ברית משה, מצות לא עשה עה:ח
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 75:8
Open in the reader →1ואח"כ הקשה הגמ' ביצה והא קא מבטל איסורא לכתחלה ותנן אין מבטלין איסור לכתחלה ומשני הנ"מ בדאוריי' אבל בדרבנן מבטלין והקשה הגמ' ולרב אשי דאמר כל דבר שיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל מא"ל ומשני ה"מ היכא דאיתיה לאיסור' בעיני' הכא מקלא קלי איסורא פרש"י בדאורייתא כגון תרומה אבל בדרבנן כגון מוקצה דהכא ולכאורה מה רצה בזה וכי לא ידעינן דמה הוא דאוריי' ומה הוא דרבנן ותו אפי' כי לא מפ' כגון תרומה ג"כ הוה ידעינן דבדאורייתא דקאמר הגמ' אתרומה קאי כיון דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה שהקשה הגמ' על תרומה נאמר במשנה דתרומות פ"ה מ"ט [כמ"ש הר"ש סוף פרק שם] ועוד ק"ל וכי מלתא דפסיקא היא דתרומ' דאורייתא היא הלא יש גם תרומה דרבנן וא"כ היכא כתב רש"י סתם כגון תרומה וגם עמ"ש רש"י כגון מוקצה דהכא ג"כ קשה דממילא הוה ידעינן א"ז מהשקלא וטריא דגמ', וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת רש"י דהתוס' שם ד"ה ותנן הקשה על הא דמשני הגמ' דבדרבנן מבטלין א"כ גבי עגול שם ג' ע"ב דהוי תרומה דרבנן יוסיף עליו ויבטל וכן הקשה התו' חולין דף צ"ח ותירץ וז"ל דהא דאמר בדרבנן מבטלין היינו בדבר שעיקרו מדרבנן כגון מוקצה דעיקרו אינו אלא מדרבנן אבל בדבר שעיקרו מדאורייתא כגון תרומה דאיכא שום דבר דאורייתא כגון דגן תירוש ויצהר אפי' במקום שאינו אלא מדרבנן כגון בשאר פירות אין מבטלין כו' עכ"ל וגם הרשב"א והר"ן שם הסכימו לתירוץ זה וכ"נ מהברטנורה במשנה דתרומות שם מדכ' לכל איסורים שבתור' דכוונתו שיש להם עיקר בתור' דאל"כ קש' עליו קושיית התו', אבל לכאורה ק"ל על תירוצו של התוס' דהיה לו להגמ' לחלק בדרבנן גופא ותו היאך מפ' את לשון הגמרא הנ"מ בדאוריי' אבל בדרבנן מבטלין ונ"ל בס"ד ליתן תבלין לדבריהם דלכאורה ק"ל מה הקשה הגמרא והא קא מבטל כו' ותנן אין מבטלין כו' וכי לא ידע המקשן דמשנה דתרומות קאי אדאורייתא אעכצ"ל דהכי הקשה הלא ממשנ' דתרומות מוכח דגם בדרבנן אין מבטלין כיון דדברה מסתם תרומה אפי' מתרומה דרבנן וע"ז משני הגמרא ה"מ בדאורייתא כלומר הא דאמרי' במשנה דתרומות דאפי' באיסור דרבנן אין מבטלין לא אמרי' אלא בתרומה דרבנן שיש לו עיקר מה"ת אבל בדרבנן כלומר בדבר שאין לו עיקר מה"ת מבטלין ולזה כיוון רש"י וכתב בדאוריי' כגון תרומה כלומר שיש לו עיקר מה"ת אבל בדרבנן כגון מוקצה דהכא כלומר שאין לו עיקר מה"ת, נמצא לפי"ז סובר רש"י ג"כ כתירוצו של התוס' וגם רבינו נ"ל דס"כ מדכ' דאיסור נולד דרבנן ובדרבנן מבטלין איסור לכתחילה כוונתו בדרבנן דומיא דאיסור נולד שאין לו עיקר מה"ת וכ"כ בכוונת רבי' המרש"ל ומו"ה יוסף מקרעמניץ בביאורם כאן אבל לכאורה ק"ל על רבינו דהיאך פסק לחלוטין דבדרבנן שאין לו עיקר מה"ת מבטלין לכתחלה דילמא ל"ק הגמ' א"ז אלא בהה"א דלא הוה ידעינן מהא דמקלא קלי איסורא אבל בתר דידעינן מזה באמת סוב' הגמ' דגם בדרבנן שאין לו עיקר מה"ת ג"כ אין מבטלין לכתחילה והא דרב מתנא ה"ט משום דמקלא קלי איסורא וכן היא באמת שיטת הרא"ש בביצה שם בשלמא על רש"י ותו' ל"ק די"ל דלא מפ' אלא את הה"א של הגמ' אבל על רבינו דפ"כ באמת קשה ועוד יש לדקדק דהיכי כתב רבינו ובדרבנן מבטלין איסור לכתחילה כדמסקינן בביצה הלא זה אינו המסקנא דגמ' אלא המסקנא היא מה דמשני דהכא מקלא קלי איסורא:
2וע"כ נ"ל בס"ד דרבינו סובר בסוגי' זו כך דהי' קשה לו מה הקשה הגמ' על ר' מתנא ולרב אשי דאמר כל דבר שיל"מ כו' דילמא ל"ס ר' מתנא כר"א דדשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל דכמו דמשני הגמ' דר' מתנא סובר במוקצה דרבנן דמבטלין לכתחיל' דקשה לכאורה ע"ז דלפום שיטת הת"י שם ג' ע"ב דמוקצה חמירא והוי כעין דאורייתא ולא אמרינן ביה סדר"ב לקולא מה משני הגמ' עי' בשו"ע או"ח סי' תק"ז אות ו' שהקשה קושיא זו עמד"ק הגמ' ולרב אשי כו' ותירץ דאפשר דהת"י סובר דהך מימרא דר"מ כר"ש דלית ליה מוקצה אלא עצים שנשרו אסורים משום שמא יעלה ויתלוש ותירוצו באמת דחוק כיון דכל הפוסקים מפ' את הא דר"מ משום מוקצה אלא נ"ל דצ"ל דהת"י סובר דהגמ' הכי משני דר' מתנא ל"ס דמוקצה הוי חמיר כעין דאוריית' אלא סובר דהוי כשאר דרבנן דמבטלין לכתחילה, אלמא דכדי שלא יקשה על ר' מתנא משני הגמרא דל"ס דמוקצה הוי כעין דאוריית' כמ"כ נמי י"ל דל"ס כר"א דדשיל"מ לא בטיל וא"כ מה הקשה בגמ' ולר"א כו', וע"כ מחמת קושי' זו סובר רבינו דבאמת לא על רב מתנא הקשה הגמ' אלא הכי הקשה כיון דחזינן דסתמא דגמ' שהוא רב אשי שקיל וטרי בהא דר' מתנא עכ"מ דגם ר' אשי סובר כוותיה וקשה עליו הא איהו סובר דדישל"מ לא בטיל וגם הלשון ולרב אשי כו' מורה לפירוש זה דאל"כ אלא נאמר דהגמ' ידע דר' מתנא סובר כר' אשי קשה מדוע קאמר ולרב אשי כו' מדוע לא הקשה סתם והא הוי דשיל"מ אעכ"מ דצ"ל כמ"ש דהגמ' על ר' אשי גופא הקשה כמובן. וא"כ לפי"ז לכאורה קשה על רב אשי דידע מהאי סברא דמקלא קלי איסורא דהא איהו משני כן א"כ אמאי לא משני גם על הקושיא דאין מבטלין איסור לכתחילה כן ואי"ל דכדי שלא נאמר דגם באיסור דאורייתא הדין כן וכמ"ש הב"ח או"ח סי' תק"ז הלא לפמ"ש לעיל דקושיית הגמ' דאין מבטלין איסור לכתחילה מתרומה דרבנן הי' א"כ אפי' הוה משני דמקלא קלי איסורא ג"כ לא היה מקום לטעות דגם בדאורייתא הדין כן כיון דלא דיבר הגמ' רק מאיסור דרבנן בשלמא הב"ח כתב שפיר כיון דסובר הפשט דהמקשן מתרומה דאורייתא הקשה את הא דאין מבטלין איסור לכתחילה ע"כ היה מקום לטעות אבל לפי פשטינו דגם המקשן לא דיבר אלא מאיסור דרבנן באמת קשה, וגם אי"ל דאיחר ר' אשי עם תירוץ זה עד שהקשו עליו מדשיל"מ כדי להורות דגם בדשיל"מ מועיל הסברא דמקלא קליא איסורא כי כבר כתבנו במחו' ז' בשם היש"ש דסוגייתינו איירי אפי' בניכר האיסור משום האי סברא דמקלא קלי איסורא וא"כ ממילא הוה ידעינן דגם בדשיל"מ מועיל האי סברא כמו שמועיל בניכר האיסור [ואל תשיבנו ממ"ש במחודש ז' דסוגייתינו איירי בלא ניכר האיסור כמ"ש הרשב"א והר"ן דשם לא כתבנו אלא לפום הה"א דלא ידעינן מהאי סברא דמקלא קלי איסורא אבל כשבאמת ידעינן מזה אז שפיר י"ל דסוגייתינו איירי אפי' בניכר האיסור כמ"ש היש"ש ודו"ק] אעכצ"ל כיון דרב אשי רצה להורות דבדרבנן מבטלין איסור לכתחלה ע"כ משני ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין ומשום דר' אשי סובר כן ע"כ פסק רבינו גכ"כ ונ"ק עליו הקושי' הנ"ל וגם הדקדוק מיושב בס"ד שפיר דלפמ"ש באמת הוי מה דמשני הגמ' בדרבנן מבטלין המסקנא של השקלא וטריא אליבא דר' מתנא דמה שהקשה הגמ' אח"כ ולר' אשי כו' לא על ר' מתנא הקשה אלא על ר' אשי כהנ"ל ועכ"כ רבינו שפיר כדמסקי' בביצ' ודו"ק: ומה מאד י"ל בס"ד בהנ"ל מה שהקשה הצל"ח דלפי הגירסא הנ"ל ריש מחודש ז' דר"מ משמיה דרב אמר מדוע הקשה הגמ' ולרב אשי כו' הלא גם בלא ר"א הי' יכול להקשות על רב כיון דסובר דמין במינו לא בטיל אבל לפי הנ"ל י"ל כיון דרצה הגמ' לאשמעינן דבדרבנן מבטלין איסור לכתחילה כשיטת רבינו ע"כ הקשה ולרב אשי כו' כדי שנוכל למימר כפשטינו הנ"ל אבל אי הוה הקשה על רב ממין במינו לא הוה יכלינן למימר כפשטינו הנ"ל ולא הי' מוכח כשיטת רבינו אלא הי' י"ל כשיטת הרא"ש הנ"ל וכיון דסובר הגמ' כשיטת רבינו ע"כ הקשה ולרב אשי כו' ודו"ק כ"ז כתבנו לשיטת רבינו אבל להלכה עי' יו"ד סי' צ"ט ובט"ז או"ח סי' תק"ז ס"ק ב':