ברית משה, מצות עשה כט:ב
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 29:2
Open in the reader →1ת"ר (ב) בפ' ערבי פסחים לא יאכל אדם בערבי שבתות כו', בפסחים צ"ט ע"ב אי' במתני' ע"פ סמוך למנחה לא יאכל אדם כו" והקשה הגמ' מאי אריא ע"פ אפי' ע"ש ויו"ט נמי דתניא לא יאכל אדם בע"ש וי"ט מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה דברי ר' יהודא ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך א"ר הונא ל"צ אלא לר' יוסי דאמר אוכל והולך עד שתחשך הנ"מ בע"ש ויו"ט אבל בע"פ משום חיובא דמצה מודה רב פפא אמר אפ"ת ר' יהודא התם בע"ש ויו"ט מן המנחה ולמעלה הוא דאסור סמוך למנחה שרי אבל בע"פ אפי' סמוך למנחה נמי אסור והקשה הגמ' על תירוצו של ר"פ ומסיק אלא מחוורתא כדרב הונא כו' עי"ש ופסק הרשב"ם ז"ל דף ק' ע"א שם ד"ה אמר לו רשב"ג כתירוצו של רב הונא וכ"פ התוס' שם ד"ה אין מפסיקין וז"ל והלכה כר' יוסי ובע"ש וי"ט אפי' להתחיל שרי דר' יהודא ור' יוסי הלכה כר' יוסי כדמוכח בעירובין דף מ"ו ובע"פ אסור להתחיל כו' עכ"ל ורבינו ג"כ פסק כהרשב"ם וגם הביא את ראיותיו. אבל לכאורה ק"ל כיון שסברו דבע"ש ויו"ט מותר להתחיל לאכול מן המנחה ולמעלה כר' יוסי ולא חלקו בין קביעת סעודה לסתם אכילה אלא כתבו סתם מותר לאכול ע"כ מוכח שסברו דאפי' קביעת סעודה שרי א"כ קשה עליהם מגמ' גיטין ל"ח ע"ב דאיתא שם אמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתי' מנכסיהון כו' ודקבעו סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן שתי משפחו' היו בירושלים אחת קבעה סעודתא בשבתא ואחת קבעה סעודתא בע"ש ושתיהן נעקרו עכ"ל מוכח משם דר' יוחנן סובר שאסור לקבוע סעודת' בע"ש ועי' בהרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל בגיטין שם שהקשו על הא דר' יוחנן הא קיי"ל כר' יוסי דאוכל והולך עד שתחשך ותירצו הנ"מ באקראי בעלמא אבל תדיר מיחזי כמאן דמזלזל ביקרא דשבתא וע"כ נעקרה אותה משפחה דקבעה סעודתא בע"ש משום דאותה משפחה הי' קבעה בתדיר ובתדיר גם לר' יוסי אסור והרמב"ם הל"ש פ"ל הל"ד מחלק משום קושיא זו כפי הבנת הרהמ"ג בדעת הרמב"ם בין קביעת סעודה לסעוד' הרגיל בה ובין קביעת סעוד' לסעוד' שאינו רגיל בה ובספרי פני משה הל"ש שם בררנו בס"ד את דברי הרמב"ם כפי הבנת הרהמ"ג בטוב טעם עי"ש, א"כ לפי"ז כיון דרבינו והרשב"ם והתוס' לא כתבו שום רמז מהחילוקים הנ"ל אלא כתבו סתם להלכה דבע"ש ויו"ט מותר לאכול עד שתחשך א"כ קשה עליהם מר' יוחנן דגיטין:
2ובהשקפה ראשונה עלה ברעיוני די"ל דסברו כהפירוש הראשון של רש"י בגיטין שם ד"ה בע"ש דז"ל בלילי שבת ואין כאן כבוד שבת דקיי"ל כבוד יום קודם לכבוד לילה והם היו מתכוונין בשביל ביטול בהמ"ד ואיכא דמפרשי בע"ש ממש וכן בכל יום מרוב עושר אבל בהא מיהא איכא איסור שיכנס לשבת כשהוא שבע בלא תאוה עכ"ל ואי באמת סברו כהפי' הראשון של רש"י אז ל"ק עליהם אבל אי סברו כהפי' השני של רש"י וכמו שנר' מכל הראשונים שם שמפרשו גכ"כ וגם הלשון של הגמ' ואחת קבעת בע"ש ג"כ מורה שבע"ש הי' קבעה אותה משפחה סעודתא א"כ נשארה עליהם קושיתינו הנ"ל: