ברית משה, מצות לא עשה עה:יא

1בפרק (ח) אין דורשין דרש כו'. בחגיגה י"ח ע"א שאל הגמ' דמנ"ל דחש"מ אסור בעשיית מלאכה והביא ג' ברייתות ע"ז חדא פלוגתת ר' יאשיה ור' יונתן ר' יאשיה יליף מאת חג המצות תשמור שבעת ימים ור' יונתן יליף מק"ו ואידך פלוגתת ריה"ג ור"ע ריה"ג יליף מכל מלאכת עבודה ל"ת ור"ע יליף מאלה מועדי ד' והבריית' זו איתא בהספרא פ' אמור פ"ב בנוסח' אחרת קצת והברייתא ג' היא התני' אידך שהביא רבינו וגם בספרי פרשת ראה איתא ברייתא זו אלא שם איתא בשם ר' ישמעאל והגמ' נקט סתם ואפשר כיון דגמ' רצה למיסתם כהאי ברייתא ע"כ נקט סתם [ובזה תבין דמדוע נקטו רש"י ותו' ריש מוע"ק את הברייתא זו דוקא] וא"כ יש לדקדק ברבינו ז"ל דמדוע הביא את הבריית' ב' ואת הברייתא ג' בשלמא הברייתא ג' י"ל דנקט כיון דשקיל וטרי בברייתא זו בהא דלא מסרן הכתוב אלא לחכמים כו' אבל הברייתא ב' מדוע הביא ותו מדוע לא הביא את הברייתא א' תחת הברייתא ב'. וכדי ליישב א"ז אקדים לברר בס"ד את השיטות בזה אי מלאכת חש"מ מדאורייתא אסור או מדרבנן, מלשון רבינו נראה דסובר כהבה"ג ור"ת ז"ל דאינו אסור אלא מדרבנן וכל הדרשות דברייתות הנ"ל אסמכתות וכן סברו ז"ל התו' חגיגה שם וע"ז כ"ב ע"א ד"ה תיפוק והרמב"ם והגמ"יי הלי"ט פ"ז הל"א והרא"ש ריש מוע"ק וכ"נ מהכלבו ז"ל ריש הל' חש"מ מדהביא בשם הרמב"ם כן ולא חולק עליו ובאמת מהירושלמי מוע"ק פ"ב הלכה ג' מוכח כשיטתם וכבר הביאו ז"ל את הירושלמי זה, אבל לכאורה ק"ל על שיטה זו הלא מגמ' חגיג' מוכח דר' יוחנן ור"ל סברו דמדאורייתא אסור ועליהם הקשה הגמ' מנה"מ והביא הגמ' את הג' ברייתות הנ"ל א"כ עכצ"ל דר"י ור"ל סברו דהלימודים של הג' ברייתות לאו אסמכתות הם וא"כ היכי פסקו דלא כוותיהו ובאמת הריטב"א ז"ל ריש מוע"ק פסק מחמת קושיא זו כשיטת רש"י והרמב"ן ז"ל דמדאורייתא אסור וא"כ מה יענ' רבינו וכל הפוסקים הנ"ל על הקושיא זו, אבל ראיתי בתוס' רי"ד ז"ל חגיגה שם שהוכיח מריש מוע"ק ומפרק ב' שם דמלאכת חש"מ לא מיתסר אלא מדרבנן ואח"כ כתב וז"ל ומשום דקי"ל דהוא מדרבנן משו"ה קאמר מכלל דתרווייהו ס"ל דאסור מדאורייתא ובעי מנה"מ ואנן דסברינן דהוא מדרבנן הני קראי אסמכתא בעלמא נינהו עכ"ל ולפי דבריו באמת ל"ק הקושיא הנ"ל אלא אדרבא מדקאמר הגמ' מכלל דתרווייהו מוכח דלא סברינן כוותייהו וא"כ י"ל דכל הפוסקים הנ"ל ס"ל כהתו' רי"ד:

2ובתי"ט ז"ל ריש מוע"ק ראיתי שכ' וז"ל רש"י ורי"ף ורמב"ם והרא"ש והטור פה אחד הסכימו דאינ' אלא אסמכתא ואין לאיסור מלאכה בחש"מ עיקר מה"ת כו' עכ"ל מ"ש דהרי"ף סובר דאינה אלא אסמכתא הטור ז"ל או"ח סי' תקל"ו כתב בשמו להיפך הן אמת דהב"י ז"ל שם ובסי' תק"ל כתב דאינו יודע דמנ"ל להטור דהרי"ף ס"כ הלא הב"ח ז"ל סי' תקל"ו כתב מקור לזה ואח"כ ראיתי שכבר עמד בזה על התי"ט רע"א ז"ל בהגהותיו על המשניות שם ומ"ש התי"ט דגם רש"י סובר דאינה אלא אסמכתא ע"ז ק"ל טובא הלא התו' חגיגה שם ד"ה חש"מ כתב וז"ל ולא כפירוש ר' שמואל שפי' בערבי פסחים גבי כל המבזה את המועדות כגון עושה מלאכה בחש"מ והא ליתא דמדרבנן הוי וכדפירשתי עכ"ל אלמא דהתו' סובר כיון דמפ' הרשב"ם ז"ל כל המבזה את המועדות שעוש' מלאכה בחש"מ עכ"ס דמדאורייתא אסור [ועי' רמב"ם הלי"ט פ"ו הלט"ז שמפ' כל המבזה את המועדות על י"ט גופא אלמא כיון דסובר דמלאכת חש"מ דרבנן ע"כ לא מפ' כהרשב"ם א"כ מוכח גם מהרמב"ם כמ"ש התו'] וכיון דרש"י מכות כ"ג ע"א ג"כ מפרש כל המבזה את המועדות על חש"מ עכ"מ דגם רש"י סובר דמדאוריית' אסור ומה שלא דיבר התו' גם מרש"י זו י"ל כיון שכבר כתב התוס' שם דמרש"י מוע"ק י"א ע"ב ד"ה אלא מוכח דמדאורייתא אסור וע"ז הקשה הר"ת גופא ע"כ לא דיבר התו' בסוף דבריו תו מרש"י אלא מהרשב"ם, עכ"פ זה מוכח בפי' מהתוס' דרש"י סובר דמדאורייתא אסור וכ"כ בפי' הריטב"א הנ"ל וא"כ ק"ל על התי"ט דהיאך כתב בשם רש"י להיפך. וגם על המזרחי ז"ל ק"ל דבפ' אמור פכ"ג פ"ח כתב רש"י דפירושא דמלאכת עבודה מלאכת דבר אבד ובפסוק ל"ו שם עצרת הוא כל מלאכת עבודה ל"ת כתב וז"ל לא תעשו יכול אף חש"מ יהא אסור במלאכת עבודה ת"ל הוא אלמא דרש"י סוב' דהוא ממעט מלאכת דבר אבד בחש"מ דשרי והרמב"ן שם הרבה להשיב על רש"י וחד מן הקושיות וז"ל שא"כ הרי חש"מ רמוז בתורה שמותר בדבר האבוד והם אמרו לא מסרן הכתוב אלא לחכמים שאין בתורה רמז איזה מלאכה מותרת ואיזה אסורה כו' עכ"ל ואל תטעה שכוונת הרמב"ן להקשות דמלאכת חש"מ אינה אסור אלא דהרי הרמב"ן היא מהשיטות דמדאורייתא אסור כמ"ש בפי' וכ"כ בשמו הריטב"א הנ"ל אלא כוונת הרמב"ן להקשות דאף דמלאכת חש"מ מדאורייתא אסור אבל זה ל"כ בפי' דאיזה מלאכה אסורה ואיזה מותרת אלא ע"ז קאמרה הברייתא ג' הנ"ל לא מסרן הכתוב אלא מדרבנן לחכמים כו' ולרש"י דפירושא דמלאכת עבודה מלאכת דבר אבד והוא דמעצרת בא למעט מלאכת דבר אבד בחש"מ דמותר א"כ כתיב בפי' דאיזה מלאכה מותרת והיכי קאמרה הברייתא דדבר זה לחכמים מסרו כן הקשה הרמב"ן על רש"י ועי' במזרחי שם מה שתירץ ע"ז ותוכן דבריו שרש"י גכ"ס כהפוסקים הנ"ל דמלאכת חש"מ אינה אסורה אלא מדרבנן וכל הני דרשות דת"כ אסמכתא, וע"ז ק"ל כמו שהקשינו על התי"ט דמתו' חגיגה ומהריטב"א מוכח בפי' דרש"י סובר דמדאורייתא אסור וגם על הקרבן אהרן ז"ל ק"ל שכ' בפ' אמור פרשה י"ב על המזרחי וז"ל ואני שמעתי ולא אבין שהרמב"ן ז"ל רואה הוא דאסמכתא הוא אלא מה דקשה ליה כו' עי"ש שמפרשו היטב וזה עכצ"ל דמ"ש הק"א שהרמב"ן ז"ל רואה הוא דאסמכתא הוא כוונתו דהרמב"ן רואה הוא דלרש"י לא הוי אלא אסמכתא דל"ל דבדעת הרמב"ן עצמו כ"כ כיון דהרמב"ן מהשיטות דלאו אסמכתא כהנ"ל וא"כ גם על הק"א קשה דהיאך כתב נגד התוס' והריטב"א הנ"ל ותו ק"ל מה יענו המזרחי והק"א עמ"ש רש" במוע"ק י"א ע"ב ד"ה אלא דז"ל אלא אפי' חש"מ דאסורה ביה מלאכ' מדאוריי' דכתיב את חג המצות תשמור שבעת ימים לימד על כל החג שהוא אסור עכ"ל אלמא שכ' בפי' דמדאורייתא אסור:

3וכדי ליישב את כל הנ"ל עי' ברא"ש ז"ל ריש מוע"ק שהביא ג"כ ראי' דהדרשות דג' ברייתות הנ"ל אסמכתא וקוטב ראייתו דכיון דלשני ברייתות הראשונות ליכא קראי למיגמר דדבר זה מסרו לחכמים לחלק במלאכות כמו שאיתא להברייתא ג' הנ"ל א"כ עכצ"ל דהדרשות דהב' ברייתות הראשונות אסמכתא ע"כ אמרינן דגם הדרשה דבריית' ג' אסמכתא, וא"כ י"ל דהמזרחי סובר בדעת רש"י דג"כ מחמת ראיית הרא"ש סובר דאסמכתא היא ומ"ש רש"י במוע"ק י"א ע"ב דאסורה ביה מלאכה מדאורייתא י"ל דלישנא דגמ' נקט דהגמ' ג"כ קאמר שם אלא אפי' במועד דאיסור מלאכה מדאורייתא כו' וסובר המזרחי דכמ"ש הר"ת על לשון הגמ' דפירושו כעין דאורייתא כמ"ש התו' חגיגה בשמו כמ"כ נמי י"ל בלשון רש"י ומה של"כ רש"י בפי' כן אע"ג דאמורא צריך לפרש דבריו י"ל דסמך דמהפסוק שהביא ג"כ ידעינן דכוונתו כעין דאורייתא כיון שהביא שם את הדרשה דר' יאשיה דברייתא הא' דגמ' חגיגה הנ"ל דיליף מאת חג המצות תשמור והדרשה זו עכצ"ל דאסמכתא היא כמ"ש הרא"ש הנ"ל וא"כ ממילא ידעינן מזה דפירושא דמלת דאורייתא שכ' רש"י כעין דאוריי' ועכ"כ רש"י כלשון הגמ' וההכרח שהי' להמזרחי לפרש ברש"י כן י"ל כדי שיהא שיטת רש"י ג"כ כשיטת רוב הפוסקים הנ"ל ועוד שהיה קשה להמזרחי דמדוע לא הביא רש"י במוע"ק י"א ע"ב את הדרש' דבריי' ג' הנ"ל כמו שהביא במשנה דריש מוע"ק אעכצ"ל כיון דרש"י באמת סובר דאסמכתא היא מחמת ראיית הרא"ש הנ"ל ע"כ הביא בדף י"א ע"ב את הדרשה דברייתא הא' כדי להורות כמו שכתבנו כן י"ל דסובר המזרחי בדעת רש"י וא"כ גם על הק"א והתי"ט ג"כ ל"ק מידי כיון די"ל דהם גכ"ס כהמזרחי בדעת רש"י וגם מה מאד מיושב בזה המג"א ז"ל סי' תק"ל סק"א שכ' וז"ל ועכ"פ עונשו גדול דאמרינן המחלל את המועדות כאלו עובד ע"ז ופרש"י דהיינו חש"מ עכ"ל וכוונת המג"א דאפי' למ"ד דמלאכת חש"מ דרבנן ג"כ מודה דעונשו גדול כ"כ המחה"ש אלא כתב שדבריו תמוהים מאד דהיכי הביא ראי' מרש"י לזה הלא אדרבא מרש"י מוכח שהיא דאורייתא כמ"ש התוס' חגיגה הנ"ל וא"כ אכתי מנ"ל דאפי' למ"ד שהיא דרבנן ג"כ עונשו גדול, אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר דלכאורה יש לדקדק דמדוע הביא המג"א את פירושו של רש"י על הא דמחלל את המועדות מגמ' מכות מדוע לא הביא את פירושו של הרשב"ם שג"כ מפ' כן בגמ' פסחים שקודמת אבל בהנ"ל י"ל דהמג"א גכ"ס כהמזרחי בדעת רש"י וע"כ הביא ראי' מרש"י דעונשו' גדול ולא מהרשב"ם כיון דאליבא דהרשב"ם באמת סובר המג"א כמ"ש התו' חגיג' שהיא דאוריי' ודו"ק:

4אבל עדיין ק"ל על המזרחי דהיאך סובר מדעת עצמו בדעת רש"י דלא כמו שסברו התו' והריטב"א ע"כ נ"ל בס"ד דהמזרחי סובר דמ"ש התו' חגיגה בדעת רש"י שהיא דאורייתא ל"כ אלא בהה"א דהוה סובר התו' דמדאורייתא אסור עכ"ס גם בדעת רש"י כן אבל בתר דהביא התו' את הר"ת עם הראיות חזקות שלו דלא אסור אלא מדרבנן באמת גם בדעת רש"י סובר התוס' כן והפשט ברש"י דמוע"ק סובר כהנ"ל להמזרחי, וזה ל"ק דאי באמת סובר התו' בדעת רש"י כן היאך יליף התו' מהרשב"ם דאסור מדאורייתא כיון דמפ' כל המבזה את המועדות על מלאכת חש"מ הלא רש"י ג"כ מפרש כן ואפ"ה סובר שהיא דרבנן דע"ז י"ל דמה דמפ' רש"י במכות אינו מרש"י דמדף י"ט ע"ב עד סוף המסכתא מתלמידו הר"י בר נתן הוא כמ"ש החכמת שלמה שם וא"כ לא מוכח ורש"י מפ' כל המבזה את המועדות כהרשב"ם די"ל דמפ' על י"ט גופא כהנ"ל בשם הרמב"ם ועל הר"י בר נתן דמפ' כהרשב"ם באמת י"ל דגכ"ס דאסור מדאורייתא וא"כ שפיר י"ל דהמזרחי סובר בכוונת התוס' כמ"ש וממילא ל"ק עליו גם מהריטב"א כיון די"ל דסובר כהתו' ודו"ק, אלא לפי"ז נשאר המג"א הנ"ל בתימא כיון שהוכחנו דהר"י בר נתן סובר כהרשב"ם דאסור מדאורייתא א"כ היכי הביא המג"א ראי' מרש"י דמכות שהוא הריב"ן הלא הריב"ן סובר דאסור מדאוריי' ואפשר דבזה חולק המג"א על התוס' וסובר כיון דהריב"ן תלמידו של רש"י מסתמא סובר כרש"י דמלאכת חש"מ דרבנן ואפ"ה מפרש כל המבזה את המועדות כמו שמפ' הרשב"ם ע"כ הוכיח המג"א מזה דעונשו גדול מאד וגם אפשר דמשו"ה כתב המג"א ופרש"י דהיינו כו' דלכאורה קשה הלא לא רש"י מפ' כן אלא הריב"ן די"ל כיון דתלמידו הי' הוי כאלו פרש"י וכמ"ש התו' יומא דף ד' ע"א ד"ה תניא על ר' אלעזר בן פדת שהי' תלמידו של ר' יוחנן עי"ש ותבין, וא"כ הרווחנו בהנ"ל דלהמזרחי והתי"ט גם רש"י סובר כהשאר פוסקים הנ"ל דמלאכת חש"מ אינו אסור אלא מדרבנן. וגם מהר"ן ז"ל ריש מוע"ק [ומהב"י או"ח סי' תק"ל נראה דאינו הר"ן אלא הנמ"י] נראה ג"כ דסובר שאינו אסור אלא מדרבנן דז"ל אלא שלא מצינו לאחד מן המחברים שמנו המצות שימנה מצוה שאיסור מלאכה בחש"מ ואם האיסור ד"ת הי' איסורו לאו או עשה ולפי"ז נראה שאינה אלא אסמכתא בעלמא וכ"נ מן התו' וכ"נ מן הירושלמי כו' עכ"ל וכ"כ הרהמ"ג הלי"ט פ"ז מדעת עצמו אבל לא זכיתי להבין את ראייתם על מי מהמוני המצות כיוונו אי על רבינו והבה"ג והרמב"ם הלא הם בלא"ה כתבו בפי' דאינו אסור אלא מדרבנן אעכצ"ל שכיוונו על השאר מוני המצות ז"ל על היראים והסמ"ק והחינוך אבל גם ע"ז ק"ל דהיאך כתבו שלא מצינו לאחד מן המחברים כו' הלא הסמ"ק סי' קצ"ה באמת מונה איסור מלאכת חש"מ למל"ת בפ"ע וכן מונה ברמזיו שם וצ"ע:

5וכיון שזכינו בס"ד לברר דרבי' והבה"ג והרי"ף והרמב"ם ורש"י [להתי"ט הנ"ל] והר"ת והתו' והתו' רי"ד והרא"ש והכלבו והריב"ן [ולהמג"א הנ"ל] והטור קיימו בחדא שיטתא, דמלאכת חש"מ אינה אסורה אלא מדרבנן ע"כ אברר את הפוסקים ז"ל דסברו שאסור מדאורייתא הרשב"ם והסמ"ק והריטב"א והר"ן והרהמ"ג הנ"ל וגם כתבו שכ"ס הרמב"ן והרשב"א ואני מצאתי שכ"כ הרמב"ן בליקוטיו על הש"ס סוף מוע"ק וכ"ס המרדכי ריש מוע"ק אלא כתב בשם היראים דאסור מדאורייתא וכ"כ הב"י סי' הנ"ל בשמו אבל לכאורה ק"ל היאך כתב בשם היראים לחלוטין כן הלא לפי גירסת היראים שלפנינו מוכח שדעתו נוטה דאינו אסור אלא מדרבנן עי' בס"ס קי"ג ותראה שכן היא וצ"ל כיון שהביא היראים אח"כ את מה שמצא בפירושי רבותיו דאסור מדאורייתא הוכיח המרדכי מזה שהוא ג"כ הסכים לזה אבל זה ל"ל שהמרדכי ג"כ על הפירושי רבותיו שהביא היראים כיוון ולא על היראים עצמו כיון דהאגור ריש הלכות חה"מ הביא בשם המרדכי מ"ש בשם היראים ואת פירושי רבותיו שהביא היראים הביא האגור בשם שבילי לקט א"כ מוכח דהאגור ל"ס בדעת המרדכי כן נמצא לפי"ז יש לנו עוד שני פוסקים דסברו דאסור מדאורייתא היראים ופירושי רבותיו. אבל לכאורה מה יענו הני פוסקים על הראי' שהביא הרא"ש הנ"ל דמנא להו להשני ברייתו' הראשונות הנ"ל הלימוד דמסרן הכתוב לחכמים לחלק במלאכות אבל עי' בספרא הנ"ל ותרא' דלפי הגירס' שלפנינו אית לה להברייתא הב' הנ"ל בין לר"ע ובין לריה"ג רמז מהקרא ההיתר של מלאכת דבר אבד [וגם הגור ארי' ז"ל פ' אמור מיישב בגירס' זו את קושית הרמב"ן מעל רש"י הנ"ל עי"ש] וגם עיין בט"א חגיגה שם שכ' דהב' ברייתו' הראשונות הנ"ל לא פליגי אלא כל אחד סמך אקרא דחבריה וא"כ י"ל דכל הפוסקים דס"ל דמלאכת חש"מ אסור מדאורייתא סברו כגירסת הספרא שלפנינו וגם סברו כהט"א וא"כ יש גם להב' ברייתות הנ"ל רמז מהקרא על ההיתר מלאכת דבר אבד וממילא נסתרה ראיית הרא"ש ע"כ פסקו דאסור מדאוריי' אבל להני פוסקים דסברו דאסור מדרבנן הי' הגירסא בהבריי' הב' כמו שהביא הגמ' חגיג' ולפי גירס' זו באמת ליכא שום רמז מהקרא על ההיתר מלאכת דבר אבד להבריי' זו וממילא גם לא להבריית' הא' וא"כ נשארה ראיית הרא"ש בתקפ' דאינ' אסור אלא מדרבנן ע"כ פסקו כן, וא"כ ממילא מיושב בס"ד הקושי' שהקשינו על רבינו ריש מחודש זה די"ל דלרבינו ג"כ עיקר הראיה דמלאכת חש"מ דרבנן הראיה של הרא"ש הי' וכיון דרצה לרמז א"ז ע"כ הביא את הדרשה דבריי' הב' הנ"ל להורות דגירסתו בספרא לא כמו שאיתא בספרא שלפנינו וא"כ קמה וגם נצבה הראי' של הרא"ש וע"כ פסק כן ודו"ק, ולענין הלכ' הב"י סי' תק"ל פסק שהיא דאוריי' וכן למד המג"א בדעת הרמ"א שם אבל מסי' תקל"ח הוכיח המג"א שהיא דרבנן כשיטת רבי' ואעפ"כ עונשו גדול: