ברית משה, מצות עשה יט:ה
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 19:5
Open in the reader →1וע"כ נ"ל בס"ד לתרץ כך דהירושלמי ריש ברכות מסופק ספק קרא ק"ש חוזר וקורא או לא דהירושלמי מסופק אי ק"ש דאורייתא או דרבנן עי' במפרש שם ופשט מהברייתא דקתני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו וקודם לכן לאו ספק הוא ואת אמרת צריך לקרות הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות פי' הפ"מ וז"ל וקודם לכן לאו ספק הוא כלומר וכי ספק לאו בכלל קודם לכן ג"כ הוא שהרי אם קרא בין השמשות נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מיקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה הוא ויצא ואפ"ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנה דהא לא יצא ידי חובתו קתני וא"כ הדא אמרה דה"ה ספק קרא ספק לא קרא דצריך לקרות עכ"ל ועי' בגליון הש"ס שם מה שדיבר לחלק בין עיולי יומא לאפוקי יומא עכ"פ חזינן מהירושלמי דאם קרא בהש"מ הוי כספק קרא וא"כ י"ל דבסוגיתינו ג"כ הפשט דר"א איירי שהי' מתפלל תפלת שחרית אלא מסופק בהזמן אי לילה היא או יום וא"כ ממילא ל"ק קושיתינו הנ"ל דהישע"י הל' מקואות אות י"א כתב כלל חדש בהא דינא דבחזקת איסור ספיקא דרבנן לחומרא וז"ל ואקדים כלל אחד מה שנ"ל בזה דהנה בנטמא טומא' דדבריהם כגון אוכל אוכלים טמאים ושותה משקים טמאים וטבל במקוה שיש בה ספק אם יש בה מ' סאה פליגי ר"מ ור"י וס"ל לר"י דאף דספיק' דרבנן לקולא מחמירין בזה ואמרינן העמד טמא על חזקתו ובספק מים שאובים מטהרין ולא אמרינן העמד טמא על חזקתו אמנם מתוך דברי הר"ש למדתי ביאור הדבר דכשהי' טמא מתחילה טומא' דרבנן והספק אם טבל במקוה המטהרת את האדם מטומאתו כשאנו מעמידין אותו על חזקתו הרי הוא כמו שהי' מתחילה טרם שנכנס למקוה אבל בטמא טומאה דבר תורה ואח"כ יש ספק אם נכנס למקוה שיש בה פסול דרבנן או לא כגון ספק מים שאובים במקוה דאף אי נימא שטבל במים שאובים עכ"פ יצא מכלל טמא דבר תורה לכלל טמא רבנן ואינו כמו שהי' בתחילה לא שייך בזה לומר העמד טמא על חזקתו שהרי כבר יצא במקצת מכלל טמא שהי' בתחלה גלל כן אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כו' עכ"ל. וא"כ י"ל גם לענין חזקת חיוב כן דהיכא דהיה לו מתחלה חזקת חיוב דאוריי' ואח"כ כשנולד הספק אזיל החיוב דאורייתא ולא נשאר אלא החיוב דרבנן אז באמת אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כיון דליכא לאוקמי על חזקת חיוב דמקודם לכן כיון דמקודם לכן הי' החיוב מה"ת ועכשיו אינו חייב רק מדרבנן והו"ל כאלו לא הי' לו חזקת חיוב כלל וע"כ שפיר אמרינן ספיקא דרבנן לקולא, נמצא לפי"ז כשאיירי ר"א שהיה מתפלל אלא הי' מסופק בהזמן כהנ"ל אז באמת נ"ק קושייתינו הנ"ל על ר"א כיון שכבר יצא החיוב תפלה דאוריי' של יום ההוא אפי' כשהתפלל בלילה ממילא תו ליכא לאוקמיה על חזקת חיוב וע"כ שפיר קאמר ר"א דאינו חוזר ומתפלל כמובן, וא"כ שפיר י"ל שרבינו והרמב"ם ודכוותייהו והרמב"ן בזה פליגי הם סברו כהש"ך דהיכא דאית לי' חזקת איסור אמרינן דספיק' דרבנן לחומרא וא"כ הי' קשה להם קושייתינו הנ"ל על ר"א וע"כ מוכרחי' לאוקמי את הא דר"א בגוונא שכתבנו דמיירי שהתפלל אלא היה מסופק בהזמן כדי שנוכל לתרץ את הא דר"א כמו שתירצנו עם סברת הישע"י וא"כ ממילא ל"ק קושיית הרמב"ן בסוגי' זו וגם תירוצו של הכ"מ עולה יפה בזה כיון די"ל דהכ"מ ג"כ כיוון לכל מה שכתבנו וגם קושיית הצל"ח ל"ק על הרמב"ם כמובן, אבל הרמב"ן י"ל דסובר כשיטת הפר"ח דאפי' בחזקת איסור אמרינן ספיקא דרבנן לקולא וא"כ ממילא ל"ק על ר"א קושיתינו הנ"ל וע"כ לא היה לו הכרח לומר הפשט בסוגייתינו כמו שכתבנו ע"כ השיג על הרמב"ם שפיר ודו"ק: