ברית משה, מצות עשה רמח:ג
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 248:3
Open in the reader →1ומ"ש רבינו אבל שאר כל הטמאים אפי' במי מקוה כדתניא בתוספתא דמס' זבים חומר בזב מבזבה כו' גם בתוספתא דמגילה פרק א' איתא כן וז"ל אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון ביאת מים חיים זבה אין טעונה באות מים חיים והרי"ף ז"ל בהל' נדה פ"ב דשבועות וגם הרא"ש ז"ל סוף פרק י' דמס' נדה הביאו את התוספתא דמגילה דזה לשונם וקיי"ל דנדה וזבה לא בעו מים חיים דתניא אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון מים חיים והזבה אינה טעונה מים חיים אלא מי מקוה שכל הגוף עולה בהן וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים מי המקוה מ' סאה עכ"ל וגם הבה"ג ז"ל על הש"ס הלכו' נדה הביא את התוספתא דמגילה וא"כ באמת טעמא בעי מדוע לא הביא רבינו ג"כ את התוספתא דמגילה שקודמת וצ"ע. ומ"ש רבינו ותניא בת"כ כו' ק"ו לשאר הטמאי' שאינן טעונים הזיית מים חיים שאינן טעונין ביאת מים חיים כו' האי ק"ו ליתא בהספרא וכבר העתקנו את לשון הספרא במחודש א' אלא רבינו בעצמו קאמר את הק"ו זה וגם מ"ש רבינו על הספרא שהביא אח"כ אלא בגדיו ככל הטמאים במי מקוה כו' גם זה ליתא בספרא אלא רבינו מפרש את הספרא כן, אבל לכאו' צריך להבין מדוע הביא רבינו כלל את הספרא זה בשלמא אי הוה כתיב בפי' בהספרא דזבה אינה טעונה ביאת מים חיים כמו שאיתא בהתוספתא אז שפיר הי' מביא את הספרא להורות דגם משם ראי' דזבה אינה טעונה מים חיים אבל כיון דליתא בהספרא בפי' מזה כלום אלא רבינו מפרש את הספרא כן א"כ למה לו להאריך בפירושים הלא כבר הביא ראיה יפה לזה מהתוספתא דאי' בפי' כן. ונ"ל בס"ד בכוונת רבינו כך דכשנדייק שפיר בלשון רבינו מריש המ"ע זו עד ד"ה ותניא בת"כ ומביא בפ"ק דעירובין וגם ברמזיו ובקיצור הסמ"ג שלו נראה בעליל דכוונת רבינו להוציא מהשיטה דסוברת דגם זבה בעיא מים חיים וע"כ האריך וכפל ומשלש את זה ברמזיו וגם בקיצור הסמ"ג שלו כי רש"י ז"ל בשבת דף ס"ה ע"ב ד"ה וסבר באמת הביא בשם הרבינו לוי ז"ל דסובר כן וגם התוס' שם ד"ה שמא הביא כן בשם יש מפרשי' אלא התוספ' חולק על זה והביא ראי' מהתוספתא דחומר בזב מבזבה שהביא רבינו [ומה שמייחס התו' את זה על הת"כ זה ט"ס כיון דבת"כ באמת ליתא זה אלא נ"ל דבתוספות הי' כתב מלת דבתוספתא בראשי תיבות כזה דבת' והמעתיק או המדפיס כתב אל תיבות דבת' אות כ' והב"י ז"ל יו"ד ריש סי' ר"א שמייחס ג"כ את זה להבריי' דת"כ אשגירת לישנא דתו' שלפנינו נקט אבל באמת ליתא זה בת"כ אלא בתוספתא דזבים ובתוספתא דמגילה כהנ"ל] וגם רש"י בשבת שם מדחה את הרבינו לוי מהתוספתא דזבים אבל בבכורות דף נ"ה ע"ב ד"ה מקוה מפרש רש"י בעצמו בלישנא קמא דזבה טעונה מים חיים וא"כ צ"ל דבבכורות חזר רש"י ממ"ש בשבת וסובר דיש מקום לפירושו של הרבינו לוי ואפשר דלזה כיוון הב"י הנ"ל במ"ש וז"ל ומ"ש ואפי' אינם מים חיים שא"צ מים חיים אלא לזב ולא לנדה וזבה פשוט בפ"ק דמקוואות וטעמא משום דלא כתיב מים חיים בטבילת שום אח' מהטמאים אלא בזב ואע"ג דבפ' בתרא דבכורות גבי אבוה דשמואל עבד לבנתיה מקואות פירש"י בחד לישנא דזבה טעונה מים חיים ליתיה וכבר סתרו אותו פי' התוס' בפ' במה אשה והביאו בריי' דת"כ דקתני בהדיא חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים וכ"פ הרמב"ם בפ"א ובפ"ט מהל' מקוואות וכ"פ הרשב"א וכך הם דברי כל הפוסקי' עכ"ל ולכאו' ק"ל על הב"י חדא דמדוע מייחס את השיטה זו על רש"י ולא על הרבינו לוי ועוד מדוע כתב דהתו' סתרו את השיטה זו הלא רש"י בעצמו סתרה בשבת שם וא"כ טפי הי' לו לומר דרש"י בעצמו סתרה ועוד היכי מייחס כלל את השיטה זו על רש"י כיון דבאמת סתר רש"י את השיטה זו בשבת שם אבל לפי דברינו דרש"י בבכורות חזר י"ל דמשו"ה מייחס הב"י את השיטה זו על רש"י כדי לאשמועינן דרש"י בבכורות חזר וגם השאר קושיות הנ"ל מיושבין שפיר כמובן, אלא אם באמת זה הי' כוונת הב"י אז עדיין יש מקום להקשות דמדוע לא הביא את רש"י סנהדרין דף פ"ז ע"א ד"ה הלכות אחד עשר שכ' וז"ל ואם ראתה ג' ימים רצופים הויא זיבה לקרבן ולטבילת מים חיים עכ"ל דמשם הי' ראי' טפי להב"י דרש"י חזר ממה שהביא מבכורות כיון דבבכורות הביא רש"י גם פי' אחר וגם בלאו כל הנ"ל באמת ג"כ קשה על הב"י דמדוע לא הביא מרש"י סנהדרין כיון דשם סתם בפי' כן:
2וע"כ נ"ל בס"ד דהב"ח ז"ל בריש סימן שם כתב לפרש בדעת הרבינו לוי שלא יהא קשה עליו מהתוספתא הנ"ל דנהי דמן התורה זבה אינה טעונה מים חיים אבל מדרבנן החמירו שצריכה מים חיים וכתב שרבינו לוי למד את זה מהא דאבוה דשמואל דעביד להו לבנתיה מקואות ביומי ניסן כיון דלא הי' לו פירוש אחר בהא דאבוה דשמואל אלא כמו שמפרש רש"י בהפי' הא' דבכורות עי"ש ותבין, ועם הב"ח שפיר יש להבין את רש"י דבכורו' אפי' כשנ' דלא חזר ממה שסתר את הרבינו לוי בשבת שם וגם הסתירה דקשה לי ברש"י דשבת גופא דמתחילה סתר את הרבינו לוי מהתוספתא ואח"כ בד"ה אין המים מטהרין בזוחלין הביא את פירושו הא' דבכורות ואח"כ ראיתי שגם המרש"א ז"ל בשבת שם עמד ע"ז אבל עם הב"ח הנ"ל מיושב בס"ד שפיר די"ל דמתחלה הי' סובר רש"י בדעת הרבינו לוי דמדאוריי' בעי זבה מים חיים ע"כ סתר את דבריו כיון דהי' קשה עליו מהתוס' אבל אח"כ סובר רש"י בדעת הרבינו לוי כמו שסובר הב"ח וע"כ הביא שפיר את פירושו הא' דבכורות כי גם בבכורות סובר רש"י בדעת הרבינו לוי כמו שסובר הב"ח וע"כ כתב שם את הפי' הא' שפיר כמובן, אלא כל זה י"ל בדעת רש"י בשבת ובבכורות כיון דשם קאי רש"י על הא דאבוה דשמואל אבל בסנהדרין באמת מוכח מרש"י דמדאורייתא בעיא זבה מים חיים כיון דשם קאי רש"י על דאורייתא עי"ש וא"כ ק"ל על הב"ח דמה יענה על רש"י דסנהדרין ועי' בישועות יעקב יו"ד ריש סי' ר"א שג"כ הסכים לפירושו של הב"ח וא"כ גם עליו קשה מרש"י סנהדרין וצ"ע, אבל על הב"י שפיר י"ל דמשו"ה לא הביא את רש"י סנהדרין כדי שלא נטעה דהב"י לא פסק כרש"י במה דסובר דמדאוריי' צריכה זבה מים חיים אבל מדרבנן גם הב"י מודה דצריכה ע"כ הביא הב"י את רש"י דבכורות וכוונתו דבכל אופנים דנא' הפשט ברש"י דבכורות לא פסק כוותיה ודו"ק, וממילא לפי הנ"ל דמרש"י סנהדרין מוכח דסובר דמדאוריי' בעיא זבה מים חיים וכן צ"ל דסובר בדעת הרבינו לוי התו' בשבת שם דאל"כ אלא נאמר דסובר כהב"ח מה הקשה עליו מהתוספתא וכיון שכן באמת קשה מאד על הרבינו לוי וגם על רש"י סנהדרין דמה יענו על התוס' וכמו שבאמת הקשו עליהם כל הפוסקים: