ברית משה, מצות לא עשה עו:א
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 76:1
Open in the reader →1אסור (א) לאכול חמץ מיום י"ד כו'. לכאורה יש לי ברבינו ז"ל דקדוק גדול בהקדים הקדמה אחת בפסחים כ"ח ע"א פליגי ר' יהודא ור"ש ר"י סובר חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו בלאו תוך זמנו בלאו וכרת ור"ש סובר לפני זמנו ולאחר זמנו בלא כלום תוך זמנו בלאו וכרת וקאמר הגמ' בטעמא דר"י דתלתי קראי כתיבי א' שמות פי"ב פ"כ כל מחמצת לא תאכלו ב' שמות פי"ג פ"ג ולא יאכל חמץ ג' דברים פט"ז פ"ג לא תאכל עליו חמץ [והגמ' שלא הביא כל מחמצת לא תאכלו מקודם כסדר הכתובים בתורה באמת צ"ע] ושדי חד לפני זמנו וחד לאחר זמנו וחד לתוך זמנו וכפי הנראה מגמ' יליף לפני זמנו מלא תאכל עליו חמץ אבל תוך זמנו ולאחר זמנו ליתא בפי' דמאיזה פסוק יליף אלא התו' שם ד"ה וחד כתב דתוך זמנו יליף מלא יאכל חמץ וממילא יליף לאחר זמנו מכל מחמצת ל"ת ולר"ש מסיק הגמ' דמכל מחמצת יליף שנתחמץ מחמת דבר אחר ולא יאכל מיבעי על פסח מצרים שאין חימוצו נוהג אלא יום אחד וא"כ יליף תוך זמנו מלא תאכל עליו חמץ וממילא יש נפ"מ בין ר' יהוד' לר"ש בתוך זמנו ג"כ דלר"י צריך להתרותו מלא יאכל חמץ ולר"ש מלא תאכל עליו חמץ, ומה מאד יש להבין בזה את התו' ד"ה וחד שהקש' דלחזקי' מנ"ל איסור הנאה לפני זמנו ולכאורה מה הקשה דילמא סובר חזקי' כר"ש דלפני זמנו מותר בהנא' ור' יהודא סובר כר' אבהו אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר דשם כ"א ע"ב איתא אמר חזקיה מנין לחמץ בפסח שאסור בהנאה שנא' לא יאכל חמץ וכיון דיליף תוך זמנו מלא יאכל חמץ עכצ"ל דסובר כר"י וע"כ הקשה התו' שפיר ודו"ק. והרמב"ם ז"ל בסה"מ כיון דפסק כר' יהודא בלפני זמנו ותוך זמנו ע"כ מנה במל"ת קצ"ז וקצ"ט איסור אכילת חמץ בתוך זמנו ולפני זמנו לשתי מל"ת וכ"פ בחיבורו הלחו"מ פ"א הל"ז וגם מהרמב"ם נראה כהתו' דר' יהודא יליף תוך זמנו מלא יאכל חמץ ועל מה דפסק בלפני זמנו כר"י השיג הראב"ד ז"ל שם וגם הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על הסה"מ ועיקר השגתם ממ"ד רבא שם ע"א הלכתא חמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש וסברתו דבמלת שלא בזמנו נכלל גם לפני זמנו וכיון דרבא פסק כר"ש ע"כ פסקו גכ"כ אבל להרמב"ם צ"ל דבמלת שלא בזמנו דקאמר רבא לא נכלל לפני זמנו אלא לאחר זמנו עי' בהרהמ"ג ובמגלת אסתר ז"ל שהאריכו בזה וכל דבריהם נכללו במ"ש רבינו בקיצור בזה ואני מצאתי בס"ד סמך להרמב"ם בפסיקתא זוטרתא פ' ראה דז"ל לא תאכל עליו חמץ משש שעות ולמעלה עכ"ל אלמא דהפסיקתא סותמת בלפני זמנו כר' יהודא, אבל מרבינו נראה דפסק גם בלפני זמנו כר"ש כשיטת הראב"ד הרמב"ן וע"כ לא מנה למל"ת אל' שלא לאכול חמץ בפסח והשמיט ממנינו שלא לאכול חמץ אחר חצות בי"ד בניסן וכ"כ הפ"ד ז"ל בד"מ ח"ב דף ס"ד ע"א דרבינו סובר כהרמב"ן וכ"ס הזוהר הרקיע ז"ל מל"ת ק"ב אות מ"א וא"כ צ"ל דלרבינו המל"ת ע"ו היא שלא לאכול חמץ בפסח וכמ"ש רבינו בפי' כן וכ"כ ברמזיו רמז מל"ת ע"ו אלא ברמזיו יש ט"ס כיון שכ' שהלכה כר' יהודא א"כ מדוע לא מנה גם לפני זמנו למל"ת ותו היכי כתב ולר' יהודא שהלכה כמותו הא בחיבורו כאן מסיק שהלכה כר"ש גם בלפני זמנו וע"כ נ"ל דכך צריך להיות ברמזיו אבל אין בו לאו לר"ש שהלכ' כמותו ולר"י יש בו לאו עי"ש ותבין, וכיון דסובר רבינו דהמל"ת ע"ו היא שלא לאכול חמץ בפסח א"כ קשה אמאי לא התחיל את המל"ת זו במלת שלא והול"ל שלא לאכול חמץ בפסח שנ' כו' ואח"כ היה לו להביא את שיטת הרמב"ם ואת דעתו בהא דלפני זמנו אבל אח"כ ראיתי בביאור ממו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל שעמד בזה ומתרצו היטב עי"ש:
2וגם עמ"ש רבינו ברמזיו הנ"ל שלא לאכול חמץ בפסח שנאמ' לא יאכל חמץ כו' ג"כ תמי' לי דכיון דפסק כר"ש היכי הביא לאזהרה על תוך זמנו את הפסוק לא יאכל חמץ הלא לר"ש אזהרה מהפסוק לא תאכל עליו חמץ כהנ"ל בשלמא החינוך ואה"מ מצ' תפ"ה ומצה"ש מצ' תפ"ו הביאו שפיר את הפסוק זה כיון שהם פסקו גם בלפני זמנו כר"י כשיטת הרמב"ם אבל על רבינו קשה וכן ק"ל על הסמ"ק ז"ל סי' רכ"ב דכיון דכתב וז"ל הלכך לדידן נמי דסבירא לן כר' יהודא מקודם זמנו דהוי בלאו כו' מוכ' דפסק כר"י כשיטת הרמב"ם וכ"כ הר' פרץ ז"ל בהגהותיו שם וכיון דפסק כר"י א"כ היכי הביא לאזהרה על תוך זמנו את הפסוק כל מחמצת לא תאכלו מדוע לא הביא את הפסוק לא יאכל חמץ כמ"ש הרמב"ם, אלא על הסמ"ק י"ל כיון דליתא בגמ' בפי' דאיזה פסוק קאי אתוך זמנו אלא התו' כתב דלחזקי' מסתבר דלא יאכל קאי אתוך זמנו כהנ"ל אבל לרבי אבהו דפסקינן כוותיה דליכא חילוק לענין איסור הנאה בין לא יאכל חמץ לבין כל מחמצת לא תאכלו סובר הסמ"ק דבאמת מסתבר טפי למשדי כל מחמצת לא תאכלו אתוך זמנו כיון דכתיב ברישא כמובן, אבל בהרמב"ם י"ל דהי' קשה לו בגמ' הדקדוק הנ"ל דמדוע לא הביא הגמ' מתחלה את הפסוק כל מחמצת לא תאכלו ועוד מדוע לא חשיב הגמ' את הזמנים כסדר חד לפני זמנו וחד לתוך זמנו וחד לאחר זמנו ומחמת הדקדוקים הללו סובר הרמב"ם הפשט בגמ' דרצה להורות דאיזה פסוק קאי אלפני זמנו ואיזה קאי אלאחר זמנו ותוך זמנו וע"כ נקט הגמ' סדר הזמנים לפי סדר הפסוקים דנקט דכל זמן וזמן קאי על הפסוק דסמוך ליה חד לפני זמנו דקאמר הגמ' קאי על הפסוק לא תאכל עליו חמץ שלפניו וחד לאחר זמנו קאי על הפסוק כל מחמצת לא תאכלו שלפני פניו וחד לתוך זמנו קאי על הפסוק ולא יאכל חמץ וא"כ מוכח מגמ' דלא יאכל חמץ אזהרה אתוך זמנו ע"כ סובר הרמב"ם גכ"כ דו"ק בזה, ועל הסמ"ק י"ל כהנ"ל ע"כ ל"ק עליו מידי אבל על רבינו ברמזיו באמת קשה וצ"ע: