ברית משה, מצות עשה כח:ה

1מילה (ב) שלא בזמנה אין דוחה את השבת ולא את יו"ט ובין בזמנה ובין שלא בזמנה דוחה את הצרעת כו' אעפ"י שקציצת נגע צרעת בל"ת יבא עשה וידחה ל"ת כו', כ"כ גם הרמב"ם הלכות מילה פ"א הל"ט והמקור לזה מהסוגי' דשבת קל"ב ע"ב וכבר תמה הקובץ שם על הרמב"ם דהיכי כתב דצרעת לא הוי אלא ל"ת הלא מסוגי' זו מוכח דהוי עשה ול"ת כמ"ש התוס' שם ד"ה האי וא"כ גם על רבינו קשה קושיא זו, אבל נ"ל בס"ד לתרץ בהקדים לחקור על מה דיליף הגמ' שם ע"א מביום השמיני דמילה בזמנה דוחה שבת אי מטעם עשה דוחה ל"ת היא או מטעם גזה"כ ונ"ל דזה תליא בפלוגתא דהני אמוראים דפליגי שם דף קל"ג ע"א בטעמא דמילה שלא בזמנה דאינה דוחה שבת ויו"ט [דאף דאי' בגמ' יו"ט עי' ברמב"ם ובכ"מ פ"א מהל' מילה דה"ה שבת] דלרב אשי דטעמא משום דיו"ט עשה ול"ת ואין עדל"ת ועשה א"כ קשה מילה בזמנה נמי כמו שהקשה רש"י שם ד"ה ואין עשה ותירץ אבל בזמנה איתרבי מביום אפי' בשבת א"כ עכצ"ל דגזה"כ היא דאל"כ קשה מילה שלא בזמנה נמי אבל לחזקי' ורבא ואביי באמת י"ל דמילה בזמנה מטעם עדל"ת היא וא"כ קשה מילה שלא בזמנה נמי ע"כ ילפי מקראי דמילה שלא בזמנה אינה דוחה כמובן. ובזה אמרתי ליישב מה שיש לדקדק בגמ' שם דקאמר אמר מר יו"ט אינה דוחה אלא בזמנה בלבד מנא ה"מ ולכאו' מה הקשה הגמ' על מילה שלא בזמנה דאינה דוחה מנ"ל הלא מילה בזמנה דדוחה לא ילפינן אלא מביום וא"כ שפיר י"ל דמילה בזמנה דכתיב בה ביום ע"כ דוחה אבל מילה שלא בזמנה דלית לן קרא דלידחי ע"כ אינו דוחה בשלמא אי הוה אמרינן דדוחה אז היה שייך להקשות מנ"ל אבל ע"ז דאינו דוחה מה הקשה הגמרא אבל לפי הנ"ל דטעמא דמילה בזמנה באמת משום עדל"ת היא ע"כ הקשה הגמרא שפיר דנימא במילה שלא בזמנה ג"כ עדל"ת ואפי' לרב אשי דגזה"כ היא כהנ"ל ג"כ הקשה הגמ' שפיר די"ל דהמקשן היה סובר דמטעם עדל"ת היא וע"ז קאמר רב אשי דלא מטעם עדל"ת היא משום דיו"ט הוי עול"ת אלא מילה בזמנה באמת גזה"כ היא כמובן:

2אבל לכאו' לפי הנ"ל ק"ל דמה קאמר הגמ' ריש יבמות ואלא ממילה הלא לרב אשי מילה לאו מטעם עדל"ת היא ועוד ק"ל דלחזקי' ורבא ואביי אמאי קאמר הגמרא בכמה דוכתי בש"ס היכא אמרינן עדל"ת כגון מילה בצרעת וכלאים בציצית דבעידנא כו' אמאי לא קאמר כגון מילה בשבת בשלמא בשבת דף קל"ב ע"ב דרב אשי גופא קאמר כן שפיר אבל בביצה ד"ח ע"ב דאזיל הגמ' אליבא דרבא מדקאמר הגמ' בתר הכי אלא אמר רבא וכמ"ש התוס' שם באמת קשה אמאי לא נקט הגמ' מילה בשבת ול"ל דמש"ה לא נקט מילה בשבת כיון דהוה יכלינן למימר דדוקא במילה בשבת בעינן בעידנא משום דהוי עשה ול"ת אבל בל"ת גרידא לא בעינן בעידנא דזה אא"ל כיון דמילה בצרעת ג"כ עשה ול"ת היא כמ"ש הגמ' שבת קל"ב ע"ב וא"כ לכאו' קשה אמאי באמת לא נאמר כן דדוקא במילה בצרעת דעול"ת היא בעינן בעידנא אבל גבי כיסוי דם ביו"ט דלא הוי אלא ל"ת כיון דהשתא עדיין לא הוה ידעינן דיו"ט עול"ת היא באמת לא בעינן בעידנא וא"כ מה הקשה הגמרא אעכצ"ל דהגמרא סמך על כלאים בציצית וה"ק הגמרא אימר דאמרינן עדל"ת כו' כגון מילה בצרעת וא"ת דוקא במילה בצרעת בעינן בעידנא כיון דעול"ת היא ע"ז קאמר הגמרא אי נמי כלאים בציצית כמובן וא"כ הדרא הקושיא הנ"ל לדוכתא דאמאי ל"ק הגמרא כגון מילה בשבת וכן קשה בכתובות מ"א ע"א דנקט ג"כ מילה בצרעת, ואפשר לומר דהגמ' ביבמות שפיר נקט מילה בשבת כיון דהגמ' אזיל שם להקשות דלמה לי עליה דמהיכא תיתי נאמר דעדל"ת שבכרת וע"ז קאמר הגמ' וכ"ת דילפינן ממילה בשבת היינו למ"ד דמילה בשבת מטעם עדל"ת היא וע"כ איצטריך לדידיה עליה, אבל הגמרא דביצה וכתובות מש"ה נקט מילה בצרעת כיון דמילתא דפסיקא היא לכ"ע דמטעם עדל"ת היא אבל מילה בשבת לרב אשי באמת לאו מטעם עדל"ת היא ע"כ לא נקט הגמרא מילה בשבת כמובן. אבל לכאו' עדיין ק"ל דהיכי יכלינן למימר דלחזקי' ורבא ואביי מילה בשבת מטעם עדל"ת היא הלא מילה הוי עשה שאינה שוה בכל וכמ"ש הגמ' נזיר דף נ"ח ע"ב דליכא למילף עדל"ת מדבר דהלאו אינו שוה בכל אדבר דהלאו שוה בכל כמ"כ נמי אמאי לא נא' דעשה שאינה שוה בכל אינה דוחה ל"ת ששוה בכל ול"ל דילפינן מכלאים בציצית דג"כ העשה אינה שוה בכל למ"ד נשים פטורות מציצית כיון דמהתם ליכא למילף אלא על ל"ת גרידא אבל על ל"ת שיש בה כרת מנ"ל ועי' תוס' יבמות דף ה' ע"א ד"ה ואכתי ובח' הר"ן סנהדרין דף י"ח ע"ב, וצ"ל דהקרא וביום השמיני מגלה לן דגם עשה שאינה שוה בכל דוחה אלא כ"ז אמרינן מחמת חומר הקו' אבל מצד הסברא באמת הי' מסתבר טפי למימר דעשה שאינה שוה בכל אינה דוחה ל"ת שבכרת וא"כ מה מאד יש ליישב את קושיית התוס' מגילה דף כ' וקידושין דף כ"ט ע"א שהקשה דלמה לי אותו ולא אותה דנשים פטורות ממילה תיפוק ליה דהוי מ"ע שהז"ג די"ל דאי לאו אותו הוה אמרינן דביום השמיני מגלה לן דנשים חייבות במילה אף דהוי מ"ע שהז"ג כיון דילפינן מביום דמילה בזמנה דוחה שבת מטעם עדל"ת וקשה קושייתינו הנ"ל הא הוי עשה שאינה שוה בכל אע"כ הוה אמרינן דבאמת נשים חייבות והוי שוה בכל וע"כ איצטריך אותו ולא אותה והשתא דכתיב אותו באמת מוכרחינן למימר דהתור' מגלה לן דדוחה אע"פ דהוי עשה שאינה שוה בכל כמובן:

3אבל לכאו' אכתי ק"ל אמאי ל"ק רב אשי דטעמא דמילה שלא בזמנה אינה דוחה משום דהוי עשה שאינה שוה בכל ובזמנה גזה"כ היא כיון דסוף סוף צ"ל לרב אשי דבזמנה גזה"כ כהנ"ל וא"כ הו"ל לתרץ כן כיון דאז הוי מחלוקתן בסברא רבא ואינך סברו דגם עשה שאינה שוה בכל דוחה ורב אשי סובר שאינה דוחה אבל השתא דקאמר רב אשי משום דהוי עול"ת באמת קשה במאי פליגי ממנ"פ אי הוי יו"ט עול"ת אליבא דכ"ע כן היא עי' תוס' ביצה הכ"ל וטעם המלך הל' כדרים פ"ג, וע"כ נ"ל בס"ד דלרב אשי היה כוונה עמוקה במה דמשני משום דהוי עול"ת דלכאורה לפום שיטת ר"ת בכתובות דף מ' ע"א דקציצת נגע צרעת הוי עול"ת וכ"ס התוס' בשבת קל"ב ע"ב ד"ה האי שהקשה ולילף ממילה בצרעת דעדל"ת ועשה ומשני מה למילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות עי"ש א"כ קשה על רב אשי דהיכי קאמר דמילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט משום דהוי עול"ת לילף ממילה בצרעת דדוחה וליכא לתרץ כתירוצו של התוספות כיון דלענין מילה ילפינן ועי' במרש"א בשבת שם שג"כ עמד ע"ז אעכצ"ל דרב אשי באמת סובר דליכא בקציצת נגע צרעת אלא ל"ת וע"כ מילה דוחה צרעת, וא"כ ממילא י"ל דלעולם לכ"ע הוי יו"ט עול"ת אלא בזה פליגי רבא ואינך סברו דצרעת הוי עול"ת וע"כ לא אמר כרב אשי כיון דהי' קשה קושיית התוס' דלילף ממילה בצרעת דדוחה וע"כ ילפי כל אחד מקרא דנפשיה אבל רב אשי סובר דצרעת לא הוי אלא ל"ת גרידא ע"כ משני דהוי יו"ט עול"ת להורות בזה דצרעת לא הוי אלא ל"ת גרידא כמובן, וממילא מיושב בס"ד גם קושיית התוספת דביצה הנ"ל שהקשה על רבא דהתם משני דיו"ט הוי עול"ת ובשבת לא משני כן וכן הקשה התוס' בשבת דף כ"ד ע"ב ד"ה ולא אבל בהנ"ל י"ל דבשלמא בביצה כיון דלא לענין מילה קאי ע"כ קאמר התם שפיר דיו"ט הוי עול"ת ואין עדל"ת ועשה וליכא להקשות דלילף ממילה בצרעת כיון די"ל כתירוצו של התוס' דשאני מילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות אבל בשבת כיון דלענין מילה קאי ול"ל כתירוצו של התוס' ע"כ לא משני דיו"ט הוי עול"ת כיון דהי' קשה עליו קושית התוס' דלילף ממילה בצרעת ועי' בתוס' בשבת דף כ"ד שכ' דתירוצו של רבא גם שם לא היה על שריפת קדשים אלא על מילה שלא בזמנה וא"כ גם שם שפיר י"ל כמו שכתבנו דו"ק בזה כי הוא כפתור ופרח בס"ד, וממילא לפי"ז כיון דרב אשי סובר דצרעת לא הוי אלא ל"ת גרידא ע"כ כתבו רבינו והרמב"ם שפיר שקציצת נגע צרעת בל"ת ול"ק עליהם קושיית הקובץ הנ"ל מגמ' דשבת כיון די"ל דהם פסקו כרב אשי ודו"ק: