ברית משה, מצות לא עשה סה:שכח
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 65:328
Open in the reader →1ואין (קכד) מטפחין כו' כן איתא במשנה ביצה ל"ו ע"ב ובגמ' שם הטעם משום גזיר' שמא יתקן כלי שיר כמ"ש רבינו וזהו הלכה פסוקה בכל הפוסקים שם וא"כ צ"ט על המנהג שנהגו חסידים אנשי מעשה לרקד ולטפח בשבת ויו"ט בשעת התפלה וגם שלא בשעת התפלה כשמשמחים בשמחת שבת ויו"ט דמנ"ל היתר לזה ואי"ל שלמדו כן מהירושלמי שהביא רבינו מהילולא דר"ש ברבי דכמו דשרי לטפח משום שמחת חתן וכלה כמ"כ נמי שרי משום שמחת תפלה או שמחת שבת ויו"ט וגם נאמר דכמו דשרי לטפח שרי גם לרקד כיון דחד טעם אית להו אבל זה אא"ל כיון דמהילולא דר"ש בר רבי אדרבא מוכח להיפך דלא שרי לטפח רק כלאחר יד כמ"ש רבינו והרמב"ם וגם אי"ל דסמכו על מד"ק הגמ' ביצה ל' ע"א והאידנא דקא חזינא דעבדין הכי ולא אמרינן להו ולא מידי כו' הלא הגמ' קאמר שם דמשו"ה לא אמרינן להו ולא מידי משום דהנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין וכתבו הרי"ף והרא"ש שם והני מילי במידי דידעינן בודאי דלא מקבלי מינן אבל במידי דלא ידעינן מחוייבין למחות בם אלמא דהגמ' לא דיבר אלא מההמון עם או מנשים דלא מקבלי אם מוחין וכ"נ מהמרדכי שם וא"כ היאך נאמר שהחסידים אנשי מעשה יסמכו על זה אעכצ"ל שסמכו על התו' שם ד"ה תנן שכ' וז"ל אבל לדידן אין אנו בקיאין לעשות כלי שירים ולא שייך למיגזר עכ"ל וגם הרמ"א או"ח סי' של"ט כתב על התו' זה וז"ל ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל, אבל כל זה אינו שוה לי דהב"י שם בתר דהביא את התו' כתב וז"ל וכתב המהרי"ק בשם רבינו האי שביום שמחת תורה מותר לרקד בשעה שאומרים קילוסים דתורה דנהגו בו היתר משום כבוד התורה כיון דלית ביה אלא משום שבות ונראה מדבריו דלית ליה חילוק בין ימי חכמי התלמוד ליומי דידן כמו שחילקו התו' דא"כ בלא כבוד התורה נמי הוה שרי לרקד ונ"נ שהוא דעת הפוסקים שסתמו דבריהם ולא חילקו בכך עכ"ל אלמא דהב"י סובר דשאר כל הפוסקים ל"ס כהתו' ומחמת זה סתם בש"ע שם דלא כהתו' וא"כ היאך נאמר שהחסידים ואנשי מעשה ינהגו בדבר שהוא נגד כל הפוסקים ותו הא התניא בש"ע שלו סי' הנ"ל כתב וז"ל ועכשיו שנהגו ההמון לספק ולטפח ולרקד בכל מיני שמחה אין מוחין בידם לפי שבודאי לא ישמעו ומוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים ויש שלמדו עליהם זכות לומר שעכשיו אין אנו בקיאים בעשיית כלי שיר ולא שייך לגזור שמא יתקן כלי שיר שדבר שאינו מצוי הוא כלל עכ"ל אלמא דהתניא סובר שהלימוד זכות של הרמ"א שנהגו כהתוס' לא על חסידים אנשי מעש' קאי אלא על ההמון עם וגם אמת אתו כיון שגם הרמ"א ל"כ אלא בלשון אפשר [וזה ל"ק דמדוע השמיט הרמ"א מ"ש הגמרא ביצה מוטב שיהיו שוגגים כו' די"ל כיון שהביא שנהגו כתו' ממילא תו ל"צ לומר מוטב כו' אבל ראיתי בלבוש שהביא ג"כ שנהגו כהתוס' ואפ"ה הביא גם מוטב כו' וגם על המחבר ק"ל דמדוע השמיט מוטב כו' וגם רבי' והרמב"ם הל"ש פכ"ג הל"ה והטור שם השמיטו א"ז אלא על רבינו והרמב"ם והמחבר י"ל דסמכו על מה שכתבו א"ז רבינו לעיל מיני' דהאי דינא גבי נשים המשחקות באגוזים והרמב"ם הלכות שביתת עשור פ"א הל"ז והמחבר או"ח סי' תר"ח ואף דהתם לא כתבו אלא על נשים אעפי"כ שפיר יש ללמוד משם גם על ההמון עם והא דלא כתבו א"ז כאן י"ל כיון דהדין של כאן יש ללמוד משם במכ"ש כיון דאיסור יו"כ דאורייתא הוא ואפ"ה אמרינן מוטב כו' מכ"ש כאן שאין אסור אלא משום שבות וא"כ על הרמב"ם והמחבר ל"ק מידי ועל רבינו עדיין קשה קצת דמדוע ל"כ כאן כיון דליכא למימר כמו שתירצנו אליבא דהרמב"ם והמחבר כיון שגם שם לא הוי אלא גזירה אבל על הטור של"כ גם בהל' יו"כ מזה כלום באמת צ"ע] וא"כ נשאר' הקושי' על החסידים אנשי מעשה דמנ"ל היתר לרקד ולטפח, ואי"ל דלמדו א"ז מהמרי"ק הנ"ל שהביא הב"י וגם המג"א שם ס"ק א' הלא הפרמ"ג בא"א שם כתב לחלק בין כבוד התורה לכבוד שמחת חתן וכלה דאסור וגם מהתניא הנ"ל נראה בפי' דמחלק כן מדאוסר לרקד בנישואין ומתיר בש"ת וגם נ"ל בס"ד להביא ראי' לזה דאל"כ אלא נאמר דלהמרי"ק מותר לרקד גם בנישואין ואז צ"ל דגם לטפח שרי כיון דחד טעם אית להו א"כ הי' קשה על על המרי"ק מהירושלמי שהביא רבינו מהא דהילולא דר"ש בר רבי דמוכח משם דלא שרי לטפח בנישואין אלא כלאחר יד ולחלק בין זמנם לזמנינו כמו שמחלק התוס' אא"ל להמרי"ק כיון שכתב הב"י דהמרי"ק ל"ס כהתו' אעכצ"ל דהמרי"ק מחלק בין כבוד התורה לכבוד שמחת חו"כ דאסור כמו שמחלקו התניא והפרמ"ג וא"כ עדיין קשה דילמא דוקא משום כבוד שמח"ת התיר המרי"ק אבל לא משום שאר שמחת מצוה כמו שלא התיר משום שמחת חו"כ: