ברית משה, מצות עשה כט:א
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 29:1
Open in the reader →1זכור (א) את יום השבת לקדשו כו'. בדברות הראשונות פ' יתרו פ"כ פ"ח כתיב זכור את יום השבת לקדשו ובברכות דף כ' ע"ב הקשה הגמ' על מ"ד ראב"א נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה אמאי מ"ע. שהזמ"ג היא ומשני רבא אמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה כו' ומדאמר הגמ' מ"ע ע"פ מנה רבינו ז"ל אותה, אלא אי המ"ע דקידוש ביין דוקא או סגיא בדברים בזה יש פלוגתא דבפסחים ק"ו ע"א איתא ת"ר זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין כו' ואי הדרשא דברייתא דרש גמור מה"ת ולא אסמכתא אז מוכח מהברייתא זו שהמ"ע היא לקדש על היין וכן באמת שיטת רש"י ז"ל בנזיר דף ד' ע"א ד"ה והרי וכ"ס התוס' בחד תירוץ בפסחים שם ד"ה זוכרהו ובשבועות דף כ' ע"ב ד"ה נשים דקידוש על היין דבר תורה אלא הא דאמר המברך צריך שיטעום זהו מדרבנן וכ"מ דסובר הרוקח ז"ל סי' נ"ב מדקאמר הפשט בגמ' דנזיר פירוש להטעימו עי"ש ותבין וכ"כ מהסמ"ק ז"ל סי' ר"פ מדכ' וז"ל לעשות קידוש בשבת ערבית דכתיב זכור את יום השבת לקדשו ודרשינן זוכרהו על היין כו' עכ"ל וכן מהר"ן ז"ל בפסחים שם ד"ה זוכרהו יש להוכיח דס"כ עי"ש וגם יש להביא ראי' לשיטתם מן המכילתא פ' יתרו פרשה ז' דז"ל לקדשו לקדשו בברכה מכאן אמרו מקדשים על היין כו' וכן איתא בפסיקתא זוטרתא שם, אבל רבינו סובר שמ"ע מה"ת רק לקדש בדברים אבל לקדש על היין אינו אלא מדרבנן והביא ראיה לשיטתו מגמרא נזיר שם וא"כ צ"ל דסובר דהדרשה דברייתא דפסחים וגם הדרשה דמכילתא והפסיקתא אסמכתא וכ"ס התוס' פסחי' ושבועו' הנ"ל בחד תירוץ ובסוכה דף ל"ה ע"א ובנזיר שם ד"ה מאי סתם התוס' כהאי תירוצא וגם הרמב"ן ז"ל פ' יתרו כתב כן וכ"פ הרמב"ם ז"ל הל"ש פכ"ט הל"א וכן מנה בסה"מ מ"ע קנ"ה וכן מנאו החינוך ז"ל העיר מקלט [עי' בדבריו כי כתב דבר חכמה הפלא במ"ע זו] האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' ל"א הזוה"ר מ"ע מ"ז אות ל"א הפוע"צ מ"ע י"ג הכ"ת מ"ע ק"ס הדה"מ שער ד' פ"א המעיי"ח דף ט"ז ע"א אות ל"ט עי' בכל המקומות שרשמתי ותראה שכולן ל"כ רק לקדש בדברים אלא המעיי"ח הביא גם שיטת רש"י ומדהביא את שיטת התוספות בסוף נ"ל דס"כ. אבל הבה"ג ז"ל סי' הנ"ל מ"ע ג' לא מנה את המ"ע זו כלל אלא מנה שתי מ"ע אחרות בשבת חדא שמור שבת ואידך שמחת שבת ועינוג וגם היראים ז"ל סי' צ"ז וצ"ט מנה כהבה"ג ומפרש שמור שבת וז"ל צוה הקב"ה לתת אדם שמירת שבת על לבו דכתיב בפרשת תשא ושמרתם את השבת וכתיב בדברות האחרונות שמור את יום השבת לקדשו ושמירה היא בלב כו' עכ"ל ובאמת פליאה לי דמדוע לא מנאו את המ"ע לקדש את השבת בדברים או ביין ואפשר דסברו הפשט בגמרא דנזיר שם קידושתא ואבדלתא הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני בתמי' כמו שסובר הר"ת מובא בתו' שם וכמו שסובר רבינו אלא הם חלקו על רבינו ור"ת בזה רבינו ור"ת סברו דהבתמיה של הגמ' קאי על קידוש היין דעל היין סובר הגמרא דאינו אלא מדרבנן אבל הם סברו דהבתמי' קאי על גוף הקידוש דומיא דאבדלתא כיון דקידוש דברים ג"כ דרבנן ומזכור את יום השבת לקדשו דריש הגמ' כמו שדרשו בפסיקתא זוטרתא פ' יתרו ר' אלעזר בן עזרי' וחזקי' בן גרון תהא זכרו מאחד בשבת וכמ"ש רש"י פ' יתרו שם וכיון דסתם הגמרא דנזיר דקידוש דרבנן ע"כ פסקו כן והשמיטו קידוש ממניין המצות כנ"ל בס"ד ליישבם מחמת חומר הקושיא, יהי' איך שיהי' זה מוכח בפירוש דהבה"ג והיראים לא מנאו קידוש וא"כ ק"ל על מ"ש הפרמ"ג ז"ל בריש פתיחתו להלכות שבת וז"ל א"כ מ"ע זו מוסכמת בקידוש שהוא ד"ת והבדלה יש מחלוקת עכ"ל נר' מדבריו דבקידוש ליכא פלוגתא הלא הבה"ג והיראים חלקו גם בקידוש וצ"ע, ועי' מג"א סי' רע"א ס"ק א' שפסק דרק קידוש דברים דאורייתא ויפה פסק כיון דרבינו וכל השאר מוני מצות הנ"ל סברו כן וגם השג"א סי' ס' העלה להל' כן ועי' בקונטרס אחרון שם מ"ש בשם הפלאה, ודע שהסמ"ק סי' רפ"ג מנה הבדלה למ"ע בפ"ע ודעת רבינו לענין הבדלה אי הוי דאורייתא עי' בהרהמ"ג הל' הנ"ל שהוכיח מלשון הרמב"ם דסובר שהיא דאורייתא וכשתעיין שפיר בדברי רבינו תראה שגם מדבריו יש להוכיח את הוכחה של הרהמ"ג ועי' במגלת ספר מה שמפלפל בזה: