ברית משה, מצות עשה כח:ג
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 28:3
Open in the reader →1אבל עדיין תירוצו של המרכבת צריך תבלין כיון דסוף סוף קשה על רבינו ועל הרמב"ם דמדוע שבקו את הפסוק של הגמ' ונקטו את הפסוק של הירושלמי ונ"ל בס"ד ליישב דלכאו' צריך להבין דהיאך דריש הירושלמי מביום השמיני צווי האב בשלמא הגמ' דילן שפיר למד מוימל אברהם כיון דבסיפא דהאי קרא כתיב כאשר צוה אותו וגם הפנ"י בקידושין שם כתב שהגמרא אסיפא דקרא סמך אבל על הירושלמי קשה וגם הקה"ע בירושלמי שם הרגיש בזה ומפ' דמסתמא מוטל על האב למולו דאלת"ה מאן ימול אותו לשמנה ימים אבל האור חדש בקידושין שם הקשה על הקה"ע דדילמא יהי' נימול ע"י ב"ד דמצווים למולו וע"כ מפרש דמלשון ימול שהוא לשון יחיד דרש הירושלמי דקאי על האב עי"ש וכיון דהדרשה דירושלמי ג"כ עולה יפה א"כ לכאו' קשה על הגמ' דמדוע לא יליף מהקרא דירושלמי דבשלמא על הירושלמי י"ל דמש"ה לא רצה למילף כהגמ' כיון דרצה למילף אפי' למ"ד דלא דריש צו לדורות אבל על הגמ' קשה דמדוע לא יליף מהקרא דירושלמי דכתיב בפי' לדורות, ונ"ל בס"ד דבקידושין שם קאמר הגמרא אח"כ איהי מנלן דלא מיחייבה דכתיב כאשר צוה אותו אלקים אותו ולא אותה ומקשה התוס' דל"ל קרא על זה כיון דמ"ע שהזמן גרמא היא ובפרט מילה שלא בזמנה דאין מלין אלא ביום ותירץ דסוגי' זו אתיא כמ"ד ביבמות ע"ב ע"א דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה עי"ש אבל תירוצו של התוס' צריך תבלין דמהיכא תיתי נאמר דסוגיא דקידושין אתיא כהאי מ"ד שהוא ראב"ש דלית הלכתא כוותיה נגד הרבנן דפליגי עליה ביבמות שם וצ"ל בכוונת התוס' כיון דהגמ' קאמר איהי מנלן דלא מיחייבה ע"כ מוכח מזה דהגמרא אזיל אליבא דראב"ש דלרבנן לא הוה שואל הגמ' איהי מנלן כיון דלרבנן ממילא ידעינן דאשה אינה מצווה על זה כיון דמ"ע שזמן גרמא היא כמובן, וא"כ י"ל דמש"ה הביא הגמ' את הפסוק וימל אברהם כיון דסוף סוף צריך להביא אח"כ גם את הסיפא דפסוק זה למעט אשה אבל הירושלמי י"ל דאזיל אליבא דהלכתא כרבנן דמילה שלא בזמנה ג"כ אינה נוהגת אלא ביום וא"כ ל"צ להביא את הסיפא למעט אשה כיון דממילא ידעינן דאינה חייבת כיון דמ"ע שהז"ג היא כקושיית התוס' וע"כ הביא הירושלמי את הפסוק וביום השמיני על מצות אביו כיון דכתיב בפי' לדורות כמובן, וממילא לפי"ז כיון דרבינו פסק לקמן במ"ע זו כרבנן דמילה שלא בזמנה ג"כ אינה נוהגת אלא ביום וכ"פ הרמב"ם פ"א מהלכ' מילה הל"ח ע"כ הביאו שפיר גם הם את הפסוק וביום השמיני כהירושלמי ודו"ק: