ברית משה, מצות לא עשה עה:י
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 75:10
Open in the reader →1ומ"ש רבינו ומה שאומר שם רב אשי הטעם כדי שיאמרו אין אופין מי"ט לשבת כו', בביצה ט"ו ע"ב פליגי רבא ורב אשי בטעמא דע"ת רבא אמר כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנ' יפה לי"ט ור"א אמר כדי שיאמרו אין אופין מי"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול ומרבינו ז"ל נראה דפסק כרב אשי ובפרט לפמ"ש מו"ה יוסף מקרעמניץ בביאורו כאן שרבינו הקשה על רבותינו שבצרפת מרב אשי מוכח בפי' דגם בדעת רבותינו שבצרפת סובר רבינו דסברו כר"א דאל"כ מה הקשה דילמא סברו כרבא עי"ש ותבין וכ"פ הרמב"ם ז"ל הלי"ט פ"ו הל"א וכתב הרהמ"ג ז"ל דמשום דרב אשי בתרא והלכ' כבתראה, וא"כ צ"ל דיש איזה נפ"מ לדינא ביניהם דאלת"ה אלא נאמר דלא פליגי אלא בטעמא דמילתא אז הי' מקום להקשות דמנא להו דהלכה כר"א דילמ' לא אמרי' האי כללא דהלכה כבתראה אלא דוקא היכא דפליגי לדינא אבל לא היכא דפליגי בטעמא דמילת' כמ"ש היד מלאכי סי' קנ"ג לחלק כן לענין האי כללא דהלכה כרבא לגבי אביי אעכ"מ דיש איזה נפ"מ לדינא ביניהם, ועי' ברא"ש שם שכ' דנפ"מ דלרבא צריך לערב בעי"ט דוקא אבל לר"א יכול לערב אפי' קודם עי"ט ולא הכריע הרא"ש דהלכה כמאן וכבר עמד ע"ז הק"נ שם אבל לפמ"ש באמת יפה עשה דלא הכריע דכיון דכתב דפליגי לדינא ממילא ידעינן דהלכה כרב אשי משום הכלל דהלכה כבתראה, אבל לכאורה ק"ל על הרא"ש דלפי דבריו מה הקשה הגמ' אלא לרבא מאי איריא מעי"ט אפי' בי"ט נמי דילמ' משו"ה קתני במשנה ועושה תבשיל מעי"ט לאפוקי שלא יקדים לעשותו מקודם עי"ט אבל לא למעט שלא יעשה בי"ט ואח"כ ראיתי שגם הצל"ח עמד ע"ז עי"ש מה שתירץ אבל לי"נ די"ל דגם להרא"ש הי' הגירסא בגמ' שהקשה על רב אשי כמ"ש התו' רי"ד בביצה שם ולפי גירסא זו באמת ל"ק על הרא"ש מידי עי"ש ותבין, והשעה"מ הלי"ט פ"ו כתב ג"כ נפ"מ דאם שכח ולא עירב מעי"ט לרבא יכול לערב בי"ט ולר"א אינו יכול אבל אח"כ הכריע מהרא"ש דגם לרבא גזרינן שוגג אטו מזיד מדל"כ הרא"ש גם את הנ"מ זו והצל"ח בביצה שם כתב שאין הכרעתו הכרעה דאטו הרא"ש כי רוכלא ליחשוב וליזיל די"ל דנקט חד נפקותא וה"ה דאיכא אחריני אבל לי"נ דה"ק השעה"מ כיון דהנפ"מ שכ' הרא"ש קולא לר"א וחומרא לרבא והנפ"מ שכ' השעה"מ להיפך קולא לרבא וחומרא לר"א ע"כ הו"ל להרא"ש למימר גם את הנפ"מ זו דבשלמא כשהנפ"מ של השעה"מ הי' ג"כ קולא לר"א וחומר' לרבא אז שפיר י"ל כמ"ש הצל"ח דאטו כי רוכלא ליחשוב וליזיל אבל כיון דהנפ"מ של השעה"מ הוי להיפך ע"כ הוכיח שפיר את הכרעתו אבל לפמ"ש דלהרא"ש הי' הגירס' בגמ' כגירסת התו' רי"ד ולפי גירסא זו באמת גם הנפ"מ של השעה"מ קול' לר"א וחומרא לרבא א"כ ליכ' הכרע מהרא"ש כמ"ש השעה"מ כיון די"ל כמ"ש הצל"ח, ועי' בפנ"י ובצל"ח שכתבו עוד נפ"מ לדינא בין פלוגתתם וכיון דיש כמה נפ"מ בין פלוגתתם ע"כ שפיר פסקו רבינו והרמב"ם כרב אשי כמובן:
2אבל עדיין ק"ל על רבי' דמדוע לא דיבר מהנפ"מ כלום בשלמא על הרמב"ם י"ל שאין דרכו להביא אלא מה שמפורש בש"ס ירושלמי ספרא ספרי ותוספתא ומה שיש להמציא מהשקלא וטריא הניח על לשונו כמ"ש היד מלאכי כללי הרמב"ם שצריך לדייק בו כבלשון הגמ' אבל רבינו שמצינו כמה פעמים שדיבר גם ממה שהמציא מהשקלא וטריא א"כ מדוע ל"כ גם כאן מהנפ"מ, וע"כ נ"ל בס"ד דמשו"ה לא דיבר רבינו מהנפ"מ שכ' הרא"ש כיון דסובר כר"ח שהביא הכלבו דל"ס כהרא"ש אל"ס דגם לרב אשי אין לערב מקודם רק בעי"ט מובא בב"י או"ח סי' תקכ"ז ועי' ביש"ש ביצה פ"ב אות א' שהאריך בזה ופסק באמת דלא כהרא"ש, ועל הנפ"מ של השעה"מ הנ"ל י"ל דלרבינו הי' הגירס' בגמ' כמו שאיתא לפנינו דאליב' דרבא קאמר הגמ' גזיר' שמא יפשע ודלא כגירסת התו' רי"ד הנ"ל וא"כ ליכ' נפ"מ לדינא מהנפ"מ של השעה"מ אלא אליבא דרבא אבל לר"א באמת אסור לערב בי"ט וכיון דפסק רבי' כר"א ע"כ לא דיבר מהנפ"מ זו וממילא לפי"ז גם מהנפ"מ של הצל"ח ליכא שום נפ"מ לר"א עי"ש ותבין והנפ"מ של הפנ"י דלר"א סגי' לערב בפת או בתבשיל באמת גם הפנ"י הניח בצ"ע, וא"כ י"ל דרבינו באמת סובר דרבא ור"א לא פליגי לדינא אלא בטעמא דמילתא וע"כ לא דיבר מהנפ"מ כלום ועל קושיתינו הנ"ל דמדוע פסק כר"א י"ל כיון דבירושלמי ביצה פרק ב' הלכה א' ליתא אלא טעמא דרב אשי ע"כ פסק כר"א ודו"ק: