ברית משה, מצות עשה ב:א
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 2:1
Open in the reader →1להאמין (א) ולשמוע היא הקבלה שהוא אחד כו'. כן מנה גם הרמב"ם ז"ל בסה"מ את המ"ע ב' וז"ל מצוה ב' היא הצווי שצונו בהאמנת היחוד והוא שנאמין שפועל המציאות וסבתו הראשונה אחד והוא אמרו יתעלה שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד כו' וכ"כ בחיבורו הל' יסוה"ת פ"א הל"ז וז"ל אלקי זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים אלא אחד שאין כיחודו א' מן האחדים הנמצאים בעולם לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות אלא יחיד שאין יחיד אחר כמותו בעולם כו' וידיעת דבר זה מ"ע שנ' ד' אלקינו ד' אחד עכ"ל ולכאורה צ"ל הלא כבר מנה הרמב"ם בסה"מ ובחיבורו את המ"ע זו שהיא הצווי אשר צונו בהאמנת האלקות וא"כ היכי מנה את המ"ע ב' על האמנת היחוד הלא אחד הוא בשלמא רבינו ז"ל שלא מנה את המ"ע א' על האמנת אלקית אלא כהנ"ל ע"כ מנה שפיר את המ"ע זו על זה אבל הרמב"ם לכאורה צריך ביאור, אבל ראיתי אח"כ בזוהר הרקיע ז"ל מ"ע א' אות י"ב שמפרשו היטב וז"ל וענין זאת המצוה אצלו שנאמין שזה האלוה אשר האמנו מציאותו בדיבור אנכי הוא אחד כו' עכ"ל וכן כתבו ז"ל האלה המצות מצו' תי"ז ומצה"ש מצו' תי"ח ומה שכתבו שם בלי שום שיתוף מקורם מהחינוך מצו' תי"ז, ועי' במהר"ם שיק ז"ל מצו' תי"ח שכ' דלפי מה שמסקו האחרונים שגם ב"נ מצווה על יחוד ד' למה נקט הקרא שמע ישראל ותירץ דישראל צריכין להאמין בד' מחמת קבלה ולא מחמת חקירה ומפ' בזה את הספרי על הפסוק זה ובאמת גם המרש"ל ז"ל בביאורו כאן מפ' את הספרי על דרך זה אלא כשתעי' שפיר בדבריו תמצא חילוק גדול ביניהם, ועמ"ש דעל עשה דיחוד ד' גם ב"נ מצווה לכאורה ק"ל מגמ' סנהדרין נ"ו ע"א שבע מצות נצטוו ב"נ אמאי לא אמר שמנה אבל אח"כ ראיתי שכבר הקשה קושיא זו על האחרונים הסד"מ ז"ל הל' יסוה"ת פ"א הל"ו ומחמת קושיא זו באמת סובר דב"נ לא נצטוו אלא על לאו דע"ז ולא על עשה אבל לי"נ בס"ד דאמת אתם די"ל כמ"ש רבא סנהדרין ע"ד ע"ב על עשה דקידוש השם אינהו וכל אבזרייהו כמ"כ נמי י"ל דעשה דיחוד השם נכלל בלאו דע"ז כמובן, ועל קושית המר"ש על הפסוק שמע ישראל עי' במנ"ח ז"ל מצ' תי"ז מ"ש ע"ז אבל מהאחרונים ל"נ כמותו כי הם סברו דגם בב"נ יש מ"ע דאל"כ לא הקשה הסד"מ כלום ובאמת המהר"ש לפום שיטת האחרונים הקשה וע"כ לא דיבר מהמנ"ח אף שדרכו להביאו ע"ש ותבין. ולי"נ בס"ד לתרץ דלפמ"ש רבינו דשמע פירושו תקבל שצריך לקבל שהקב"ה אחד בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם א"כ יש במ"ע זו שני דברים להאמין על אחדותו יתברך ולקבל עליו אחדותו יתברך [עי' ברבינו היטב במ"ש מ"ע להאמין ולשמוע ותראה דסובר כן וממילא מובן דמדוע לא מנה כהרמב"ם האמנת אלקות בפ"ע כיון דסובר שנכלל במ"ע זו כמובן] וא"כ י"ל דמ"ש האחרונים דגם ב"נ מצווים על יחוד השם כוונתם על האמנת היחוד אבל לא על קבלת היחוד דעל זה באמת אינם מצווים רק ישראל וע"כ כתיב שמע ישראל והכי פירושא דקרא שמע דהיינו קבלת היחוד, ישראל אינם מצווים רק ישראל כמובן, וגם נ"ל ליישב בזה את רש"י ז"ל פ' ואתחנן שכ' וז"ל ד' שהוא אלקינו עתה ולא אלוקי האומות ע"א הוא עתיד להיות ד' אחד שנ' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד' ונאמר ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד עכ"ל והקשה עליו המזרחי ז"ל דלפ"ז האי קרא לאו בייחודו יתברך קמיירי אלא שמודיענו שהוא עתיד להיות אחד לכל האומות ולא כמו עכשיו שיש לכל אומה ואומה אלוקי בפ"ע ואין הדבר כן שהרי ייחודו יתברך ושהוא מ"ע לא למדו אותו רז"ל אלא מהאי קרא כו' עי"ש אבל לפמ"ש רבינו י"ל דגם רש"י סובר דפירושא של שמע תקבל וה"ק הקרא שמע ישראל תקבלו עליכם שד' אלוקינו ד' אחד כמו שפרש"י כלומר תקבלו עליכם שגם עתה הוא אחד אלא לעתיד יהי' אחד גם לכל העולם וגם הסמ"ק ז"ל סי' ב' סובר שצריך לכוין גם א"ז דלעתיד יהי' אחד לכל העולם וכן סברו ז"ל בדעת הסמ"ק הב"י או"ח סי' ס"א והד"ח על הראש פ"ב דברכות וא"כ י"ל דגם רש"י כיוון לזה ודו"ק: