ברית משה, מצות לא עשה עו:ד
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 76:4
Open in the reader →1ועל עיקר הלימוד שלמדו רבינו והרמב"ם ח"ש מלא יאכל כבר דברו הגדולי האחרונים ז"ל אריכות בזה ובראשם החידושי מהרי"ק על רבינו הקשה הא קיי"ל כר' יוחנן דבכל איסורים שבתורה ח"ש אסור מה"ת ול"ל לא יאכל ותירץ וז"ל דמשום איסור ח"ש דשאר איסורים לא הוה נפ"ל איסור ח"ש בחמץ בפסח דאית ליה שעת הכושר לפני זמנו ולאחר זמנו ומדנפקא לן מלא יאכל איסור הנאה ח"ש לא גרע מהנאה עכ"ל וגם המל"מ הלכה הנ"ל הביא בשם המהרלנ"ח שתירץ כן אלא קצת שינוי יש ביניהם דהמהרי"ק דיבר משעת הכושר דלפני זמנו ולאחר זמנו אבל המהרלנ"ח לא דיבר אלא משעת הכושר דלפני זמנו וזה טעמא בעי ואי"ל דהמהרלנ"ח מתרץ אליבא דר' יהודא דחמץ לאחר זמנו בלאו וע"כ לא דיבר משעת הכושר דלאחר זמנו והמהרי"ק מתרץ אליבא דר"ש דחמץ לאחר זמנו מותר מה"ת וע"כ דיבר גם משעת הכושר דלאחר זמנו כיון דהמהרלנ"ח מתרץ את הרמב"ם והרמב"ם פסק בלאחר זמנו כר"ש כמ"ש בהלכ' ד' שם, וע"כ נ"ל בס"ד כך דבחולין ק"כ ע"א אית' ג"כ החילוק של שעת הכושר בין חמץ לחלב והתו' שם ד"ה חמץ הקשה דלחלב ג"כ הי' שעת הכושר במעי אמו ותירץ דחמץ כמו שהוא עתה הי' לו שעת הכושר אבל חלב אחר שיצא לאויר העולם לא היה לו שעת הכושר נראה מהתו' דהגמ' לא דיבר אלא משעת הכושר דמקודם דהיינו משעת הכושר דלפני זמנו דאל"כ אלא נאמר דדיבר גם משעת הכושר דלאחר זמנו מאי הקשה התו', וא"כ י"ל דהמהרלנ"ח גכ"ס כהתו' וע"כ לא דיבר אלא משעת הכושר דלפני זמנו כמו שאיתא בגמ' אבל המהרי"ק י"ל דלא ניחא ליה תירוצו של התו' כיון דסוף סוף קשה דגם בחלב שייך עכ"פ שם שעת הכושר דמקודם שיצא לאויר העולם אלא המהרי"ק סובר הפשט בגמ' שכן לא הי' לו שעת הכושר כמו לחמץ דאית ליה שעת הכושר לפני זמנו ולאחר זמנו וע"כ דיבר המהרי"ק משעת הכושר דלאחר זמנו ג"כ כמובן:
2או י"ל בכוונתם כך דלכאורה צ"ט דמדוע נאמר דבשביל דאית לי' לחמץ שעת הכושר ע"כ הי' ח"ש מותר מה"ת אי לאו לא יאכל הלא טעמא דח"ש אסור משום דחזי לאיצטרופי כמ"ש רבי יוחנן יומא ע"ד ע"א וכיון דגם בחמץ שייך חזי לאיצטרופי מהיכא תיתי נאמר דבשביל דאית ליה שעת הכושר יהא ח"ש מותר, ונ"ל בס"ד ליישב א"ז בתרי אנפין חדא דהתו' יומא שם ד"ה כיון הקש' אמאי ל"ק ר' יוחנן הטעם של הברייתא דכל חלב לרבות ח"ש ותירץ דאי לאו טעמא דחזי לאיצטרופי ה"א דדרשה דכל חלב אסמכתא העתקתי את לשונו לעיל מל"ת ס"ט מחודש ה' והר"ן ז"ל פ"ג דשבועות מובא במל"מ הנ"ל מתרץ דאי מקרא דכל חלב לא הוה ילפינן מיני' לשאר איסורין משום דהו"א גזה"כ היא בחלב דאף ח"ש יהא אסור משא"כ בשאר איסורין אבל השתא דאמרי' טעמא מסתברא דכי אסר קרא בחלב ח"ש הוא משום דחזי לאיצטרופי וא"כ טעם זה שייך בכל האיסורים וילפינן מחלב לכל האיסורין דפחות מכשיעור אסור מה"ת משום דחזי לאיצטרופי, מוכח מהנ"ל דבין לתו' ובין להר"ן עיקר הלימוד של ר"י דח"ש אסור מכל חלב כמו שאיתא בברייתא שם וכ"מ מרש"י שם ע"ג ע"ב ד"ה ח"ש דכ' וז"ל לקמן בשמעתא דריש ליה מכל חלב, וא"כ י"ל דדוקא איסור שדומה לחלב ילפינן מכל חלב דח"ש אסור אבל חמץ שאינו דומה לחלב כיון שיש לו שעת הכושר לא ילפינן מחלב דח"ש אסור וע"כ איצטריך לא יאכל דכמו שאמר הגמ' חולין הנ"ל דאי לאו דכתיב נפש גבי חמץ לא הוה ילפי' חמץ מחלב לרבות את השותה כיון שאינו דומה לחלב מהטעם דאית לי' שעת הכושר כמ"כ נמי שפיר י"ל לענין ח"ש. ובאופן ב' י"ל דנהי דר"י יליף ח"ש מכל חלב אבל עכ"פ זה מוכח מטעמא דחזי לאיצטרופי שאמר דבעינן שיהא איסור דשייך ביה טעמא דחזי לאיצטרופי ובאיסור זה יכלינן למילף מחלב דח"ש אסור אבל באיסור דלא שייך חזי לאיצטרופי לא יכלינן למילף מחלב דח"ש אסור וא"כ י"ל דגבי חמץ כיון דאית ליה שעת הכושר לאחר זמן ואיכא זמן דלא שייך ביה טעמא דחזי לאיצטרופי דהיינו בסוף יום ז' של פסח באופן שאין שוב שהות ביום לאכול עוד להשלימו לכזית וכיון דאיכא זמן אחד דלא שייך ביה טעמא דחזי לאיצטרופי ע"כ אפי' בתוך הפסח ג"כ היה ח"ש מותר כיון דאינו דומה לחלב דבחלב ליכא שום זמן שלא שייך טעמא דחזי לאיצטרופי עי' נב"י מ"ת או"ח סי' נ"ג שג"כ דיבר מזה אלא הוא ז"ל העלה דדוקא בסוף יום ז' לא הי' ח"ש אסור אי לאו לא יאכל אבל בתוך הפסח סובר דבאמת הי' אסור אבל לפי דרכינו גם בתוך הפסח הי' מותר אי לאו לא יאכל, וא"כ יש לפנינו ב' אופנים בכוונת החילוק של שעת הכושר והנפ"מ ביניהם פשוט דלאופן הא' ל"צ לומר דגם לאחר זמן אית ליה שעת הכושר אבל לאופן ב' צריך, וא"כ י"ל דהמהרלנ"ח סובר בכוונת החילוק של שעת הכושר כהאופן הא' הנ"ל וע"כ לא דיבר אלא משעת הכושר דקודם זמנו אבל המהרי"ק י"ל דהי' מסופק באופנים הללו וע"כ קאמר דאית ליה שעת הכושר מקודם זמנו ולאחר זמנו ודו"ק, והנפ"מ לדינא ביניהם תליא בזה דלפמ"ש הפרמ"ג ז"ל בפתיחה כוללת ח"א אות י"ז דלהמהרלנ"ח בבב"ח ח"ש מותר מה"ת י"ל דלהמהרי"ק אסור כיון דלית ליה לבב"ח שעת הכושר לאחר איסורו אבל לפמ"ש היהודא יעלה ז"ל או"ח סי' קנ"ח דבתר דכתיב בחמץ רבויא דח"ש אסור אף דאית ליה שעת הכושר ה"ה בכל איסורים דאית להם שעת הכושר באמת ליכא שום נפ"מ לדינא ביניהם וגם מה שמסופק הפרמ"ג שם בנזיר אי ח"ש אסור מה"ת לפי היהודא יעלה לית כאן שום ספק. ועי' בשעה"מ ז"ל הלכה הנ"ל שהקשה על תירוצו של המהרלנ"ח דמדכתיב לא יאכל בצייר"י נפ"ל ח"ש א"כ קשה לחזקי' דמנ"ל מלא יאכל איסור הנאה דילמא כתיב לא יאכל לח"ש, אבל על המהרי"ק באמת ל"ק קושיית השעה"מ כיון דהמהרי"ק כתב ומדנפק' לן מלא יאכל איסור הנאה ח"ש לא גרע מהנאה ואי באמת הוה אמרינן דמותר בהנאה גם ח"ש לא הוה ידעינן וא"כ י"ל דהמהרלנ"ח במ"ש מדכתיב לא יאכל בצייר"י ג"כ לזה כיוון דמדכתיב לא יאכל בציר"י וילפינן מיניה איסור הנאה ח"ש לא גרע מהנאה ול"ק עליו קושית השעה"מ ודו"ק, ודע דמ"ש המרש"א הנ"ל מחודש ג' ויש ליישב כוונתו על תירוצם של המהרי"ק והמהרלנ"ח עי"ש ותבין. אבל לכאורה ק"ל על תירוצם דמדוע לא נאמר דבתר דגלי לן רחמנא גבי חמץ נפש לרבות את השותה דחייב כרת בהמחה חמץ וגמעו כמו בחלב דליכא תו לחלק בין חלב לחמץ מחמת סברת שעת הכושר וא"כ ממילא שפיר יש למילף ח"ש בחמץ מחלב ול"ל לא יאכל ואל תשיבני דא"כ היכי קאמר הגמ' פסחים כ"ה ע"א מה לערלה שכן לא הי' לה שעה"כ כו' מדוע לא נאמר דהתורה מגלה גבי נפש דלא אמרינן חילוק זה די"ל דהיכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי גבי חמץ וחלב דגלי גלי אבל גבי שאר איסורים או גבי חמץ ושאר איסורים דלא גלי לא גלי וע"כ קאמר הגמ' בפסחים שם שפיר חמץ בפסח יוכיח שהי' לו שעת הכושר והסברא דמדוע לא ילפינן שאר איסורים מחמץ וחלב י"ל כיון דאיכא למימר דגם לחמץ יש חומרא שכן לא הותר מכללו דליתא בחלב כמ"ש הגמ' בסוגי' דנפש וא"כ שפיר קשה קושיתינו, ועי' כ"מ הלחו"מ פ"א הל"ז שג"כ הקשה על הרמב"ם קושיתם דל"ל לא יאכל והניח בצ"ע ולכאורה מדוע לא מיישב כתירוצם כיון דתירוצם גמ' מפורשת בסוגי' דנפש כמ"ש אבל בהנ"ל י"ל דמחמת קושיתינו על תירוצם לא רצה לתרץ כן כמובן: