ברית משה, מצות עשה רח:ד
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 208:4
Open in the reader →1ובאופן ב' נ"ל בס"ד ליישב את קושי' הפר"ח הנ"ל בהקדים מדק"ל על המרש"א בפסחים שם ד"ה ת"ל ביום שכ' וז"ל דמהא דתיכף לאכילה שריפה לא הוה ממעטינן לילה של אחריו דלא שמעינן מיניה אלא כשכלה זמן אכילתו מתחיל זמן שריפתו כדמשמע מפירש"י עכ"ל וזה נראה בעליל דכוונת המרש"א ליישב מה דקשה על תירוצו של התוס' שמתרץ דביום היה צריך למעט שלא ישרוף בלילה של אחריו הלא אפי' אי לא הוה כתיב ביום ג"כ הוה ידעינן דלא שרי למישרף בלילה של אחריו מהטעם דתיכף לאכילה שריפה וע"כ כתב המרש"א דמהא דתיכף לאכילה שריפה אי לא הוה כתיב ביום לא הוה ממעטינן לילה של אחריו דהוה אמרינן דתיכף לאכילה שריפה היינו מתחיל זמן שריפתו כמו שמפרש רש"י וע"כ מתרץ התו' שפיר דהי' צריך ביום למעט לילה של אחריו כן נ"ל בכוונת המרש"א, אבל לכאורה ק"ל עליו הלא את זה דתיכף לאכילה שריפה היינו מתחיל זמן שריפתו זה לא ידעינן אלא מנותר דפסח ונותר דפסח אי לא הוה כתיב ביום באמת הוה אמרינן דגזה"כ הוא כקושיית הפר"ח וכהנ"ל בשם התוס' שבת וא"כ ליכא למילף מיניה מידי ועל התוס' ק"ל ממנ"פ אי סובר דתיכף לאכילה שריפה ילפינן ממלואים כמ"ש רש"י בזבחים שם א"כ נשאר' עליו קושיית המרש"א דבלא ביום נמי ממעטינן לילה של אחריו מהטעם דתיכף לאכילה שריפה ואי סובר כרש"י דפסחים שם דמנותר דפסח ילפינן תיכף לאכילה שריפה נהי דאז ל"ק על התו' קו' המרש"א הנ"ל אבל קושיית הפר"ח עדיין קשה כיון דאי לאו ביום באמת הוי נותר דפסח גזה"כ כהנ"ל בשם התו' שבת. וע"כ נ"ל בס"ד דרש"י וגם התוס' פסחים באמת לא סברו כתירוצו של התו' שבת הנ"ל אלא סברו כהח' הר"ן בשבת שם ד"ה ליתן לו בקר שני דעל הקו' דלמה ימתין עד יום חושה"מ ישרוף לאלתר בליל מוצאי י"ט מתרץ הר"ן וז"ל דאפשר שקבע לך הכתוב זמן שריפתן כל הלילה עד הבקר שהוא זמן אכילתן כדכתיב ופנית בבקר והלכת לאהליך כו' עכ"ל נר' דסובר דנותר דפסח זמן שריפתו כל הלילה דפירושא דקרא כן הוא והנותר ממנו אז עד הבקר באש ישרף כלו' עד הבקר יכול לשרוף, אבל לכאו' צריך להבין הלא גבי שלמים כתיב ביום ודרשינן מיניה ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה אעכצ"ל בכוונת הר"ן דהיה קשה לו דלר' יוחנן יבמות הנ"ל דנותר שלא בזמנו שורפין בלילה אמאי לא ישרוף נותר דפסח בלילה כמו שהקשה התוס' יבמות הנ"ל ותירוצו של התוס' יבמות לא הי' מסתבר להר"ן וע"כ מתרץ דאפשר דשורפין בלילה וכל זה לא כתב הר"ן אלא לפרש את ר' יוחנן גם לפום הה"א דגמרא יבמות הנ"ל דסובר דנותר שלא בזמנו שורפין בלילה אבל לפי המסקנא דגמרא יבמות דר' יוחנן מודה לר' אלעזר דמיתורא דוי"ו ילפינן דגם נותר שלא בזמנו אין שורפין בלילה באמת גם נותר דפסח אין שורפין בלילה וע"כ כתב הר"ן אח"כ שפיר וז"ל אבל בירושלמי אמרו שאין תחלת זמן שריפת קדשים אלא ביום ואחר שעבר זמנן נשרפין בין ביום בין בלילה ומדמה לה התם בהדיא למילה עכ"ל ולכאורה אין שום שייכות להא דירו' עם מ"ש הר"ן למעלה אבל לפי הנ"ל מיושב בס"ד שפיר כמובן כן נ"ל בס"ד בכוונת הר"ן וא"כ ממילא שפיר יש למילף מהר"ן דלפי הס"ד דלא ידעינן מביום דאין שורפין קדשים בלילה באמת שפיר י"ל דשורפין נותר דפסח בליל מוצאי י"ט והא דאין שורפין בי"ט הטעם הוא משום דאין שורפין קדשים בי"ט וא"כ לא הוי נותר דפסח גזה"כ אפי' לפי הה"א דלא הוה ידעינן מדרשא דביום וע"כ שפיר יכלינן למילף מנותר דפסח דתיכף לאכילה מתחיל זמן שריפתו ול"ק קושיית הפר"ח הנ"ל וגם קושייתינו על התו' והמרש"א מיושב בס"ד שפיר כיון די"ל דסברו כהר"ן ודו"ק. אלא עדיין צריך להבין דמדוע לא כתב רש"י גם בפסחי' כמו בזבחי' דמנותר דמלואי' ילפינן נהי דל"ק עליו קושי' הפר"ח כמו שכתבנו אבל מדוע משנה וצ"ל דבפסחים היה כוונת רש"י ליישב בזה את קושיית התוס' שם כיון דקושית התו' לא מיושב אלא אי אמרינן מתחיל זמן שריפתו כמ"ש המרש"א הנ"ל וע"כ כתב רש"י דילפינן מנותר דפסח וא"כ קשה לכאו' על רש"י דזבחי' כיון דשם כתב דממלואי' ילפינן ולא אמרי' מתחיל א"כ נשאר' קושיית התו' דלמה לי עד יום ול"ל כתירוצו של התו' כיון דאת הא דלא ישרוף בלילה של אחריו שפיר ידעינן מהא דתיכף לאכילה שריפה כמ"ש המרש"א הנ"ל וע"כ נ"ל בס"ד דבפסחי' כתב רש"י לפום שיטת הר"ן וע"כ ל"ק עליו שם מידי כהנ"ל אבל בזבחים כתב רש"י לפום שיטת התו' שבת הנ"ל דאי לא כתיב ביום אז הוה באמת נותר דפסח גזה"כ וא"כ ליכא למילף מנותר דפסח ע"כ כתב רש"י דילפינן ממלואים ועל קושי' התוס' פסחים דלמה לי עד יום סובר רש"י בזבחים דאי לא הוה כתיב עד יום הוה אמינא דאוכלין בלילה כמ"ש השירי קרבן בירושלמי שבת הנ"ל עי"ש ודו"ק: