ברית משה, מצות לא עשה עה:ט

1י"ט (ז) שחל להיות בע"ש כו', לכאורה צ"ל היאך הביא רבינו ז"ל את הלשון אחר של רבינו יצחק בתר רבותינו שבצרפת הלא חולקים הם דלרבותינו שבצרפת סמוך לחשיכה בגוונא דל"ל הואיל באמת איסור הכנה דאורייתא וללשון אחר של ר"י גם אז לא הוי באפייה ובבישול אלא דרבנן ועוד ק"ל מדוע הביא את הלשון אחר של ר"י דוקא מדוע לא הביא את תירוצו השני של התו' ביצה ב' ע"ב ד"ה והי' שג"כ על דרך הלשון אחר של ר"י, ונ"ל בס"ד לתרץ בהקדים לחקור את דעת רבינו בשיטת הרמב"ם דזה נראה בעליל דהחילוק בין הרמב"ם לרבותינו שבצרפת כפמ"ש רבינו דלהרמב"ם ליכא זמן שיהא אסור מה"ת לאפות או לבשל מי"ט לשבת דאפי' סמוך לחשיכה דל"ל הואיל ג"כ אינו אסור אלא מדרבנן מדכ' סתם בהלי"ט פ"ו הל"א ואיסור זה מד"ס אבל לרבותינו שבצרפת סמוך לחשיכה אסור מה"ת ולכאו' קשה על הרמב"ם כיון דפסק פ"א הלי"ט שם כרבה דהכנה דאורייתא א"כ היכי כתב ואיסור זה מד"ס אעכצ"ל כמ"ש הדרישה או"ח סי' תקכ"ב דסובר כתירוצו הב' של התו' הנ"ל דבאפיי' ובישול לא שייך הכנה כיון שאינו מחוסר רק תיקון בעלמ' או צ"ל דסובר כמ"ש הב"י שם דגם לרבה אמרינן דצורכי שבת נעשים בי"ט מדאורייתא רק מדרבנן אסור או צ"ל כמ"ש המג"א שם דסובר כבעה"מ והרמב"ן במלחמות עיין במחה"ש שם או צ"ל דסוב' כהלשון אחר של הר"י שהביא רבי' דבדבר שיכול ליהנות בו ביום לא שייך איסור הכנה, וכיון שיש לפנינו לומר בדעת הרמב"ם ד' אופנים הנ"ל א"כ צריך לברר דאיזה אופן סובר רבינו בדעתו הן אמת שהמרש"ל ז"ל בביאורו כאן סובר בדעת רבי' דסובר בדעת הרמב"ם כמ"ש הדרישה הנ"ל וכ"כ בספרו יש"ש ביצה פ"ב אות ג' וכ"כ מו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל בביאורו כאן עי"ש אבל לי ההדיוט קשה עליהם טובא. דהתו' הנ"ל כתב וז"ל אך תימא הואיל והכנה דאורייתא היאך אופין ומבשלין מי"ט לשבת וכ"ת ע"י ע"ת וכי אתי תקנתא דרבנן לעקור הכנה דאורייתא ונ"ל דרבה גופיה אזיל לטעמיה דאית ליה הואיל ואי מקלעי אורחים חזי ליה השתא נמי חזי ליה ואפילו לדידן ניחא דכל דבר אפוי ומבושל לא שייך ביה הכנה שאינו מחוסר רק תיקון בעלמא דמעיקרא הוה חזי ליה רק גבי ביצה שהוא דבר חדש שלא היתה בעולם ולא היתה ראוי' כלל מעיקרא עכ"ל נראה מתוס' דלא פסק כרבה אלא כר"ח דלא אמרינן הואיל מדכ' ואפי' לדידן וכ"כ המר"ל שם וזה דלא כרוב הפוסקים דאית לן הואיל וכבר הניח א"ז בצ"ע הפנ"י רפ"ב דביצה, עכ"פ זה מוכח בפי' דתירוצו הא' כתב התו' אליבא דרבה ותירוצו הב' ל"כ אלא לדידן דלית לן הואיל והנפ"מ בין השני תירוצים פשוט דלתירוץ הא' בגוונא דל"ל הואיל דהיינו סמוך לחשיכה באמת איסור הכנה דאורייתא ולא מועיל הע"ת על סמוך לחשיכה כמ"ש התוספת פסחים מ"ו ע"ב ד"ה רבה אבל לתירוץ הב' גם סמוך לחשיכה לא הוי איסור הכנה באפייה ובישול רק דרבנן ומועיל הע"ת וא"כ לכאו' צ"ט מדוע ל"ק התוס' את תירוצו הב' גם אליבא דרבה, ונ"ל בס"ד בכוונת התו' דבפסחים שם איתא א"ל רבה לר"ח לדידך דאמרת לא אמרינן הואיל היאך אופין מיו"ט לשבת א"ל משום ע"ת והקשה רבה ומשום ע"ת שרינן איסורא דאוריי' [כלומר אפייה בכלל הל"ט מלאכות וא"כ אסור לאפות מה"ת שלא לצורך משום לא תעשה מלאכה דל"ל דמשום הכנה הקשה רבה משום ע"ת שרינן איסורא דאוריי' דדילמ' ל"ס ר"ח דהכנה דאורייתא כמו שבאמת מוכח מעירובין ל"ח ע"ב כמ"ש היש"ש סי' הנ"ל אעכ"מ דרבה משום לא תעשה מלאכה הקשה] א"ל מדאורייתא צורכי שבת נעשין בי"ט ורבנן הוא דגזרו ביה גזירה שמא יאמרו אופין מי"ט אף לחול וכיון דאצרכוהו רבנן ע"ת אית ליה היכירא פרש"י וז"ל מדאוריי' צורכי שבת נעשין בי"ט דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש ושבת וי"ט חדא קדושה היא דתרווייהו שבת איקרו וכי היכי דמותר לבשל לבו ביום מותר לבשל למחר עכ"ל אלמא דלר"ח דלא אמרינן הואיל צ"ל דצורכי שבת נעשין ביו"ט מדאוריית' אבל לרבה דאית ליה הואיל צורכי שבת אין נעשין בי"ט, נמצא לפי"ז יש לרבה שני איסורי דאוריי' לאפות מי"ט לשבת חדא משום ל"ת מלאכ' ואידך משום הכנה אלא הגמרא פסחים לא דיבר רק מל"ת מלאכה מהטעם שכתבנו והתוס' ביצה לא דיבר רק מאיסור הכנ' כיון דמאיסור ל"ת מלאכה כבר דיבר הגמ' פסחים וממילא מיושב בס"ד התימ' שהקש' המר"ל בביצה שם על התו' דהיאך הקשה קושי' המפורשת בגמרא פסחים וגם המג"א רס"י תקכ"ז כתב על התו' וז"ל ובלא"ה דבריהם תמוהים וצריכים ישוב עם הגמ' פסחים עי' במחה"ש שם אבל לפמ"ש מיושב שפיר דהכי הקשה התו' לרבה דאית ליה הכנה דאורייתא היאך אופין ומבשלין מי"ט לשבת נהי דמשום ל"ת מלאכה ליכא כיון דאית ליה הואיל כמ"ש הגמ' פסחים אבל עדיין איכא לספוקי אי סברת הואיל מועיל גם לענין איסור הכנה כיון דחמיר דנוהג אפי' היכא דליכא משום ל"ת מלאכ' כגון בהכנ' דממילא גבי ביצ' שנולד' בי"ט אחר שבת דמשום הכנ' איכא ומשום ל"ת מלאכה ליכא וע"ז משני התו' דאע"ג דאיסור הכנה חמור אפ"ה מועיל הואיל כמו שמועיל משום ל"ת מלאכה ודו"ק. וממילא מיושב בס"ד דמדוע לא מתרץ התו' את תירוצו הב' גם אליבא דרבה דכיון דרבה לית ליה צורכי שבת נעשין בי"ט ע"כ אפי' אם נאמר דסובר דאיסור הכנה לא שייך באפייה ובישול אפי"ה ל"ל לדידיה דשרי לאפות או לבשל סמוך לחשיכה דנהי דמשום איסור הכנה ליכא אבל אכתי משום ל"ת מלאכ' איכ' כיון דסמוך לחשיכה ל"ל הואיל אבל לדידן דפסקינן לפום שיטת התוס' כר"ח דלית ליה הואיל וצ"ל דצורכי שבת נעשין בי"ט מדאוריי' עכ"כ התוס' שפיר את תירוצו הב' לדידן ודו"ק בזה כי לפענ"ד היא פשט אמתי בהתוס':

2וכיון שהוכחנו בס"ד שתירוצו הב' של התו' ל"ל אליב' דרבה אם לא שנאמר דרבה גכ"ס דצורכי שבת נעשין בי"ט מה מאד יש להבין בזה מ"ש הב"י או"ח סי' תקכ"ז דבתר שהביא את לשון הרמב"ם שכ' רבינו ובתר שהביא את התו' הנ"ל כתב וז"ל ובאמת שדעת הרמב"ם מבואר בגמ' פרק אלו עוברין דאמרינן התם מדאוריי' צורכי שבת נעשים בי"ט ורבנן הוא דגזרו ביה גזירה שמא יאמרו אופין מי"ט לחול וכיון דאצרכוהו רבנן ע"ת אית ליה היכירא ואע"ג דלמאן דלית ליה הואיל אמרינן התם הכי משמע דמאן דאית ליה הואיל נמי סבר הכי דבהא ל"פ והתו' צ"ל שסוברים שאע"פ שאינו מפורש בגמ' שחולקים בכך מ"מ לרבה ל"ש ליה בין מי"ט לשבת למי"ט לחול עכ"ל ולכאורה יש לדקדק כיון דכל כוונת הב"י לפרש את הרמב"ם מ"ש ואיסור זה מד"ס ומפרשו במ"ש דסובר דגם לרבה מדאורייתא צורכי שבת נעשין בי"ט א"כ מדוע הביא את התוס' בהשקלא וטריא דעסק לפרש את הרמב"ם הלא לדידיה ל"ס הרמב"ם כחד מהתירוצים של התוס' ועוד למה מסיים והתו' צ"ל כו' מה שייכות יש להרמב"ם עם התו' דבשביל דמפ' את הרמב"ם צריך לפרש גם את התו' וגם על גוף תירוצו של הב"י ק"ל דמה פעל במ"ש דהרמב"ם סובר דלרבה ג"כ צורכי שבת נעשין בי"ט מדאוריית' הן אמת דלענין לאו דל"ת מלאכה פעל בזה אבל אכתי אסור מה"ת לאפות או לבשל משום הכנ' כיון דעל איסור הכנה לא פעל הא דצורכי שבת נעשים בי"ט כלום וא"כ אכתי קשה היכי כתב הרמב"ם ואיסור זה מד"ס הלא אכתי אסור מה"ת משום הכנה, אבל בהנ"ל דברי הב"י מיושבים בס"ד די"ל דהב"י ג"כ כיוון לומר דהרמב"ם סובר כתירוצו הב' של התוס' אלא כיון דהרמב"ם פסק כרבה דאית ליה הואיל א"כ ל"ל דסובר כתירוצו הב' של התוס' אם לא שנא' דסובר דגם לרבה מדאורייתא צורכי שבת נעשין בי"ט כהנ"ל עכ"כ הב"י דבאמת ס"כ וכדי שלא יהא קשה על דבריו הא חזינן דהתו' ל"ק את תירוצו הב' אלא להאי שיטה דלא אמרינן הואיל ע"כ מסיים הב"י והתו' צ"ל כו' ודו"ק:

3ולפי הנחה הנ"ל שפיר תבין מדק"ל על הדרישה הנ"ל דהיכי כתב לפרש את הרמב"ם דסובר כתירוצו הב' של התו' הנ"ל ולא מסיים כמ"ש הב"י דהרמב"ם סובר דמדאוריי' צורכי שבת נעשין בי"ט א"כ נראה דסובר דבמד"כ דהרמב"ם סובר כתירוצו הב' של התו' סגיא לפרש את הרמב"ם אפי' כשנאמר דסובר דמדאוריי' צורכי שבת אין נעשין בי"ט אבל זה באמת ליתא דכשנאמר דהרמב"ם באמת ס"כ אז נהי דמשום הכנ' שרי לאפות או לבשל מי"ט לשבת ע"י ע"ת אפי' סמוך לחשיכה אבל עדיין משום ל"ת מלאכה אסור סמוך לחשיכה כיון דלא שייך למימר אז הואיל כהנ"ל בדעת התו', ובפרט על המרש"ל הנ"ל ק"ל טובא כיון דכ' בפי' בספרו יש"ש הנ"ל דהרמב"ם סובר דמדאוריית' צורכי שבת אין נעשין בי"ט ודלא כהב"י והביא ראיות לזה א"כ היכי כתב שם ובביאורו כאן לפרש את הרמב"ם דמשו"ה סובר דגם סמוך לחשיכה אינו אסור אלא מדרבנן משום דסובר כתירוצו הב' של התו' הנ"ל הלא אכתי אסור מדאוריי' משום ל"ת מלאכ' כהנ"ל וזה אצלי קושי' גדולה ומצוה ליישבה. וא"כ הרווחנו בהנ"ל דל"ל דרבי' סובר בכוונת הרמב"ם כמ"ש המרש"ל והדרישה מחמת קושיתינו הנ"ל וגם זה נ"ל בס"ד דכמ"ש המג"א הנ"ל דהרמב"ם סובר כבעה"מ והמלחמות ג"כ ל"ל דסובר רבי' כיון דלהמג"א גכ"ס הרמב"ם דסמוך לחשיכ' אסור מדאורייתא כמ"ש המג"א בפי' כן וא"כ ליכא פלוגתא בין הרמב"ם לרבותינו שבצרפת ורבינו באמת סובר לפליגי בסמוך לחשיכ' אעכ"מ דגם כהמג"א ל"ס, וגם א"ז ל"ל דרבינו סובר בדעת הרמב"ם כהלשון אחר של ר"י כיון דלהלשון אחר ג"כ צ"ל דסמוך לחשיכה אסור לאפות ולבשל כיון דמד"כ הלשון אחר דבדבר שיכול ליהנות בו ביום לית ביה משום הכנה ע"כ משום הואיל היא דכיון שיכול ליהנות ושייך למימר ביה הואיל ע"כ לית ביה משום הכנה אבל בדבר שאין יכול ליהנות דלא שייך למימר הואיל אסור משום הכנה וכעין זה כתב התו' פסחים מ"ו ע"ב ד"ה רבה וכיון דטעמא דלשון אחר משום הואיל עכ"מ דגם להלשון אחר סמוך לחשיכה אסור מדאורייתא וממיל' תו ל"ל דהרמב"ם סובר כלשון זה כיון דלהרמב"ם גם אז אינו אסור אלא מדרבנן כמובן, וכיון שבררנו בס"ד דל"ל דרבינו סובר בדעת הרמב"ם כהמרש"ל והדריש' והמג"א והלשון אחר של ר"י עכצ"ל דסובר כמ"ש הב"י הנ"ל וכמו שפירשנו בכוונת הב"י וא"כ ממילא ל"ק קושיתינו הב' הנ"ל דמדוע לא הביא רבינו את תירוצו הב' של התוס' כיון די"ל דנכלל בשיטת הרמב"ם שהביא וגם הקושי' הא' הנ"ל ל"ק כיון דלפמ"ש דגם להלשון אחר של ר"י אסור לאפות ולבשל סמוך לחשיכה באמת לא חולק הלשון אחר עם רבותינו שבצרפת ודו"ק: