ברית משה, מצות לא עשה סה:מה
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 65:45
Open in the reader →1ונ"ל בס"ד דבפסחים ס"ה ע"א על הא דכהנים היו מדיחים את העזרה שלא ברצון חכמים איתא בגמ' שלא ברצון מאן א"ר חסדא שלא ברצון ר"א פירש"י וז"ל דאמר בעלמא גבי מכבד דהיינו דומיא דהדחה איכא חיוב חטאת הלכך במקדש כשכבר נעשה צורך גבוה אסור עכ"ל ולכאורה מדוע מדמה רש"י הדחה לכיבוד דוקא הא לר"א גם במרבץ חייב חטאת ומדוע לא מדמה למרבץ וצ"ל דרש"י סובר נהי דלר"א ליכא שום נ"מ אפי' אם הי' מדמה הדחה למרבץ אבל כיון דלרבנן יש נ"מ דאי אמרינן דדומה הדחה למרבץ אז שרי לנו גם להדיח כמו ששרי לרבץ לר"ש שסובר דדבר שאינו מתכוון מותר וקיי"ל כוותיה אבל אי אמרינן דדומה הדחה לכיבוד אז אסור לנו להדיח כמו שאסור לכבד וכיון שרש"י סובר דבאמת לרבנן דומה הדחה לכיבוד ע"כ אם הי' מדמה אליבא דר"א למרבץ הי' יוצא לנו חורבה מזה לפום שיטת רש"י דסובר בשבת צ"ה ע"א ד"ה כר"ש דכיבוד אסור ועכ"כ רש"י גם אליבא דר"א דהדחה דומה לכיבוד ועי' בתו' פסחים שם ד"ה המכבד ותראה שג"כ מדמה הדחה לכיבוד וא"כ ממילא שפיר י"ל שגם רבינו סובר דהדחה דומה לכיבוד וכיון שכ' רבינו דכיבוד אסור ע"כ ל"צ תו למיכתב מהדחה וסיכה כלום כיון דממילא ידעינן דאסור מכיבוד כמובן. דבשלמא הרמב"ם כיון שסובר בהל"ש שם דכיבוד שרי על רצפת אבנים והדחה וסיכה אסור אף על רצפת אבנים ע"כ צריך לכתוב את הא דהדחה וסיכה לדין בפ"ע אבל רבינו דעכצ"ל שסובר דגם כיבוד אסור אף על רצפת אבנים כיון שהביא ראי' דכיבוד אסור מהא שהקשה הגמ' שבת קכ"ד ע"ב על ר"א שסובר אף מכבדות של תמרה מותר לטלטל בשבת ואי נאמר שרבינו סובר דכיבוד על רצפת אבנים שרי א"כ שוב הוי אף מכבדות של תמרה מלאכתן להיתר כיון שמותר לכבד בו על רצפת אבנים וא"כ אכתי נשארה קושית רבינו מה הקשה הגמ' על ר"א אעכצ"ל דסובר דאף על רצפת אבנים אסור לכבד [ועי' תו' בשבת צ"ה ע"א ד"ה והאידנא ופסחים ס"ה ע"א ד"ה המכבד ותראה שג"כ לא הביא ראי' דכיבוד אסור אלא מהא דר"א שהביא רבינו וא"כ מוכח שגם התו' סובר דאף על רצפת אבנים אסור לכבד] וא"כ ממילא ליכא שום נ"מ לרבינו בין כיבוד להדחה וסיכה וע"כ סמך שפיר בהא דהדחה וסיכה על הא דכיבוד כהנ"ל כמובן. ועל הרמב"ם שכ' בפי' דכיבוד מותר על רצפת אבנים באמת צ"ל דלא מחמת הראי' של רבינו מהא שהקשה הגמ' על ר"א אוסר הכיבוד אלא על הרמב"ם צ"ל שהי' לו הגירסא בגמ' כמו שגרס הרי"ף בפ' כל הכלים או כמו שגרס הבה"ג מובא בהרשב"א ובח' הר"ן בשבת דף קכ"ד ולפי הני גירסות באמת ליכא משם ראי' כלל עי"ש ותבין אלא על הרמב"ם צ"ל שהראי' שלו שאסור לכבד מגמ' דביצה דף כ"א מובא בר"ן בשבת סוף פ' המצניע ול"ס הרמב"ם כתירוצו של הרי"ף בתשובותיו מובא בר"ן שם שהחכמים דגמ' דביצה הם ר' יהודא דסובר דדשא"מ אסור ולא קיי"ל כוותיה אלא הרמב"ם סובר כיון דגמ' דביצה נאמרה בלשון חכמים מוכח דהלכה כן וכ"כ הא"ז בהל"ש אות ע"ח וז"ל ולא מסתבר לאוקמי רבנן כר' יהודא דלא כהלכתא עכ"ל. ואפי' לפמ"ש הח' הרמב"ן והריטב"א בשבת דף קכ"ד לחזק את תירוצו של הרי"ף בתשובותיו ולפי דבריהם באמת נסתר' הראי' מגמ' דביצה עי"ש ותבין אפי' לפי דבריהם י"ל שהראי' של הרמב"ם היתה ממקום שהביא הרוקח סי' נ"ח משבת דף ק"מ מהא דאסור לגרוף איבוס של קרקע עי"ש ועי' בהגמי"י הל"ש פכ"א שכ' דלהרמב"ם נשארה קושית רבינו על הגמ' דשבת דף קכ"ד אבל לפי מה שכתבנו שהרמב"ם באמת לא משם הביא ראי' ל"ק מידי כמובן, וממילא לפי"ז הרמב"ם לשיטתו באמת שפיר עשה שהביא את הא דהדחה וסיכה לדין בפ"ע אבל רבינו לשיטתו שהביא ראי' דאסור הכיבוד כהנ"ל באמת ג"כ שפיר עשה שלא הביא את הדין דהדחה וסיכה כיון דיכלינן למילף מהא דכיבוד כמו שכתבנו ודו"ק: