ברית משה, מצות לא עשה סה:שא
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 65:301
Open in the reader →1ספק (קיב) סכנת נפשות דוחה את השבת כו', כן איתא במשנה יומא פ"ג ע"א החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת מפני שהוא ספק נפשות וכל ס"נ דוחה את השבת ושם פ"ד ע"ב הקשה הגמ' ל"ל תו למימר וכל ס"נ דוחה את השבת א"ר יהוד' א"ר לא ספק שבת זו בלבד אמרו אלא אפי' ספק שבת אחרת פרש"י ז"ל וז"ל לא שיהא ספק הנפשות לשבת זו אלא אפי' אין הספק לשבת זו דפשיטא לן דהיום לא ימות אלא ספק שאם לא יעשו לו היום שמא ימות ר"ל לשבת הבאה עכ"ל ואח"כ קאמר הגמ' ה"ד כגון דאמדוה לתמניא יומא ויומא קמא שבתא מד"ת ליעכב עד לאורתא כי היכי דלא ניחול עליה תרי שבתי קמ"ל ואח"כ הביא הגמרא ראי' לזה מברייתא עי"ש ופסקו כן הרי"ף והרא"ש שם והרמב"ם הל"ש פ"ב הל"ב והטוש"ע או"ח סי' שכ"ח וא"כ ק"ל על רבינו דמדוע לא הביא א"ז דאפי' ספק שבת אחר' מחללין משום ספק ס"נ וצ"ע, ועוד דקדוק גדול ק"ל על רבינו דהיכי כתב ספק ס"נ דוחה את השבת לפיכך כו' נר' מזה דמשום דספק ס"נ דוחה את השבת ע"כ מותר להדליק או לעשות מלאכה אחרת לחולה שיש בו סכנה הלא אפילו אי לא הוה אמרינן דספק ס"נ דוחה את השבת ג"כ הי' מותר לחלל את השבת בשביל חולה שיש בו סכנה, אבל נ"ל בס"ד ליישב א"ז דהרמב"ם בהלכה א' שם כתב וז"ל דחויה היא שבת אצל ס"נ כשאר כל המצות לפיכך חולה שיש בו סכנה עושין לו כל צרכיו בשבת כו' וכתב הכ"מ דכי היכי דפליגי תנאי בפסחים דף ע"ז בטומאה אם דחויה היא בצבור או הותר' ה"נ איפליגו בשבת לגבי חולה והנפ"מ כתב בשם רש"י דכשאמרי' דדחויה אז לאו היתר גמור הוא אלא דוקא היכא דא"א בענין אחר ופסק הרמב"ם גבי טומאה ושבת דדחויה היא וכ"כ הרשב"א והר"ן וכ"ס הכ"מ לעצמו ובב"י סי' הנ"ל כתב עוד נפ"מ אי שוחטין לחולה שצריך לבשר אם יש בשר נבילה דלמ"ד דהותרה שוחטין ולמ"ד דדחויה אין שוחטין אלא מאכילין נבילה וגם שם מסיק להלכ' דדחוי' אלא שם כתב כמדומה עי"ש וא"כ צ"ל דמ"ש הרמב"ם הלכה ב' שם דשוחטין לחולה כוונתו היכא דלית לי' נביל' דאל"כ הי' סתיר' בהרמב"ם כיון דפסק דדחוי' היא וגם התשב"ץ ז"ל ח"ג ססי' ל"ז כתב את הנפ"מ של הב"י אלא הביא ראיות דאע"ג דבטומאה דחויה היא גבי שבת הותרה עי"ש, וא"כ י"ל דגם רבינו סובר דבשבת הותר' מחמת הראיות של התשב"ץ אלא הי' קשה לרבינו ממשנה דיומא דמדוע איתא וכל ס"נ דוחה את השבת הול"ל וכל ס"נ הותרה בשבת אעכצ"ל דבס"נ באמת סובר התנא דדחויה היא ולא הותרה אבל בודאי נפשות באמת גם התנא סובר דהותרה והא דל"ק א"ז בפי' י"ל דסמך דממילא ידעינן א"ז דבודאי נפשות נפיש דינא בחד דרגא וא"כ י"ל דה"ק רבינו ס"נ דוחה את השבת לפיכך מותר להדליק כו' כלומר כיון דבס"נ דוחה מוכח מזה דבודאי נפשות הותרה ומ"ש ושוחטין כו' באמת כוונתו אפי' שאית לי' בשר נבילה כיון דסובר הותרה וגם המרש"ל בביאורו כאן כתב בדעת רבינו דאפי' כשאית לי' בשר נבילה שוחטין ודו"ק, יוצא לנו מהנ"ל דאפי' כשאמרינן בודאי נפשות הותרה אבל בס"נ לא אמרינן אלא נדחה ולהלכה נ"ל דהטוש"ע באמת פסקו דהותרה דמפסקו בסי' הנ"ל דשוחטין לחולה אפי' כשיש בשר נבילה וכ"כ המג"א שם ס"ק ט':