אעכ"מ דל"ס כרש"י אלא כרבינו אבל מהרי"ף והרא"ש ז"ל במכות שם ליכא שום הכרע כיון שהם הביאו את המשנה כצורתא. אבל מהר"ן ז"ל שם נראה בפירוש דסובר כרבינו דעל עד שיכתוב ויקעקע שכ' הרי"ף כתב וז"ל כלומר אחר שקרע עורו הניח דיו באותה שריטה וניכרת שם זמן גדול ובעינן תרתי לחיובא שריטה וכתיבה ולישנא דקרא נקט דכתיב וכתובת קעקע שהרי תחילה הוא קורע העור ואח"כ כותב עכ"ל ומדכ' שהרי תחילה הוא קורע העור ואח"כ כותב מוכח דסובר דבענין אחר לא הוי כתובת קעקע ומשום דס"כ ע"כ כתב כלומר כיון דהיה קשה לו דהיכי קאמר התנא עד שיכתוב וקעקע דנראה שמתחילה נותן את הצבע ואח"כ מקעקע את הבשר במחט כמ"ש רש"י הא בכה"ג אינו עובר אלא דוקא כשרושם תחילה ואח"כ נותן את הצבע כמ"ש רבינו ועי"כ כתב כלומר כוונתו דל"ת שהתנא סובר כרש"י אלא לישנא דקרא נקט כמובן, אבל לכאורה עדיין צריך להבין דמדוע לא הי' קשה להר"ן על הקרא גופא דמדוע כתיב כתובת קעקע אבל עם הברטנורה ז"ל במכות שם גם זה מיושב דז"ל לישנא דקרא נקט דכתיב כתובת קעקע כתיבה ברישא והדר קעקע אבל לעולם הקעקע תחילה ואח"כ הכתב וקרא הכי משמע וכתובת בתוך הקעקע לא תתנו בכם עכ"ל וא"כ י"ל דבשלמא בהקרא גם הר"ן סובר כמ"ש הברטנורה וכתובת בתוך הקעקע לא תתנו בכם וע"כ ל"כ את הכלומר אלא על התנא דמתניתין דל"ל ביה כמ"ש הברטנורה בהקרא כיון דקאמר ויקעקע לשון זה מורה שכותב תחילה ואח"כ קעקע וע"ז משני כמו שמשני הברטנורה דלישנא דקרא נקט כמובן, וגם מהברטנורה מוכח דסובר כרבינו וכ"כ המנ"ח בשם המש"ח שהר"ן והרע"ב והמרש"ל סברו כרבינו ואם כיוון המש"ח עמ"ש המרש"ל בביאורו כאן אז איני יודע דמנ"ל שגם המרש"ל ס"כ דלמא דוקא בדעת רבינו ס"כ משום שכ' מלת פירוש, ואפשר דמשום דסתם המרש"ל ול"כ שסובר כרש"י הוכיח שהסכים לפירושו של רבינו יהי' איך שיהיה עכ"פ זה יוצא לנו מהנ"ל שיש שני שיטות בפירושא דמל"ת זו דרבינו והסמ"ק והכלבו והר"ן והרע"ב והמרש"ל סברו דדוקא קעקע תחילה ואח"כ כתב חייב אבל כתב ואח"כ קעקע פטור אבל רש"י סובר כתב ואח"כ קעקע חייב ואפשר דדוקא בכה"ג סובר דחייב מדלא מפרש שגם להיפך חייב אבל זה נראה בפי' שסובר דכתב תחילה ואח"כ קעקע חייב והרמב"ם והחינוך והזוה"ר י"ל דסברו כהשני פירושים כהנ"ל, אבל לכאורה ק"ל דמה הכריח את רבינו ודכוותיה לומר כשיטתם דבשלמא רש"י י"ל דלישנא דקרא וכתובת קעקע וגם לישנא דתנא דמתניתין עד שיכתוב ויקעקע הכריחו לומר את פשטו כיון דתירוצם של הר"ן והרע"ב לא היה ניחא ליה אבל על רבינו ודכוותיה לכאורה קשה נהי דבלישנא דקרא ובלישנא דתנא דמתניתין סברו כתירוצם של הר"ן והרע"ב אבל מנ"ל הכרח לומר כתירוצם דלמא באמת הפשט כמ"ש רש"י: