ברית משה, מצות עשה רמח:ז
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 248:7
Open in the reader →1ומ"ש רבינו בסוף מ"ע זו גרסי' בפ' שני שעירי' ת"ר את משפטי תעשו כו' בגמ' שלפנינו יומא דף ס"ז ע"ב ליתא ואוה"ע משיבין עליהם אלא הכי איתא דברים שהשטן משיב עליהן אבל במדרש תנחומא פ' משפטים איתא דברים שיצה"ר משיב עליהן ואוה"ע משיבין עליהן וברבינו חננאל ז"ל ש"ס ווילנא הגירסא דברים שיצה"ר מקטרג עליהן ואוה"ע משיבין עליהן ובאמת במלת שטן ויצה"ר אין חלוק דרש"י ז"ל שם מפרש שטן יצה"ר אבל רבינו ז"ל נקט שטן כלשון הבריי' שלפנינו ואוה"ע כגירסת התנחומא וע"כ כתב גרסינן וגם מהרמב"ם ז"ל הל' מעילה פ"ח הל"ז מוכח שכך היתה גירסתו אלא כתב תחת שטן ויצרו של אדם וכן יראה מרש"י ז"ל פ' אחרי פרשה י"ח פ"ד ואח"כ מצאתי בספרא פ' אחרי פרק י"ג שאיתא ג"כ כן. או אפשר שרבינו ז"ל כיוון במלת גרסינן דהרמב"ם ז"ל הלכה הנ"ל חשב בין המשפטים שאילמלי לא נכתבו דין הוא שיכתבו גם כיבוד אב ואם וצ"ל דכך היתה גירסתו בגמ' והמרשא ז"ל בח"א יומא שם מפרש על דין הוא שיכתבו וז"ל ר"ל שאילו לא נכתבו לישראל בנתינת התורה דין הוא שיכתבו לפי שהם מצות בני נח ואלו הן ע"ז כו' אבל את חקותי תשמרו גם אחר שנכתבו השטן ואוה"ע משיבין כו' שלא ניתנו ליכתב עכ"ל ואת פירושו של המרש"א ליכא למימר אלא לפי גירסת רבינו והגמ' שלפנינו דליתא בהרישא דהברייתא אלא מצות בני נח אבל לפי גירסת הרמב"ם דאי' גם כיבוד או"א דליתא בבני נח באמת קשה היכי מפרש שאילמלי לא נכתבו דין הוא שיכתבו אלא על הרמב"ם י"ל דהי' גירסתו כמ"ש בשמנה פרקים שלו פרק ו' שאלו לא נכתבו ראוים הם לכתוב ומפרש מפני שהם מצות שכליות או אפשר שהרמב"ם מפרש דין הוא שיכתבו דקאמר הגמרא ראוים הם לכתוב מפני שהם מצות שכליות אבל רבינו י"ל דלא הי' ניחא ליה פירושו של הרמב"ם אלא פירושו של המרש"א ע"כ כתב גרסינן כוונתו לאפוקי מגירסת הרמב"ם דגם כיבוד או"א איתא בברייתא כמובן:
2או י"ל בכוונת רבינו דהר"ח הנ"ל גרס בהסיפא דבריי' וז"ל ואת חקותי תשמרו דברים שיצה"ר מקטרג עליהן ואוה"ע משיבין עליהן ואלו הן אכילת חזיר ולבישת שעטנז ורוק יבמה ושיער נזיר וציפורי מצורע ושעיר המשתלח והרבעת כלאים ושור הנסקל ופטר חמור ועגלה ערופה ובשר בחלב ושמא תאמר מעשה תוהו המה אני ד' חקקתים גזרה היא ואין לך רשות להרהר בהן עכ"ל וכגירסא זו איתא במדרש תנחומא הנ"ל רק חסר שם ושיער נזיר והמרש"א בח"א שם כתב על הגירסא שלפנינו וז"ל יש לעיין בזה למה נקט אכילת חזיר טפי משאר טמאים ונראה ע"פ מ"ש פרק כל הבשר כל דאסר לן רחמנא שרי לן כוותיה כו' אסר לן חזיר שרי לן מוחא דשיבוטא כו' והיינו דהשטן ואוה"ע משיבין עליהן דמאיזה טעם אסר לן זה ושרי לן דכוותיה וכן לבית שעטנז הוא איסור ודכוותיה תכלת בסדין מצוה וכן חליצת יבמה דהותרה אשת אח ומצוה לייבם ושוב ע"י חליצה תיאסר אשת אחיו וכה"ג איכא בפיוט של פרשת פרה מכלאי בגדים תכלת בסדין מאשת אח יבום האח כו' ע"ש וטהרת מצורע שצריך ב' צפרי' אחד לקרבן לד' ואחד לשלוח וכן שעיר המשתלח שהיו שני שעירי' אחוים ושוים הא' לד' והשני לעזאזל ובזה יתיישב דלא קחשיב הכא פרה אדומה דכתיב בה נמי חוקה דלא חשיב אלא הני דאיכא בהו דכוותיה כו' עכ"ל וא"כ י"ל דרבינו ג"כ סובר בכוונת הבריי' כמ"ש המרש"א וע"כ כתב גרסינן להוציא מגירסת המדרש תנחומא והר"ח הנ"ל. אבל לכאורה ק"ל על המרש"א מהמד' רבה חוקת פרשה י"ט דאי' שם ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר ארבעה דברים יצה"ר משיב עליהן דכתיב בהן חוקה אשת אח וכלאי' ושעיר המשתלח ופרה אדומה אשת אח דכתיב ערות אשת אחיך וגו' ובלא בנים יבמה יבא עליה וכתיב בערות אשת אח ושמרתם את כל חוקותי וכלאים לא תלבש שעטנז וסדין בציצית מותר וכתיב ביה חוקה את חוקותי תשמרו שעיר המשתלח דכתיב והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו והוא עצמו מכפר על האחרי' וכתיב ביה והיתה זאת לכם לחקת עולם פרה מנין דתנן כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים והיא גופה מטהרת בגדים וכתיב בה חקה זאת חקת התורה עכ"ל חזינן דהמדרש ג"כ מפרש כהמרש"א שהיצה"ר משיב עליהן דמאיזה טעם אסר לן זה ושרי לן דכוותיה ואעפ"כ חשיב המדרש פרה אדומה ומפרש דאית ביה דכוותי' דהעוסקין בפרה מתחל' ועד סוף מטמאין בגדים והיא גופה מטהרת וא"כ ליכא למימר כתירוצו של המרש"א וממילא נשארה קוש' המרש"א על הבריי' דמדוע השמיטה פרה אדומה ועל המד' ק"ל מדוע השמיט בשר בחלב וצ"ע, ועי' רמב"ם הלכה הנ"ל שכ' וז"ל והחוקי' הן המצות שאין טעמן ידוע אמרו חכמי' חוקי' שחקקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן ויצרו של אדם נוקפו בהן ואוה"ע משיבין עליהן כגון איסור בשר חזיר ובשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח כו' עכ"ל נר' דג"כ פרט חמשה דברים כמו שאיתא בגירסא שלפנינו אלא הרמב"ם השמיט שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ועייל בשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה וא"כ נשארה הקושיא על הרמב"ם מדוע פרט רק הני כיון דליכא למימר אליבא דהרמב"ם לא כמ"ש המרש"א ולא כמ"ש המד' הנ"ל, ואפשר דלהרמב"ם ג"כ הי' הגירסא בהבריי' כמו שאי' בר"ח הנ"ל ולא נקט הני אלא לדוגמא או אפשר דלהרמב"ם היה ג"כ הגירסא כמו שאי' לפנינו אלא הרמב"ם לא סובר הפשט בהבריית' כמ"ש המרש"א אלא סובר כמ"ש התו' ישנים שם וז"ל אכילת חזיר ולבישת שעטנז כו' וכן יש הרבה אפר פרה וכיסוי הדם וכיוצא בהן עכ"ל כוונתו דתנא ושייר וכיון דהרמב"ם רצה לגלות דסובר הפשט בהברייתא כהתוס' ישנים ולא כהמרש"א ע"כ השמיט קצת מהני דברייתא ועייל אחריני תחותייהו וק"ל: