ברית משה, מצות עשה רמח:ד
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 248:4
Open in the reader →1ונ"ל בס"ד ליישבם דבספרא פ' מצורע פרשתא ג' פ"ה אי' וז"ל וכי יטהר הזב מזובו כשיפסוק מזובו מזובו ולא [מזובו] מנגעו מזובו וספר אף מקצת זובו טעון ספירת שבעה להביא את שראה שתי ראיות שיטעון ספירת ז' הלא דין הוא ומה אם מטמא משכב ומושב בשתי ראיות לא יטעון ספירת ז' לשתי ראיות זבה תוכיח שהיא מטמאה משכב ומושב בשתי ראיות ואינה סופרת לשתי ראיות אף אתה אל תתמה על הזב שאע"פ שהוא מטמא משכב ומושב בשתי ראיות לא יטעון ספירת ז' לשתי ראיות ת"ל מזובו וספר אף מקצת זובו טעון ספירת ז' להביא את שראה שתי ראיות שטעון ספירת שבעה עכ"ל ומפרש הקרבן אהרן הלא דין הוא דכיון דידעינן את זה דק"ו למה לי קרא ומתרץ הספרא דעל הק"ו י"ל זבה תוכיח וע"כ צריך מזובו עי"ש ומובא בריי' דספרא זו במגילה דף ח' ע"א וגם משם מוכח דהפשט בהבריי' כמ"ש הק"א, אבל לכאורה ק"ל על הברייתא זו הלא י"ל על זבה תוכיח מה לזבה שכן לא טעון ביאת מים חיים תאמר בזב בעל שתי ראיות שטעון ביאת מים חיים כמו שאיתא בפירוש כן בהספרא סוף פ' מצורע וכן אי' במשנה זבים פרק א' משנה א' ועוד ק"ל מדוע לא עביד הספרא את הק"ו בזה גופא וכך הי' לו לומר הלא דין הוא ומה אם טעון ביאת מים חיים בשתי ראיות לא יטעון ספירת שבעה לשתי ראיות וכשהוה עביד את הק"ו כך לא הוה יכלינן למימר זבה תוכיח ואז ממילא הי' נשארה הקושיא בתקפה מזובו למה לי אעכצ"ל דהבריי' זו באמת סוברת דזבה גם כן צריכה ביאת מים חיים, ואין להקשות דא"כ נשארה הקושיא על התוספתא דסוברת דזבה לא בעיא מים חיים מזובו למה לי כיון דספירת שבעה לשתי ראיות איכא למילף מק"ו כמו שכתבנו דע"ז י"ל דהתוספתא סוברת דמלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא אבל בהבריי' דספרא ליכא למימר כן דא"כ היה קשה מה הקשה הלא דין הוא אעכצ"ל על הברייתא דספרא דסוברת כמ"ש היד מלאכי סימן תי"ט דעל מה דלא אתיא אלא מריבויא לא אמרי' טרח וכתב לה קרא וכיון דהאי דרשה דמזובו ג"כ דרשה דריבויא היא כמ"ש הטורי אבן במגילה שם ע"כ הקשה הברייתא שפיר הלא דין הוא וא"כ על הבריי' באמרו קשה קושייתינו הנ"ל וא"כ עכצ"ל דסוברת דגם זבה צריכה מים חיים כהנ"ל אבל על התוספתא י"ל דלא סוברת כמ"ש היד מלאכי אלא סוברת דאפי' על מלתא דאתיא מריבויא אמרינן טרח וכתב לה קרא וא"כ על התוספ' באמת ל"ק קושייתינו הנ"ל, ועי' רש"י במגילה שם ד"ה מזובו וספר שכ' וז"ל להכי סמיך ספירה אצל זובו ללמדך שאף בשביל מקצת זב טעון ספירה לימד על זב בעל שתי ראיות עכ"ל והט"א ז"ל שם עמד על רש"י דלמה דחק לפרש דרש סמוכין לכאן מדוע לא קאמר דמזובו לגמרי קרא יתירא הוא ומריבויא יליף אבל לפי דרכינו י"ל דרש"י לא סובר כהיד מלאכי אלא סובר דעל מלת' דאתיא מריבויא ג"כ אמרינן טרח וכתב לה קרא אלא על מלתא דאתיא מסמוכין סובר דלא אמרינן טרח וכתב לה קרא וע"כ מפרש רש"י את הבריי' בדרש סמוכין כמובן, וכיון שהוכחנו בס"ד דאיכא בריי' בספרא דסוברת דגם זבה בעיא מים חיים א"כ י"ל דהרבינו לוי ורש"י סנהדרין באמת לא סברו כהתוספתא אלא כהבריי' זו ולא קשה עליהם מהתוספתא שהקשו כל הפוסקי' כמובן, וממילא מיושב בס"ד מה שהקשינו על רבינו בריש מחודש ג' דמדוע הביא כלל את הראי' מהספרא כיון שכבר הביא ראי' מהתוספתא די"ל כיון דאיכא בריי' בהספרא דלא כהתוס' וא"כ לכאו' ליכא להוכיח מהתוס' מידי כיון די"ל דהלכה כהברייתא דספרא ע"כ הוכיח רבינו דגם בהספרא איכא ברייתא אחריתא דסוברת כהתוס' וא"כ הוי הבריי' דספרא שהוכחנו דלא סוברת כהתוס' חדא במקום תרתי כיון דגם הבריי' דספרא שהביא רבינו סוברת כהתוס' וא"כ ממילא הלכה כהתוספתא ודו"ק. וגם יש להבין בהנ"ל את לשון הרי"ף והרא"ש הנ"ל ריש מחודש ג' שכתבו וקיי"ל דנדה וזבה לא בעו מים חיים כו' דלכאורה מדוע כתבו נדה הלא בנדה ליכא שום הו"א דבעיא מים חיים אלא על זה י"ל דכוונתם על נדה בזמה"ז דג"כ זבה היא אבל הלשון וקיי"ל עדיין צריך ביאור כיון דלשון זה לא שייך אלא היכא דיש פלוגתא במשנה או בגמ' אבל היכא דאי' בפי' בברייתא כן בלי שום חולק לא שייך לומר וקיי"ל אלא הוה להם למינקט את לשון הברייתא ואי"ל כיון דרב נטרונאי גאון מובא באשכול הל' מקואות אות נ' ורב פלטוי גאון מובא בב"ח יו"ד סי' ר"א וגם הרבינו לוי ורש"י הנ"ל סברו דזבה צריכה מים חיים ע"כ כתבו הרי"ף והרא"ש דקיי"ל כו' לאשמועינן דלית הלכתא כוותייהו דזה דוחק כיון דלא הביאו את שיטתם מקודם אבל לפי הנ"ל דבאמת יש ברייתא בספרא דסוברת כן כתבו שפיר וקיי"ל כמובן.
2ועל הדקדוק הנ"ל ריש מחודש ג' דמדוע לא הביא רבינו את התוספתא דמגילה י"ל דאי הוה מביא את התוספתא דמגילה הי' צריך להאריך ולפרש דמדוע השמיט התנא במשנה דפ"ק דמגילה ולא חשיב בין האין בין דחשב שם גם האין בין זב לזבה דאיתא בתוספתא הנ"ל כדי שלא נאמר דהתנא דמתני' לא סובר כהתוס' וכיון דרבינו לא רצה להאריך ע"כ לא הביא אלא את התוס' דזבים ודו"ק, ומ"ש רבינו עוד פירשנו טעמים אחרי' בענין הנדה בספר מל"ת כו' כוונתו על מ"ש לעיל מל"ת קי"א כמה טעמים דטבילת נדה דאורייתא ועי' במה שכתבנו שם מחודש ז' ותמצא נחת: