ברית משה, מצות עשה יט:ג
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 19:3
Open in the reader →1ומקודם נ"ל בס"ד לברר את תירוצו של הכ"מ שאינו דוחק דבברכות שם הביא הגמ' מתחלה את הא דשמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב מ"ט ק"ש דרבנן אמת ויציב דאורייתא והקשה רב יוסף מהא דכתיב ובשכבך ובקומך ומתרץ אביי ההוא בדברי תורה כתיב ואח"כ הביא הגמ' את הא דר"א הנ"ל וכתב הר' יונה ז"ל על הא דשמואל וז"ל ואע"פ שכתיב בתור' ובשכבך ובקומך ס"ל לשמואל שלא אמרה תורה דוקא ק"ש אלא שיקרא בתורה בכל מקום שירצה ומה שאנו קורין זאת הפרשה דוקא אינו אלא מדרבנן ולפיכך ס"ל אינו חוזר וקורא עכ"ל וכבר כתבנו במ"ע י"ח מחודש ג' שגם השג"א סי' א' כיוון בזה לדעתו, אבל לכאורה ל"ל מה שמסיים הר' יונה ולפיכך ס"ל כו דמה כונתו בזה אי כוונתו דשמואל איירי דלא קרא כבר פרשה אחרת ואפ"ה קאמר דאינו חוזר וקורא כיון שסובר דאינו צריך לחזור ולקרות ק"ש דוקא אלא יכול לקרות איזה פרשה אחרת ואם באמת הי' כוונת הר' יונה כך עדיין קשה כיון דבלא"ה צריך לקרות פרשה אחרת מדוע לא יקרא פרשת ק"ש אעכצ"ל בכונת הר' יונה דשמואל באמת איירי שקרא כבר איזה פרשה אחרת אלא על פרשת ק"ש מסופק וכיון שכבר יצא ידי קריאה דאורייתא ע"כ קאמר שמואל דאינו חוזר וקורא וממילא לפי"ז עכצ"ל גם בהא דספק קרא ק"ש דר"א ג"כ הפשט כן כדי שיהי' דומיא לספק קרא ק"ש דשמואל וא"כ ממילא גם בהא דספק התפלל דקאמר ר"א ג"כ צ"ל הפשט כן שהי' מתפלל כבר איזה תפלה קצרה ויצא ידי תפלה דאורייתא אלא שמסופק על נוסח התפלה שתקנו חז"ל כמובן, וכל זה י"ל לפום שיטת הרבינו יונה אבל לפום שיטת הפוסקים דסברו דלשמואל ליכא שום קריא' מה"ת באמת ליכא הכרח לומר הפשט בשמואל כמו שכתבנו אלא אדרבא אז אמרינן הפשט בשמואל שמסופק אי קרא כלל או לא ואז עכצ"ל גם בספק קרא ק"ש דר"א ג"כ הפשט כן וממילא גם בספק התפלל ג"כ הפשט כן שמסופק אי התפלל כלל אי לא ולפי שיטה זו באמת ל"ל כתירוצו של הכ"מ מחמת קושיתינו וקושית השג"א והפרמ"ג הנ"ל אבל לפום שיטת הר' יונה באמת ל"ק על הכ"מ מידי אלא אדרבא מוכרחינן לומר כתירוצו של הכ"מ כדי שיהא הספק התפלל דומיא דספק קרא ק"ש דר"א ודשמואל וגם קושיית פרמ"ג דליפלוג בתפלה עצמה ג"כ ל"ק כיון די"ל דלא מצי לאפלוגי בתפלה עצמה כיון דצריך שיהא דומיא דספק קרא ק"ש דשמואל כמובן, וא"כ ממילא י"ל דרבינו והרמב"ם ודכוותייהו סברו כשיטת הר' יונה בהא דשמואל וע"כ לא הי' להם הכרח מהא דר"א לומר כהרמב"ן אלא אדרבא הי' להם הכרח לומר כתירוצו של הכ"מ וע"כ שפיר פסק דתפלה דאורייתא אבל הרמב"ן י"ל דל"ס כהר' יונה אלא כהני פוסקים דלשמואל ליכא מדאורייתא שום קריאה כלל וע"כ הי' לו הכרח מהא דר"א דתפלה דרבנן כיון דל"ל כתירוצו של הכ"מ מחמת קושיתינו הנ"ל כמובן, וכיון שזכינו בס"ד לחזק את תירוצו של הכ"מ נ"ל בס"ד דאדרבא מהגמ' זו ראי' לשיטות רבינו והרמב"ם ודכוותייהו דלכאורה יש לדקדק בגמ' זו דמדוע ל"ק גם אליבא דר"א מ"ט ק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן כמ"ש אליבא דשמואל אבל לפום שיטתם מיושב בס"ד שפיר כיון דבאמת גם תפלה דאורייתא ע"כ לא יוכל הגמ' לומר מ"ט אליבא דר"א ודו"ק: