ברית משה, מצות לא עשה עו:ה
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 76:5
Open in the reader →1והרא"ם ז"ל בביאורו כאן כתב עמ"ש רבינו והאוכל חמץ בפסח כ"ש כו' וז"ל אע"פ שאין הפרש בין פסח לקודם הפסח דהא קיי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת מ"מ נקט פסח משום דהאי לישנא דהרמב"ם הוא שפתח תחלה בחמץ בפסח ואח"כ בחמץ שקודם הפסח ומזה הטעם עצמו נקט החמץ בפסח אסור בהנאה אע"פ שאין הבדל בזה בין הפסח לקודם הפסח ועל מ"ש רבינו שנ' לא יאכל חמץ כתב הרא"ם וז"ל ואכילה כל דהו משמע ואע"ג דאינו חייב כרת או קרבן אלא בכזית שאני התם דאתיא הלכתא ואפיקתיה ממשמעותיה אבל לאיסורא כדקאי קאי והא דקאמר בגמ' מ"ט דר"י משום דחזי לאיצטרופי הכי פירושו מ"ט לא מוקמי לה להלכתא אאיסורא כי היכי דמוקמי לה אעונשין משום דחזי לאיצטרופי לעבור עליו בלאו או בכרת והא דמייתי קרא דלא יאכל לאו משום דשני בלישניה כדחזקי' דדייק הכי לענין איסור הנאה דהא ח"ש דאורייתא בכל איסורין שבתורה הוא ולא בחמץ בלבד אלא משום דקאי בפסח מייתי קרא דלא יאכל דמיירי אתוך זמנו כדאמרן עכ"ל, הנה מ"ש הרא"ם אליבא דרבינו דאין הפרש לענין ח"ש בין פסח לקודם פסח כיון דקיי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת דבר זה צריך אצלי תלמוד דמנ"ל הא דילמא סובר ר' יוחנן דוקא באיסור לאו או באיסור כרת ח"ש אסור מה"ת דומיא דחלב אבל בדבר דגם על שיעור שלם ליכא אלא איסור גרידא שם באמת סובר דח"ש אינו אסור מה"ת [ואחר שכתבנו א"ז מצאתי בס"ד במעין החכמה ז"ל דף ח' ע"ב סוף אות נ"ג שכ' ג"כ דהיכא דליכא לאו בשיעור שלם שם ח"ש אינו אסור מה"ת ושמחתי בו כמוצא שלל רב ובספרי לשון משה כללי הש"ס כלל ח"ש הארכתי בזה] וכיון דרבינו פסק בלפני זמנו כר"ש דגם על שיעור שלם ליכא אלא איסור גרידא כהנ"ל מחודש ב' א"כ היכי כתב הרא"ם אליבא דרבינו בפשיטות דגם ח"ש אסור לפני זמנו דילמא באמת משו"ה נקט רבינו בפסח דוק' משום דסובר דקודם הפסח ח"ש מותר מה"ת בשלמא אליבא דהרמב"ם כתב הרא"ם שפיר כיון דפסק בלפני זמנו כר"י דעובר בלאו ובודאי דגם ח"ש אסור אז מה"ת ע"כ מפ' הרא"ם שפיר דמדוע נקט הרמב"ם בפסח אבל אליבא דרבינו מי דחקו לפ' דנקט לישנא דהרמב"ם דילמא בכיוון נקט רבינו בפסח מהטעם שכתבנו, וגם מהמרש"ל ז"ל בביאורו כאן מצאתי ראי' לדברינו דעמ"ש רבינו שנ' ולא יאכל כתב וז"ל נ"ל לאו דוקא דמהאי קרא קא יליף דהא בכל איסורין שבתור' פליגי ר"י ור"ל אלא שלפי דברי ר' יוחנן נשמע שכל לאו של אכיל' ושתייה קאי אפי' על ח"ש זולת העונשין לחוד דשיעורין הל"מ והפסוק שמביא הספר [כוונתו על רבינו] בפסח הוא מדבר כי הספר איירי נמי בפסח עצמו וה"ה קודם הפסח לר"י דהא כל ח"ש אסור מה"ת רק שתפס לשון הרמב"ם שהתחיל ממש בלשונו האוכל חמץ בפסח כו' והביא זה המקרא ואח"כ כתב על אכילת ערב פסח והביא פסוק שלו וכן מ"ש החמץ בפסח אסור ה"ה אחר שש וק"ל עכ"ל וזה נראה בעליל דהמרש"ל כיוון לגמרי למ"ש הרא"ם הנ"ל אלא בדבר אחד נזהר וכתב וה"ה קודם הפסח לר' יהודא כו' אלמא דגם המרש"ל סובר דדוקא לר"י ח"ש אסור מה"ת קודם הפסח וא"כ יש סיוע לדברינו מהמרש"ל, אלא על המרש"ל יותר גדול אצלי התימ' כיון דנראה מדבריו דלר"ש קודם הפסח ח"ש אינו אסור מה"ת מדכ' לר' יהודא כו' א"כ אמאי לא מפ' את רבינו בפשיטות כמ"ש דנקט בפסח כיון דקודם הפסח פסק כר"ש וח"ש מותר מדוע דחק לפר' כמו שמפ' הרא"ם וצ"ע:
2ומ"ש הרא"מ והמרש"ל דסתם אכילה כ"ש משמע, מהכ"מ הנ"ל סוף מחודש ד' נראה להיפך דסתם אכילה בכזית דאל"כ ל"ק הקושי' השני' שלו עי"ש ותבין ועי' במל"מ שם מה שמפלפל על הרא"ם בזה ואני אוסיף נופך משלי מדק"ל עליו מגמ' ברכות מ"א ע"ב דקאמר אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אלמ' דסתם גמ' סובר דשיעורין דרבנן ולא הל"מ וא"כ צ"ל דסתם אכיל' בכזית דאל"כ קשה מדוע צריך לענין עונשין כזית ול"ל כמ"ש הרא"ם דאתי' הלכתא ואפקיה לענין עונשין בכזית כיון דשיעורין לאו הל"מ הן אעכ"מ מגמ' ברכות דסתם אכילה בכזית, הן אמת די"ל דהרא"ם והמרש"ל ל"כ אלא אליבא דגמ' עירובין דף ד' ע"ב וסוכה ו' ע"א דקאמר אלא הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי [ועי' במסורת הש"ס שם שמרמז על השינוי דגמ' ברכות] אלמא דגמ' הללו סברו דשיעורין הל"מ וכ"פ רבינו במל"ת קמ"ז והרמב"ם הל' מ"א פי"ד הל"ב אבל זה עכ"פ מוכח דלפי שיטת הרא"ם והמרש"ל צ"ל דגמ' ברכות עם הגמ' עירובין וסוכה בתרתי פליגי חדא הגמרא ברכות סובר דשיעורין דרבנן ואינך גמ' סברו דשיעורין הל"מ ועוד הגמרא ברכות סובר דסתם אכילה בכזית ואינך גמ' סברו דסתם אכילה בכ"ש אבל לשיטת הכ"מ לא פליגי אלא בחדא אי שיעורין דרבנן או הל"מ אבל זה דסתם אכילה בכזית גם אינך גמ' סברו וכיון דכלל' היא דאפושי פלוגתא לא מפשינן א"כ ק"ל על הרא"ם והמרש"ל כיון דזה עכצ"ל גם לפי שיטתם דגמ' ברכות סובר דסתם אכילה בכזית א"כ מסתבר טפי למימר דגם אינך גמ' הנ"ל סברו כן מלומר דפליגי בתרתי וזה אצלי קושי' גדולה על שיטתם וראי' גדולה לכ"מ, ובביאורי המרש"ל דפוס בסיליאח ראיתי שהמעתיק כתב על המרש"ל הנ"ל וז"ל ק"ל דהא אמרינן בברכות דשיעורין דרבנן דמסיק שם ואידך הני שיעורין מי כתיבי אלא מדרבנן וקרא אסמכתא וצ"ע עכ"ל נר' מפשטות לשונו דהי' קשה לו דהיאך כתב המרש"ל דשיעורין הל"מ הלא מגמ' ברכות מוכח דשיעורין דרבנן ואם באמת המעתיק ע"ז כיוון אז תמי' אני עליו היאך נעלם ממנו הגמ' עירובין וסוכה הנ"ל דשיעורין הל"מ ושכן פסקו רבינו והרמב"ם וא"כ לית מקום לקושיתו אם לא שנאמר שכיוון להקשות כמו שהקשינו אבל מפשטות לשונו ל"נ כן אבל קושיתינו הנ"ל באמת צ"ע: