ברית משה, מצות לא עשה סה:קד

1הלש (כז) תולדה כו' כרבי דאסר בשבת וסתם מתני' כו'. נראה מרבינו ז"ל דאי לא הי' סתם משנה כוותיה דרבי אז לא הי' פסק כרבי אע"ג דהלכה כרבי מחבירו ובהא דינא לא פליג על רבי אלא ר' יוסי בר יהודא וזה לכאורה טעמא בעי. ונ"ל בס"ד לברר את שיטתו דבמשנה שבת קנ"ה ע"ב איתא ונותנין מים למורסן אבל לא גובלין ובגמ' שם אמר אביי אמריתה קמיה דמר [כוונתו על רבה כמ"ש רש"י ז"ל שם דף כ"ב ד"ה כל מילי דמר] מתני' מני פרש"י מתניתין דקתני נותנין מים לתוך המורסן דנתינת מים לא זהו גיבולו וא"ל ר' יוסי בר יהודא היא דתניא אחד נותן את הקמח ואחד נותן לתוכו מים האחרון חייב דברי רבי ריב"י אומר אינו חייב עד שיגבל והקשה אביי דילמא ע"כ לא קאמר ריב"י התם אלא קמח דבר גיבול הוא אבל מורסן דלאו בר גיבול הוא אפי' ריב"י מודה דזהו גיבולו ומשני הגמ' לא ס"ד דתניא בהדיא אין נותנין מים למורסן דברי רבי ריב"י אומר נותנין מים למורסן נמצא לפי סוגי' זו דסתמא דמשנה זו ריב"י היא, ובדף י"ז ע"ב שם איתא במשנה ב"ש אומרים אין שורין דיו וסמנים וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום וב"ה מתירין. והקשה הגמ' מאן תנא נתינת מים לדיו זו היא שרייתן פרש"י וז"ל ואע"פ שלא גיבל הדיו זו היא שרייתן והויא לישה דידיה בהכי ומיחייב משום לש דהא מתניתין ליכא גיבול ואיפליגו בה מבע"י מכלל דבשבת חייב חטאת הוא עכ"ל א"ר יוסף רבי היא דתניא אחד נותן את הקמח כו' א"ל אביי ודילמא עד כאן לא קאמר ר' יוסי אלא בקמח דבר גיבול הוא אבל דיו דלא בר גיבול הוא אימא ליחייב ומשני הגמ' לא ס"ד דתניא אחד נותן את האפר ואחד נותן את המים האחרון חייב דברי רבי ריב"י אומר עד שיגבל והקשה אביי ודילמא מאי אפר עפר דבר גיבול הוא ומשני הגמ' והתניא אפר והתניא עפר ומשני אביי מידי גבי הדדי תני' פרש"י חדא תניא ר' חייא וחדא תניא ר' אושעיא וחדא מינייהו תניא לעפר בלשון אפר עכ"ל הגמ' חזינן מסוגי' זו לר' יוסף תרתי חדא דב"ש וב"ה ג"כ סברו כרבי דמדלא פליגי אלא בע"ש כמ"ש רש"י הנ"ל ועוד דסתם משנה זו כרבי, וא"כ יש לפנינו תרי סתמי הסתם משנה דדף קנ"ה סותמת כריב"י והסתם משנה דדף י"ז סותמת כרבי וממילא י"ל בכוונת רבינו כך דאי לאו סתמא דמשנה דדף י"ז באמת לא הוה סובר כרבי אף דהלכה כרבי מחבירו כיון דמשנה דדף קנ"ה סותמת כריב"י אלא כיון דמשנה דדף י"ז סותמת כרבי ע"כ פסק כרבי כמובן: