ברית משה, מצות עשה יט:ד
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 19:4
Open in the reader →1ובאופן ב' נ"ל בס"ד לתרץ את קושיית הרמב"ן מהא דר"א דלכאורה ק"ל לשיטת הרמב"ם הל' כלאים פ"י הל' כ"ז דספיקא דאורייתא לקולא היכי קאמר ר"א ספק קרא ק"ש חוזר וקורא ואי"ל כיון דמדרבנן לחומרא כמ"ש הרמב"ם שם ע"כ חוזר וקורא מדרבנן דזה גופא לכאורה טעמא בעי דמדוע החמירו רבנן בהספק דמה"ת מותר וצ"ל דגזרו דילמא אתי להתיר את הודאי איסור וכמ"ש הט"ז או"ח סי' תרכ"ו ס"ק ב' בשם הלבוש על הא דאין מבטלין איסור לכתחילה דגזרינן שמא יבא להתיר האיסור וא"כ אכתי לפום שיטת הלבוש שהביא הט"ז שם דבמצוה באמת מבטלין לכתחיל' דכיון דלמצוה קא מכוין לא יעשה המצוה בעבירה עי"ש א"כ לפי"ז ה"נ לא שייך למיגזר דילמא לא יקרא כלל וממילא הדרן לכללא דס"ד לקולא וא"כ נשאר' הקושי' דאמאי חוזר וקורא, וצ"ל כיון דאית לי' חזקת חיוב לקרות וחזקת חיוב הו"ל כאיתחזק איסורא וכמו שבאיתחזק איסורא ל"ס הרמב"ם דס"ד לקולא כמ"כ נמי סובר בחזקת חיוב וע"כ חוזר וקורא, וא"כ ק"ל על הסיפא דר"א דמדוע ספק התפלל אינו חוזר ומתפלל נהי דספיקא דרבנן לקולא הא אית לי' חזקת חיוב דבשלמא להפר"ח יו"ד כללי ס"ס אות ט"ו דספיקא דרבנן לקולא אפי' בחזקת איסור שפיר קאמר ר"א דאינו חוזר ומתפלל אבל לשיטת הש"ך סי' ק"י בדיני ס"ס אות כ' דבספק דרבנן שיש לו חזקת איסור אזלינן לחומרא נשאר' הקושי' הנ"ל על ר"א דמדוע חוזר ומתפלל. ואחר שעלה ברעיוני קושי' זו ראיתי בצל"ח בסוגיתינו שם שג"כ הקשה כעין קושי' זו על הרמב"ם וז"ל אבל מה שק"ל על דעת הרמב"ם היא זה כיון שעכ"פ עיקר מצות תפלה היא מה"ת אף שמניין התפלות ונסחאות הם דרבנן שוב מיקרי מצוה דרבנן שיש לו עיקר מה"ת וא"כ למה ספק התפלל אינו חוזר ומתפלל והלא במצוה דרבנן שיש לה עיקר מה"ת אין ספק התפלל מוציא מידי ודאי שנתחייב מתחלה בתפלה כו' עכ"ל וזה נראה בעליל שסובר כהני פוסקים דדוקא בדרבנן שיש לו עיקר מה"ת כשיש לו חזקת איסור ספיקו לחומרא וע"כ לא הקשה אלא על הרמב"ם שסובר דעיקר מצות תפלה דאורייתא אבל לפי מ"ש הש"ך הנ"ל דאפי' בדרבנן שאין לו עיקר מה"ת ג"כ ספיקא לחומרא כשיש לו חזקת איסור עי' שעה"מ הל' מקואות פ"י כלל א' שדיבר אריכות מזה באמת קשה קושיתינו הנ"ל על ר"א גופא לא על הרמב"ם דוקא, וגם ראיתי אח"כ בישועות יעקב או"ח סי' פ"ט אות א' שג"כ הרגיש בקושיית הצל"ח ותירץ דבתפלה כיון שיש חשש ברכה לבטלה דעובר על לא תשא ע"כ ספיקא לקולא אע"ג שיש לו חזקת חיוב, אבל לי ההדיוט עדיין לא תעלה ארוכה בזה דלפי מ"ש הפנ"י בסוגיתינו בשם התוס' דכשמתפלל מספק ליכא ברכה לבטלה ואנו הוכרחנו בס"ד שגם הר' יונה ס"כ מדכ' בסוגיתינו וז"ל ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל אינו ר"ל שאסור לחזור ולהתפלל דמ"ט יש שאם ירצה אדם להתפלל דרך רשות שלא יתפלל אלא ר"ל אינו חובה עליו לחזור ולהתפלל כו' עכ"ל ולכאורה הא איכא משום לא תשא אעכ"מ שגכ"ס כמ"ש הפנ"י וא"כ לפי שיטה זו עדיין קושיתינו במקומה עומדת: