ברית משה, מצות לא עשה סה:רצה
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 65:295
Open in the reader →1אבל הריטב"א והר"ן בסוגייתינו כתבו עוד טעם אחר דמדוע אסור לרסק את השלג וז"ל ואין מרסקין לא את השלג ולא את הברד בשבת פרש"י ז"ל שדומה למלאכה שבורא המים האלו אבל נותן הוא לתוך הכוס ואע"פ שנימוח מאליו ובתוספתא משמע דאפי' לרסק בידים לתוך הקערה שרי דקתני אבל מרסק הוא לתוך הקערה ומשמע דמשום סרך מלאכה נגעו בה א"נ גזירה שמא יסחוט פירות העומדין למשקין לפי שהברד והשלג למימיהן הן עומדין וכ"נ מדברי הרמב"ם ז"ל בפכ"ה מהל"ש כו' עכ"ל נראה מדבריהם דבתוספתא י"ל שני טעמים משום סרך מלאכה או משום גזירה שמא יסחוט כמ"ש הרשב"א הנ"ל וא"כ צ"ל דסברו דאפילו להטעם דמשום סרך מלאכה ג"כ שרי לרסק לתוך הכוס וכ"כ בפי' הראש יוסף בסוגיתינו וגם זה נראה דסברו דלפי טעמו של רש"י משום דנראה כעושה מלאכה אסור לרסק לתוך הכוס דמדכתבו בתר שהביאו את רש"י ובתוספתא משמע כו' מוכח בפי' דסברו דרש"י ל"ס כהתוספתא וכ"כ הרא"י עי"ש, וא"כ לכאורה טעמ' בעי דמדוע סברו דלפי הטעם משום דנראה כעושה מלאכה אסור לרסק לתוך הכוס ולפי הטעם משום סרך מלאכה שרי בשלמא כשאמרי' בהתוספת' את הטעם הב' משום גזירה שמא יסחוט שפיר יש לחלק בין טעם זה לטעמו של רש"י די"ל דלרסק לתוך הקערה לא החמירו לאסור משום סחיטה כמ"ש הרשב"א הנ"ל אבל משום שנראה כעוש' מלאכ' וגם לרסק לתוך הכוס אסור כיון שגם בכה"ג נראה כעושה מלאכה אבל לפי הטעם משום סרך מלאכה באמת טעמא בעי דמדוע שרי לרסק לתוך הכוס טפי מלטעמו של רש"י, וצריך לחלק דבשלמא לפי טעמו של רש"י כיון דהריסוק גופי' נראה כמלאכה ע"כ אסור אפי' לתוך הכוס אבל משום סרך מלאכה כיון דהריסוק בעצמו אינו מלאכ' וגם לא נראה כעושה מלאכה אלא גזרינן כשיתיריהו לרסק יעשה היתר לעצמו לעשות גם איזה מלאכה ע"כ כשמרסק לתוך הכוס לא גזרינן, וממילא שפיר יש להבין דמדוע ל"כ גם הרשב"א את הטעם הב' שכתבו הריטב"א והר"ן די"ל כיון דהרשב"א כתב על טעמו של רש"י וז"ל אלא האיסור היא משום סרך מלאכה כו' וכיון שכ' בטעמ' דרש"י משום סרך מלאכה עכצ"ל דל"ס את החילוק בין טעמא דסרך מלאכה לבין טעמא משום דנראה כעושה מלאכה שכתבנו וע"כ ל"כ הרשב"א אליבא דהתוספתא אלא הטעם משום גזירת סחיטה אבל הריטב"א והר"ן שכתבו אליבא דהתוספתא שני טעמים עכצ"ל דסברו את החילוק שכתבנו, וא"כ מוכח בפי' מהריטב"א והר"ן דאין שום נפ"מ בין השני טעמים שכתבו אליבא דהתוספתא וממילא לפי"ז ליכא הכרח מהתוספתא דסוברת דוקא הטעם משום גזירת סחיטה כיון די"ל דסוברת הטעם משום סרק מלאכה וא"כ גם מהרמב"ם ליכא הכרח דסובר כטעמו של הרשב"א דוקא כיון די"ל דסובר ג"כ משום סרך מלאכה וא"כ י"ל דמש"ה הביא הרהמ"ג הנ"ל מחודש רצ"ג את ראייתו דהרמב"ם סובר כהרשב"א ול"כ כראייתינו שכתבנו שם כיון די"ל דסובר ג"כ כהריטב"א והר"ן ודו"ק: