ברית משה, מצות לא עשה עט:ז
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 79:7
Open in the reader →1ומסיים (ה) בסיפא זה הכלל כו', מ"ש רבינו בשם הירו' דבכולן בעינן תערובת מים משום דמי פירות אין מחמיצין כ"כ בריש אלו עוברין א"ר מני וכולהון ע"י מויי פי' הקה"ע הני ד' שהן חמץ גמור ע"י תערובות דוקא בדאית בהו מים אבל לית בהו מים אלא שנעשין ממימיהן אין בהן אזהרה דמי פירות אין מחמיצין וגם הרא"ש שם מביא את הירושלמי זה ועי' בק"נ אות י', ומ"ש רבינו ומשמע דהך סיפא לפרושי עוברין דרישא אתי גם הרא"ש שם הביא את הראי' זו בלשון משמע אבל התוס' שם ד"ה ואלו לא הביא אלא את הראי' הב' של רבינו והרא"ש ואפשר דהתו' סובר דעל הראיה א' י"ל דהרי אלו באזהרה לא קאי רק על אכיל' כמ"ש רש"י שם אבל רבינו והרא"ש צ"ל דסברו כמ"ש הק"נ שם אות ג' ועכ"כ ומשמע עי"ש ותבין. ומ"ש רבינו ועוד דחמץ מעורב בעיניה אפי' באכילה לא מיחייב כו' נראה מזה דהקשה על רש"י מתערובת חמץ ג"כ וגם מהרא"ש שם מוכח דהקשה כן אבל מהתו' שם לא מוכח שהקשה מתערובת חמץ ג"כ דמדכ' וז"ל ואין נראה לר"ת דמשמע כל הנך מרבי' מכל מחמצת ל"ת כו' י"ל דכל הנך דכ' התוס' כוונתו על הנך דהוו נוקש' וגם הר"ן והמרא"ם חלאוה ז"ל ר"פ אלו עוברין סברו דל"ק על רש"י אלא מנוקשה אבל לא מתערובת חמץ דהם סברו כיון דאיכ' בתערובת כזית בכא"פ באמת עובר עליו בב"י וב"י וא"כ צ"ל דרבינו סובר דאפי' כשאיכא בתערובת כזית בכא"פ ג"כ אינו עובר על ב"י וב"י דאל"כ היאך הקשה על רש"י מתערובת חמץ הלא גם רבינו סובר דבתערובת דמתני' איכא כזית בכא"פ דאלו לא הי' כבכא"פ גם על אכילתם לאו ליכא כמ"ש רבי' ריש מל"ת זו וכיון דכ' רבינו בקושיתו על רש"י אפי' באכילה לא מיחייב אי לאו דרבינהו בקרא כו' עכ"מ דרבינו דיבר בכשאיכא כזית בכא"פ וא"כ מה הקשה על רש"י אעכ"מ דרבינו סובר דאפי' בתערובת שיש כזית בכא"פ ג"כ אינו עובר על ב"י וב"י וזה באמת צ"ט דמדוע לא עובר ותו ק"ל הלא לקמן כתב רבינו בשם ר"ת דבשכר שלנו עובר בב"י לכ"ע כיון שיש בו כזית בכא"פ וא"כ סותר את למודו. אבל לפמ"ש במחודש א' מוכח דצ"ל דרבינו גכ"ס כהכ"מ שהבאתי שם שכ' דאיכא תרי גווני כזית בכא"פ ובזה מיישב את הרמב"ם שם עי"ש וא"כ י"ל גם ברבינו כן דבריש דבריו ובכאן דיבר מתערובת דכשאכל שלא כדרך אכילת בני אדם איכא כזית בכא"פ אבל כשאכל כדרך אכילת בני אדם ליכא כזית בכא"פ וע"כ אינו עובר על ב"י וב"י והא דשכר שלנו שכתב בשם ר"ת דלכ"ע עובר שם הטעם כיון דאיכא כזית בכא"פ אפילו כשאכל כדרך אכילה עי' היטב בכ"מ הנ"ל ותבין, ואח"כ ראיתי שהקושי' משכר שלנו היא קושיית העולם והמרי"ק והרא"מ והמרש"ל בביאורם ג"כ מתרצו כמו שתירצנו ושמחתי שכוונתי בס"ד לדעתם וגם מו"ה אייזיק שטיין ז"ל בביאורו כאן דיבר מקושיא זו אלא הוא מתרץ דרבי' סובר כשיטת הרי"ף דהלכה כחכמים ובריש דבריו דיבר רבינו אליב' דחכמים ובהקושיא שהקשה על רש"י דיבר אליבא דר"א וע"ז באמת ק"ל כמו שמצאתי שהקשה המרש"ל דלפי דבריו דרבינו פסק כחכמים נשאר' על רבינו קושיית הרמב"ן הנ"ל מחודש א' דהיאך מנה את המל"ת זו, ועי' בהרהמ"ג וכ"מ ולח"מ פ"ד הל"ח שם שכתבו דלענין ב"י וב"י לא בעינן כזית בכא"פ וגם המג"א רס"י תמ"ב דיבר מזה אבל מרבינו נראה בפי' דל"ס כן: