ברית משה, מצות לא עשה סה:רט
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 65:209
Open in the reader →1וכיון שהוכיח הפרמ"ג מהרמב"ם פי"ח הלכ"ג דח"ש אסור מה"ת ע"כ מוכח שגם הפרמ"ג סובר במלת פטור שכ' הרמב"ם כמו שכתבנו אליבא דהמל"מ וא"כ לפי"ז כיון שהמגא"ב גכ"כ שגם בשבת ח"ש אסור מה"ת כהנ"ל בשמו מחודש ר"ו עכצ"ל שגם המגא"ב סובר בדעת הרמב"ם דפי"ח הלכ"ג במ"ש פטור דפירושו פטור אבל אסור מה"ת וממילא לפי"ז כיון דהרמב"ם שם כתב וכן כל העושה במלאכה מן המלאכות ח"ש פטור מוכח דבכל הל"ט מלאכות סובר דח"ש אסור מה"ת וא"כ ממנ"פ קשה על המגא"ב מהרמב"ם דפי"ח הלכ"ג אי סובר בדעת הרמב"ם דח"ש אינו רק מדרבנן אז קשה עליו דהיאך כתב את פירושו במתני' דדף ע"ג דרק בכל הני מלאכות דאיתא השיעור במתני' אין איסור בח"ש הלא מהרמב"ם מוכח דלא כפירושו כיון דלפום שיטת הרמב"ם גם בכל הל"ט מלאכות הדין כן דח"ש אין אסור מה"ת ואי"ל בדעת המגא"ב דבהני מלאכות דאיתא השיעור במתני' ליכא בח"ש שום איסור אפי' איסור דרבנן וממילא כשהי' סובר כן לא הי' קשה עליו מהרמב"ם כיון דבשאר מלאכות עכ"פ איסור דרבנן יש בח"ש אבל זה באמת אא"ל בדעת המגא"ב כיון דבגמ' שם דף ק"ד ע"ב איתא השתא כתב אות אחת פטור כו' ומדקאמר הגמ' פטור מוכח דאיסור דרבנן עכ"פ איכא כפי הכלל שכ' הרמב"ם בפ"א מהל"ש הנ"ל מחודש ר"ח ותו הא מהרמב"ם דפי"ח הלכ"ג מוכח דבדינא דח"ש על הל"ט מלאכות. שווים הם אעכצ"ל בדעת המגא"ב דדוקא איסור דאורייתא ליכא בח"ש בהני מלאכות דאיתא השיעור במתני' אבל איסור דרבנן איכא ומ"ש המגא"ב אינו איסור כלל צ"ל דכוונתו דאינו איסור דאוריי' כלל דאל"כ הי' קשה עליו מהגמ' שכתבנו וכיון שכן אי באמת סובר המגא"ב בדעת הרמב"ם דח"ש אסור מדרבנן א"כ קשה עליו כמו שכתבנו, ואי סובר בדעת הרמב"ם דח"ש אסור מה"ת כהנ"ל בשם המל"מ והפרמ"ג א"כ קשה עליו הלא מלשון הרמב"ם דפי"ח הלכ"ג מוכח דבכל הל"ט מלאכות ח"ש אסור מה"ת וזה דלא כדבריו וא"כ ממנ"פ קשה מהרמב"ם על המגא"ב, אם לא שנאמר שהמגא"ב סובר דמ"ש הרמב"ם וכן כל העושה מלאכה מן המלאכות ח"ש כו' כוונתו שעושה בשתי בתי נירין ובאורג ובפוצע ותופר וכותב את הח"ש שגם המגא"ב מודה שאסור מה"ת. דהיינו בח"ש דכדי הסיט שכ' המגא"ב או י"ל דהמגא"ב סובר דלא על כל הל"ט מלאכות קאי וכן כל העושה מלאכה מן המלאכות ח"ש פטור שכ' הרמב"ם אלא כוונתו על כל המלאכות חוץ מאותן שנאמרו שיעורן במתני' דדף ע"ג אבל כל זה דוחק כיון דמפשטות לשון הרמב"ם נראה דקאי על כל הל"ט מלאכות וגם קאי על כל גוונא ח"ש מן הל"ט מלאכות, ועי' בטור ז"ל או"ח סי' ש"א שכ' וז"ל וגם כי כל ארבעים אבות מלאכות חסר אחת ותולדותיהם ידועות ואיני צריך להאריך בהם ולא בשיעוריהן שלא נאמר שיעורים אלא לחיוב אבל איסורא איכא בכל שהוא ע"כ לא אכתוב אלא דברים הצריכין עכ"ל והקובץ הל"ש פי"ח הלכ"ג הביא בשם פ"מ שלמד מהטור דח"ש בשבת אסור מה"ת דאל"כ הי' לו לבאר השיעורין דנפ"מ לחולה שאין בו סכנה, וא"כ ממילא גם מהטור נראה דלא כהמגא"ב וגם מהטור יש להקשות עליו הממנ"פ הנ"ל ואין אני חולק ח"ו על הגאון בעל המגא"ב ז"ל רק תורה היא וללמוד אני צריך ולא באתי רק לעורר וד' יורנו בדרך אמת להבין את קדושת דברי הראשונים וגם האחרונים ואחר שכתבנו א"ז מצאתי בש"ע של התניא ז"ל סי' ש"מ אות ר' שכ' וז"ל וכן הכותב או המוחק אותיות אינו חייב אלא על ב' אותיות אבל על אות אחד פטור אבל אסור מה"ת כשאר ח"ש עכ"ל נראה בפי' להלכה דלא כהמגא"ב: